מלאכת יום טוב

נכללו כאן רק הלכות מלאכת אוכל נפש, ואיסורים פרטיים השייכים ליו"ט. שאר פרטי המלאכות נכללו בערך מלאכות שבת, שבכל מלאכה באים גם הפרטים הקשורים ליו"ט.

עיי"ע אמירה לנכרי (ביו"ט). הוצאה והכנסה (ביו"ט). יום טוב. מוקצה (ביו"ט; בעלי חיים ביו"ט).

ג: תמו, ה (אין עשה ול"ת של ביעור חמץ דוחה עשה ול"ת של יו"ט). תנז, יז (אין שורפין קדשים ביו"ט. חלה).

ד: תצה, א (ל"ת ועשה). תצח, לד (אין מ"ע דוחה ל"ת ועשה של יו"ט). תצח קו"א ה (קיי"ל שהוא ל"ת ועשה, ואין מ"ע דוחה אפי' שבות דיו"ט). תקו, ט (כנ"ל, ולא אסור לשרוף תרומה טמאה). תקכו, א (אין מצות קבורת מת דוחה ל"ת ועשה). תקפו, כב-ג (אין מצות שופר דוחה ל"ת ועשה, אפי' איסור מד"ס, לעלות באילן או לשוט במים או טלטול מוקצה או לילך חוץ לתחום, וע"י נכרי מותר באיסור מד"ס).

אינו שוה לכל נפש

ד: תצה, ג (לא הותרה אלא צורך הנאת הגוף השוה לכל נפש). תקי, ח (כיבוי לא הותר אלא לצורך או"נ השוה לכל נפש). תקיא, א (אם רחיצת כל הגוף היא הנאה השוה לכל נפש, ב' דעות). תקיא, ב (אם מדורה להתחמם כנגדה כשהקור אינו גדול היא הנאה השוה לכל נפש, ב' דעות). תקיא, ג-ו (מותר לצלות בשר על גחלים, ולפזר מיני בשמים על הגחלים תחת הפירות לקלוט טעם הבושם, שאינו כיבוי גמור שסופו מבעיר. אבל לא יבעיר עצים כדי לפזר בשמים על גחלים תחת הפירות, ולא יפזר בשמים על גחלים לגמר הבית, שאינם הנאה השוה לכל נפש). תקיא, ז (הולדת ריח הבושם בפירות אינה שוה לכל נפש). תקיד, כא (הבערת פולווער לשמחת היום בשמח"ת אינה הנאה השוה לכל נפש).

אסור בראשון מותר בשני

ד: תצה, טו (מוקצה שנאסר בראשון מותר בשני, ממ"נ אם יום שני קדש כו'). תצה קו"א יא (ע"ח ועירובי תבשילין, אפשר לערב מראשון לשני ולהתנות). תקה, ז (נחלב בראשון מותר בשני ממ"נ). תקיג, ח (ביצה שנולדה בראשון מותר בשני ממ"נ). תקטו, ו (נלקטו וניצודו בראשון לצורך נכרי מותרים בשני מיד ממ"נ). תר, ב (כיון שיום ב' הוא מס', לכן ביצה שנולדה בראשון מותרת בשני).

עיי"ע ראש השנה (קדושה אחת). ראה גם לקמן אצל הכנה מיו"ט לחברו.

אפשר לעשותה מעיו"ט

ד: תצה, ה-ט (אם הי' אפשר לעשותה מעיו"ט, ולא הי' הפסד וחסרון טעם, אסור לעשותה ביו"ט אא"כ משנה קצת בעשייתה, שמא ימנע לעשות מעיו"ט. והוצאה התירו). תצה קו"א ה (כשלא ידע בעיו"ט שנשבר השפוד, או שהי' אנוס מלתקנו, ב' דעות ופסקו להקל בזה. משא"כ לעשות שפוד חדש אסור, אף שהי' אנוס מלעשותו בעיו"ט). תצח, ד (לא גזרו על הוצאה). תצח, לז (שחט בעיו"ט לא יכסה ביו"ט). תק, כא-ב (מליחת דגים). תק, ג (ביקוע קורה לחתיכות גדולות בשינוי, בקופיץ, בסכין, ביד). תקב, א (הוצאת אש ביו"ט). תקד, א-ב (דיכת תבלין שאם ידוך בעיו"ט יפיגו טעמם, ב' דעות אם צריך שינוי). תקד, ג (לא גזרו על הוצאה). תקד, ה (גרירת גבינה במורג חרוץ, כמו דיכת תבלין דלעיל). תקו, ו (לש בעיו"ט לא יפריש חלה ביו"ט). תקו, יד (אסור לעשות שאור לעיסה ביו"ט אלא בשינוי). תקט, א-ב (מכשירים שהי' אפשר לעשותן ביו"ט ראשון אסור לעשותן ביו"ט שני). תקי, ה (בברירת קטניות מתוך פסולת, כשאפשר לעשותה מעיו"ט אסור, אא"כ ברירת אוכל לאכול לאלתר). תקי, יא (עשיית גבינה בעיו"ט טובה יותר). תקי קו"א ב (כנ"ל. י"א שכל מלאכת או"נ שאפשר לעשותה מעיו"ט אסור לעשותה ביו"ט).

ראה גם לקמן אצל מכשירי אוכל נפש.

בדיקת סכין שחיטה

ד: תצח, א (אין מראים לחכם, שמא תהי' פגומה ויחדדנה. חכם רואה לעצמו ומשאילה. חכם מראה לחכם אחר). תצח, ב (בזה"ז אם השוחט יכול לבדקה לעצמו, ב' דעות). תצח, ג (אחר שחיטה מותר לבדוק).

עיי"ע שחיטה (בדיקת הסכין).

הכנה מיו"ט לחברו

ג: תנח, טז-יז (לא יאפה בליל פסח מצות הצריכות לליל שני).

ד: תצה, טו (דבר שמתקנו ומקרבו להנאה אסורה. הכנת מוקצה במחשבה מותרת ממ"נ אם יום שני קדש כו'. הכנת מוקצה במעשה אסור שנוגע במוקצה ביו"ט ראשון). תצה קו"א יא (לומדים זאת מדין ע"ח ועירובי תבשילין שמותר לערב מיו"ט לחברו ולהתנות, ורק בעירובי תחומין אסור מטעם קניית רשות). תקא, יח (שיורי פתילות שנדלקו ביו"ט א' מותר להדליקם ביו"ט שש"ג, אפי' בר"ה). תקב, ד (אסור לכסות האש כדי שישתמר ליו"ט שני, אפי' בר"ה). תקיד, טו (מותר להדליק הנרות ביו"ט ראשון סמוך לחשכה, שהרי אף באותה שעה צריך לאור הנר). תקטו, א (נכרי הביא דורון לישראל פירות שיש במינו במחובר, או בע"ח שיש במינו מחוסר צידה, אסור עד מוצאי יו"ט בכדי שיעשו, אם אסור גם ביו"ט שני ואם אסור אפילו למי שלא הובא בשבילו, ב' דעות. נוהגים לאסור אף ביו"ט שני לכולם באכילה ובטלטול, וכשהוא לצורך השבת או אורחים או סעודת מצוה התירו). תקצו, ב (אסור להתלמד לתקוע בר"ה מיום א' לב', ואצ"ל להוציא השופר לרה"ר).

ראה גם לעיל אצל אסור בראשון מותר בשני. לקמן אצל הכנה מיו"ט לחול.

הכנה מיו"ט לחול

ג: תנח, טז-יז (לא יאפה בליל פסח אלא מצות הצריכות לבו ביום. לש עיסה בע"פ ולא הספיק לאפותה עד שחשיכה יערים ויאפה, ויאכל ביו"ט א' כזית מכל מצה או יאכיל לקטנים). תנט, כ-כג (כשאופה מצות ביו"ט ידיח ע"י נכרי, ואם אין נכרי יטילם לצוננים, או יבטל הבצק הדבוק בכלים קודם שנתחמץ, ואם דעתו לאפות עוד ידיחם אבל לא יגרדם, והעריבה ידיח בכל אופן).

ד: תקא, ו (גיבוב עצים בחצר כדי לבשל, נראה כמלקט לחול). תקג, א-ג (עשה מלאכה מיו"ט לחול, בענין שא"א ליהנות ממנה ביו"ט, לוקה מה"ת. אפשר ליהנות ממנה ביו"ט, שמא יזדמנו לו אורחים, פטור אבל אסור מד"ס, אפי' להדיח כלים או להביא יין או לחפש בס"ת, ואפי' לצורך השבת או יו"ט שני או ב' דר"ה). תקג, ד (התירו להערים ולבשל חבית מים כדי להשתמש בקיתון א', שאינו מוסיף במלאכה). תקג, ה (וכן התירו להערים ולמלאות הקדרה בשר וצריך לחתיכה א', שהתבשיל משתבח כשיש בקדרה בשר הרבה). תקג, ו (הערמה הב' הנ"ל מועלת רק כשבאמת צריך לחתיכה א'). תקג, ד-ז (לא יאמר בפיו שהמותר יהי' לחול, אא"כ אין כאן הערמה). תקג, ח (יש אוסרים הערמה, ונוהגים להקל לצורך יו"ט שני). תקג, ט (הערמה הא' מועלת רק קודם סעודה). תקג, י (הערמה מועלת רק כשמכל סוג מטעמים מבשל רק קדרה א'). תקג קו"א א (הוכחות שאסור לאמר בפיו שהמותר יהי' לחול, הן בהערמה הא' והן בהערמה הב', אא"כ צריך לחתיכה א' ומתבשל בבת אחת ומשתבח בשאר בשר. אין לחלק בין בישול בשר לאפיית פת). תקו, יא (יכול לאפות ככרות עבות וגדולות, אף שהוא יותר מכדי צורך יו"ט). תקו קו"א ג ד"ה הנה (באפיית פת אסור להערים). תקז, יח (מותר לאפות תנור מלא פת וצריך ביו"ט רק פת א', שנאפה יפה כשיש הרבה פת בתנור. ומותר לאפות ככר גדול מאד כדי שיותיר ממנו לחול, אף שאינו צריך ומערים ואוכל קצת פת ביו"ט). תקז, יט (בתנורים שלנו, ב' דעות). תקז קו"א ז (כשמתירים לאפות תנור מלא פת, א"צ להתכוין להשביח בזה הפת שיאכל ביו"ט. רק שלא יאמר בשביל מחר אני מבשל). תקיד, יב (לא יתקן הפתילה כשאינו רוצה לחזור ולהדליקו בו ביום). תקיד, טו (כנ"ל). תקכז, א (מה"ת אינו לוקה אא"כ בישל סמוך לחשכה שאין שהות ביום לאכול).

ראה גם לקמן אצל מלאכה שאינה לצורך יו"ט. שמא יזדמנו אורחים. עיי"ע מלאכות שבת (הכנה משבת לחול).

הכנה מיו"ט לשבת

ב: רמח, י (יכול לקנות שביתה ביו"ט ע"ש).

ד: תצז, ט (ניצוד במצודה ביו"ט אסור בשבת שלאחריו). תצח, י (עגל שנולד ביו"ט אינו אסור בשבת). תקג, ג (הכנת ס"ת). תקג, ו (בלי ע"ת דינו כמו מיו"ט לחול). תקז, יט (ובמקום מחלוקת יש להקל לצורך השבת). תקיג, א (הכנת שמים מיו"ט לשבת אסורה מה"ת. ביצה שנולדה בשבת שאחר יו"ט, נגמרה במעי אמה מאתמול ואסורה בשבת). תקיג, ב (מד"ס שכל ביצה שנולדה ביו"ט אסורה, משום נולדה ביו"ט שאחר השבת). תקיג, ט (ביצה שנולדה ביו"ט אסורה מד"ס בשבת, ומה"ת הוכנה לאכילה בו ביום). תקיג, י (וכן יו"ט ב' הסמוך לשבת). תקטו, ז (נתלש וניצוד לצורך נכרי ביו"ט. מה"ת הכין לעצמו, מד"ס שאסור לאכלן ביו"ט הכין לשבת ואסור). תרכד, יב (המחזיקים ב' ימים יוה"כ, בע"ש אסור להכין צרכי שבת, אפי' ע"י אחרים או נכרי).

עיי"ע מלאכות שבת (הכנה משבת ליו"ט). עירובי תבשילין.

זלזול יו"ט כדרך חול

ב: שא קו"א ו (להוציא בקתדרא כשרבים צריכים לה). שא קו"א ז (לצאת עם מקל לתקן פסיעותיו במבוי המעורב מותר ביו"ט ובשבת, משא"כ בעובדין דחול שנאסר אף בחצר. המביא כדי יין בסל ובקופה).

ד: תצה, יא (הוצאת משא ע"י בהמה ביו"ט). תצז, ב-ג (דג בביבר שאין בו צידה לא יצודה במצודה, ובבור עמוק תופס ע"י כלי). תצח, טו (השוחט בהמה בשדה לא יביאנה במוט אלא אברים אברים). תצט, ב (אין מולגים הבהמה, אלא הראש והרגלים והעוף). תקב, ג (אין נופחין במפוח של אומנין. שפופרת. מפוח של בע"ב ע"י שינוי). תקד, ד (בשחיקת פלפלין וחרדל בריחיים קטנים, ובגרירת תמכא במורג חרוץ). תקד, ז-ח (כשכותש הריפות במכתשת גדולה, ובא"י או בזמנינו אף בקטנה). תקי, ט-י (לא יתלה המשמרת ביו"ט, ומערים לתלותה כדי להניח בתוכה פירות). תקי, טז-יז (לא ישא משאות גדולות בסל או בקופה, ברחובות או מבואות). תקי, יח (המוליך תבן לא יפשיל הקופה לאחוריו). תקי, יט-כ (הנושא משאות, אם אפשר ישנה מדרך חול). תקי, כא (אין מביאים עצים כרוכים בחבל או מחצלת או קופה). תקטז, ו (לא ישלח בג' בנ"א בשורה זא"ז, אפי' בחצר מעורב שרבים מצויין שם). תקטז קו"א ב (דוקא בשורה זא"ז). תקטז קו"א ג (בחצר דלא שכיחי רבים לא אסרו). תקכב, א (הסומא והזקן אין יוצאים במקל ביו"ט, ולא הרועה בתרמילו). תקכב, ג (מותר להוציא אדם לרה"ר כשיש צורך קצת, אבל לא על קתדרה, אא"כ רבים צריכים לו).

עיי"ע מלאכות שבת (טרחא יתירה; עובדין דחול).

לצורך בהמה

ד: תקיב, א (לכם ולא לבהמה). תקיב, מותר ליתן מזונות לבהמתו, אבל לא יעשה שום מלאכה בשבילה, אפי' כרמלית ושבות. וגיבול מורסן רק ע"י שינוי).

לצורך נכרי

ב: שכה, א (ביו"ט אסור לזמן נ. לאכול עמו שמא ירבה בשבילו).

ג: תנז, יח (עיסה שחציה של נ. אסור לאפותה, שיכול לחלק קודם אפי').

ד: תצח, כב (בהמה שחציה של נ. מותר לשחטה, שא"א לכזית בלא שחיטה, ואפי' שותפים בב' בהמות. ואם הן שוות או הנ. נותן לו הגדולה ישחוט רק אחת). תצח קו"א ב (חילוק בין זה לעיסה בשותפות עם הנכרי). תקו, יב (עיסה בשותפות עם הנכרי, יחלק קודם אפי' ולא יאפה כולה). תקיב, א (לכם ולא לנכרים. אסור לזמנו שמא ירבה בשבילו. מותר לשלוח לביתו, אבל לא דרך רה"ר). תקיב, ב (כשבא מעצמו לבית הישראל, מותר להאכילו, בלי הפצרה). תקיב, ג (כשמוסיף לצורך עבדו ושפחתו וכלבו דינו כמו הוספה לצורך חול, אבל לצורך נכרי אסור בכל אופן). תקיב, ד (מה שהתירו שהתבשיל משתבח כשיש הרבה בשר בקדרה, הוא רק כשיכול לאכול הכל, משא"כ כשצריך ליתן מקצת תבשיל זה לעבדו ושפחתו). תקיב, ה (וכשאופה בתנור נכרי ונותן לו פת בשכרו, מותר כשאינו מייחד הפת עד אחר אפיה). תקיב, ו (בני חיל שנתנו קמח לאפות להם, אם יכול לתת לתינוק מהפת, יתנו מהפת לתינוק ויאפו הכל). תקיב קו"א ג (הטעם שמותר לאפות בתנור נכרי הנ"ל, אף שאינו יכול לאכול הכל). תקיב קו"א ד (הטעם שבבני חיל התירו דוקא כשנותן מהפת לתינוק).

ראה גם לקמן אצל מלאכה שאינה לצורך יו"ט.

מכשירי אוכל נפש

ד: תצה, ד (כשגופו נהנה מדבר שנתקן ע"י עשיית מלאכה, אסור מה"ת כשאפשר לעשותן מעיו"ט. אסור לתקן שפוד לצלות בו, אא"כ נשבר ביו"ט, או בעיו"ט ולא יכל לתקנו בו ביום). תצה קו"א א (ביקוע עצים למדורה הוי מא"נ). תצה קו"א ד (כיבוי הנר מפני דבר אחר, לדעת הרא"ש אם א"א בלעדיה לא חשיב מ. ולדעת שאר הפוסקים חשיב מ. ואין אומרים בה מתוך). שם ד"ה והנה לפי (גם בתיקון כלי מתירין מא"נ כשא"א לעשות מעיו"ט). תצח, כג (תלישת צמר ונוצה במקום שחיטה, גם כשא"א בלעדיה אסור, כי אפשר לעשותה מעיו"ט). תצח קו"א ד (כנ"ל). תקא, ב (ביקוע קורה לעצים דקים, שאפשר לעשותן מעיו"ט). תקז, י (טיט שנפל בתנור, אם נפל מעיו"ט אסור לגורפו). תקז יב-ד (כיבוי בגריפת התנור, מותר רק אם א"א לאפות בלא כיבוי). תקז, טו (אסור לכבות המכבדת כדי לאפות בה עוד, שאפשר לשאול מכבדת אחרת). תקז קו"א ה-ו (גריפה המותרת היינו אפי' לטבל המכבדת במים כדי לגרוף, והאסורה – אפי' בלי טיבול במים). תקח, א (אין מלבנים את הרעפים). תקח, ב (חתיכת נייר ושבירת חרס ופציעת קנה לצליה). תקט, א (שפוד שנעקם לא יפשטו ביו"ט, אא"כ א"א לצלות בלא תקון, וא"א למצוא שפוד אצל אדם אחר, ולא הי' אפשר לתקנו בעיו"ט, וגם אז היא הלכה ואין מורין כן, שלא יטעו להתיר כשהי' אפשר לתקנו בעיו"ט). תקט, ג (וכן בשפוד ארוך שצריך לקצר). תקט, ד-ז (השחזת סכין אסרו בכל אופן, אלא שאם עדיין יכול לחתוך בה ע"י הדחק, יתיר לעצמו ע"י שינוי ע"ג סכין אחרת וכיו"ב, ויורה לאחרים להתיר להעביר שמנוניתה ע"ג סכין אחרת). תקט, ח (עופות ממולאים מותר לתפרם, רק שיתקן החוט ויכניסו במחט מעיו"ט, והחוט הנשאר אחר התפירה נהגו לשרפו). תקט, י (הגעלת וליבון כלים אסורים, אלא באופן שהתירו תיקון שפוד לעיל תקט, א). תקט, יא-ב (כלי ברזל שאפו בו מאכל גבינה, מותר לחממו כדי לאפות בו מאכל בשר ועי"ז מתלבן בליבון קל). תקט, יג (ואם הליבון הוא מחמת חומרא מותר בכל אופן). תקט, יד (נקיבת נקב חדש בחבית). תקט, טו (הדחת וטבילת כלים). תקט קו"א ב (יש אוסרים מכשירים בכל אופן, ויש אוסרים בתיקון כלי בכל אופן, ואנו מתירים מכשירים שא"א לתקנם מעיו"ט, ומ"מ אוסרים בסכין שמצוי ואפשר בשאלה). תקי קו"א ב (חילוק בין מ. או"נ ביו"ט, שבנאנס או שנפגם ביו"ט מותר, לבין מ. מילה שאין דוחין אפי' נאנס או נתפזרו). תקיד, ב-ה (כיבוי, שלא הותר אלא כשא"א להציל האוכל באופן אחר, ואסור בשביל הנאת הגוף). תקיד, כג (מלאכת הכיבוי לא הותרה אלא לצורך או"נ ממש).

ראה גם לעיל אצל אפשר לעשותו מעיו"ט.

מלאכה שאינה לצורך יו"ט

ג: תעג, כא (לא יצלה הזרוע בליל סדר, אא"כ יאכלה למחר).

ד: תצז, כז (טריפה אסור להפשיטה). תצח, יא (שחיטת בהמה מסוכנת, תלוי אם יש שהות ביום לאכול כזית צלי). תצח, טז (מתי חוששין בשחיטה שתמצא טרפה ושחט שלא לצורך יו"ט). תק, יג-טז (יכול למלוח הבשר שרוצה לאכול ביו"ט, ויחד אתו יכול למלוח שאר הבשר. או אפי' זה אחר זה, ויערים ויאמר מזה אני חפץ לאכול. חילוק בין קודם לאחר סעודה). תק, כ (שריית הבשר הקילו בה יותר מהדחה). תקו, ו (עיסה שנילושה בעיו"ט ואינו יכול להפריש חלה ביו"ט, אם מותר לאפות הכל, ב' דעות. מה שהתירו שהפת נאפית יפה כשיש פת הרבה בתנור, הוא רק כשיכול לאכול הכל אם יזדמנו אורחים). תקו, י (חלת חו"ל במקומות שנהגו להאכילה לכהן טהור, מותר לאפותה ולהוליכה לביתו, אפי' הפרישה מעיו"ט). תקיא, א (כשמבשל לשתיה ביו"ט ומוסיף לצורך רחיצת הגוף, דינו כמו הוספת מים לצורך חול). תקיב קו"א ב (הוספת בשר בקדרה שעל האש דינו כאפיית הפת שאינו חד טרחא). תקצז, ד (המתענה אסור לו לבשל לאחרים).

ה: א קו"א ה ד"ה ואם (שחיטת בהמה מסוכנת, כשיש שהות לאכול כזית, בלא בדיקת הריאה).

ראה גם לעיל אצל הכנה מיו"ט לחול. לצורך נכרי.

מלאכת אוכל נפש

ג: תנז, יז (חלה שאין מאכילין לכהן בזה"ז אינה מא"נ ואסור לאפותה ביו"ט).

ד: תצה, ב (מ. הנעשית בגוף האוכל ומשקה. מ. הבערה שהיא האש המתקנת האוכל, נק' מא"נ). תצה, ט (אסרו מלאכות שדרך לעשותן הרבה יחד לצורך אכילת ימים רבים). תצה קו"א א (הטעם שהבערה נק' מא"נ. לטעם הר"ן גם ביקוע עצים נק' מא"נ, ולא קיי"ל כן). תקד, ד (איסור שחיקת פלפלין וחרדל בריחיים קטנים, וגרירת תמכא במורג חרוץ, שדרך לשחוק הרבה יחד). תקו, יג (יש לו פת נקיה ורוצה לאפות פת הדראה, או שרוצה לאכול פת שנילושה היום). תקי, ח (הותר רק בשוה לכל נפש, משא"כ תיקון חרדל ע"י כיבוי גחלת לתוכו. וכיבוי גחלת מתכת מותר). תקי קו"א ב-ג (הותרה ולא דחויה, ולא מהדרינן אהתירא). תקי קו"א ד (כיבוי הגלחת בחרדל אסור אף בשינוי). תקיא, א (מותר להחם מים ביו"ט לצורך שתיה או לצורך הדחת כלי או"נ).

ראה גם לעיל אצל אינו שוה לכל נפש. אפשר לעשותו מעיו"ט.

משום שמחת יו"ט

ב: שיג, טו.

ג: תמה, י. תמז, י. תמז, נח. תנא, יג. תנא, כב. תנא, לב. תנא, לד. תסז, יד. תסז, טז. תסז, כ. תסז, לב-ג. תסז, נא. תסז, נד. תסז, נז. תסז, נט. תסז, סה (אף בחוה"מ מקילין מש"י).

ד: תצז, יא. תצז, כט-לא (מש"י התירו לטלטל הטרפה ששחט מחמה לצל, ולמכור הטרפה וחלק האחוריים לנכרי, שלא ימנע מלשחוט). תצח קו"א ה (קיי"ל שש. יו"ט אינה דוחה איסור מד"ס, ואינה דוחה איסור מוקצה. לא ישחוט אא"כ יש לו דקר נעוץ). תצט, ג-ה (מש"י התירו לטלטל העור מחמה לצל וליתנה במקום דריסת הרגלים, אם נשחטה ביו"ט, או סמוך לחשכה. וכן ימלח בשר לצלי ע"ג העור). תצט, ו (נשחטה בראשון אסור בשני). תצט, ז (וכן בעוף שנשחט ביו"ט, לטלטל הנוצות להצניען). תצט, י (וכן בחלבים לטלטלן מחמה לצל, ולא להפכן או לשטחן ע"ג יתדות). תצט, יג (מותר לקצב בשר על כלי שמלאכתו לאיסור). תצט קו"א א (טעם החילוק בין טלטול מחמה לצל לבין להפככן או לשטחן). תצט קו"א ב (מש"י אפשר התירו לטלטל אפי' חֵלב שהוקצה לסחורה). תצט קו"א ג ד"ה הנה המג"א (גם בזה"ז התירו מליחה מועטת על העור). תקא, ב (התירו ביקוע קורה לחתיכות גדולות, שאסור מד"ס משום עובדין דחול). תקג, ח. תקיב קו"א ג (כשאופה בתנור נכרי וצריך לתת לו פת א' בשכרו). תקטז, ג. תקיח, א (לסלק ולהחזיר דלת מחנות שיש בה ציר א'). תקיח, ח. תקיט, ג-ד.

ה: א קו"א ו ד"ה ובתשובת.

עיי"ע יום טוב (שמחה).

מתוך שהותרה לצורך

ג: תמו, ה (הבערה וזרייה, לצורך מצוה עוברת של ביעור חמץ שנמצא ביו"ט). תמו קו"א ג (קיי"ל שלצורך מצוה בזמנה ועוברת מותר. משא"כ שריפת קדשים, ומילה שלא בזמנה, וכן כשאפשר לבער חמץ בו ביום בלי חילול יו"ט).

ד: תצה, ג (ובלבד שיהא קצת צורך יו"ט, הנאת הגוף השוה לכל נפש או מצוה בזמנה ועוברת). תצה קו"א א (במדורה). תצה קו"א ג (מילה שלא בזמנה אינה דוחה שאפשר למולו אחר יו"ט. קבורה דוחה דמצוה לקברו קודם שקיעה). תצה קו"א ד (בכיבוי אין אומרים מתוך, כי אין אומרים מתוך במכשירים). שם ד"ה וזהו (דעת התוס' שאומרים מתוך במכשירים, מתוך שהותר בונה בגיבון הותר לבנות בית). שם ד"ה אבל (לא נאמר מתוך אלא בהוצאה והבערה ושחיטה ואפיה ובישול). תקז, יב (אין אומרים מתוך במכשירים, בכיבוי שבגריפת תנור). תקיא, א (מותר להחם מדורה להתחמם כנגדה ולהחם מים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו). תקיד, יג-ד (נר של בטלה אסור להדליק ביו"ט, ולכבוד יו"ט או נרות בהכ"נ אינם נר של בטלה). תקיח, א (בהוצאה, ובלבד שיהא בה צורך יו"ט קצת). תקכו, ג (להחם מים לטהר המת ולהוציאו לקבורה דרך רה"ר). תקכו, ט (כשקוברים למחר אסור, שאין בזה צורך היום).

עיי"ע הוצאה והכנסה (ביו"ט).

קבורת מת

ד: תקכו, א (אינה דוחה יו"ט ראשון). תקכו, ב (לקברו ע"י נכרי). תקכו, ג (טלטול והוצאה והבערה ע"י ישראל). תקכו, ד (וכשא"א לקברו בו ביום בבה"ק ולמחר שבת, יקברוהו לשעה ע"י נכרי, או יחמרוהו בחמר וזפת בארון, עד לאחר השבת). תקכו, ו (יו"ט כחול לענין ק"מ ע"י ישראל). תקכו, ז (ואסור לעשות דברים שבפרהסיא שאסור בחוה"מ, שיש לחוש למראית העין, לחצוב אבנים ולקצץ ארזים. לא ילך מחוץ לתחום להביא תכריכים). תקכו, ח (לא יבנו הכיפה על הקבר). תקכו, ט (נהגו לעשות ע"י נכרי אם אפשר). תקכו, י (אם יקברוהו למחר לא יחללו יו"ט אפי' באיסורים מד"ס, ויש מחמירין אף מלטלטלו). תקכו, יא (דברים המותרים ביו"ט שני מותר לעשותן ע"י אנשים רבים). תקכו, יג-ד (כשקונים תכריכים וחופרים קבר, אם אפשר לא יזכירו סכום מקח ומעות). תקכו, טו (מותר ללוותו ביו"ט שני חוץ לתחום ולחזור, אבל לא ע"ג בהמה. הקברנים שיש להם טורח יכולים לרכוב, ואח"כ יחזירו כלי הקבורה). תקכו, יז (מת המוטל בשדה וחשש שיאכלוהו כלבים, יוצאים ביו"ט שני מהלך כמה ימים למהר קבורתו). תקכו, יח (ציוה שיוליכוהו לעיר אחרת לקברו אצל קברי אבותיו, לא יוליכוהו ביו"ט שני). תקכו, יט-כ (תינוק תוך שלשים שגמרו שערו וצפרניו, ואין ידוע אם כלו חדשיו, ומלוהו, דינו כגדול). תקכו, כא (אין קורעין על המת ביו"ט שני).

עיי"ע קבורה.

שמא יזדמנו אורחים

ד: תצח, יא (לכן מותר לשחוט מה"ת כשאין דעתו לאכול ממנו, חכמים התירו רק במקום הפסד, כמו שחיטת מסוכנת). תצח, יב-ד (אם מותר להפשיט ולמרוט נוצות מטעם זה, ב' דעות). תקג, ב (מטעם זה מותר מה"ת לבשל, אף שאין המלאכה צריכה לו).

ראה גם לעיל אצל הכנה מיו"ט לחול.