מוקצה

עיי"ע אמירה לנכרי (כשיש צד היתר).

ב: רנב קו"א יד (חמיר מכרמלית. גזרינן בה גזרה). רסו, כ (מותר לשמור מ.). רסו קו"א ו (קילא מהעברה פחות פחות מד"א. מותר בביה"ש). רסו קו"א ז ד"ה ומיהו (מותר לשמור מ.). רעו, ט-י (ע"י נכרי מותר כשאינו לצורך המוקצה עצמו). רעז, ו (ע"י נכרי מותר). שא, מ (יש מתירין טלטול מ. כשאדם בהול על ממונו). שה, כו (במקום צעב"ח אם התירו מ. ב' דעות). שח, א (הטעמים שאסרו טלטול מ. ק"ו מודבר דבר, ומפני גדר הוצאה, ושתהי' שביתה הניכרת לכולם). שח, יד (מותר להשתמש בו בלא טלטול ובלא שריפתו ביו"ט). שח, יז (נאסר בימי דוד ושלמה). שח, כח (במקום היזק רבים לא גזרו על המ.). שח, מט (כנ"ל). שט, ב (לא ילך עם בנו עם אבן שבידו, שמא יפול ויגביהנו אביו). שיא, א (התירו טלטול המת מפני הדליקה כשא"א באופן אחר). שיא, יב (אבל לא לצורך אחר של המת). שיא, יג (היה פיו נפתח קושר שלא יוסיף אבל לא לסגור שאסור להזיז אבר ולא להעצים עיניו. ועכשיו נהגו להתיר מפני חשש סכנה). שלד, ב (אם התירו לטלטל מפני הפ"מ כשא"א להציל באופן אחר, ב' דעות. ויש מתירים בדליקה ולסטים שהוא בהול על ממונו).

ד: תצז, ז (דברים שאסרו באכילה נאסר אף בטלטול). תקטו, א (שכח וטעם מ. יפלוט מיד). תקטו, ד (עיקרו סייג לאיסורי תורה, שלא יעלה ויתלוש או להוצאה, לפיכך החמירו בספקו אף ביו"ט שני). תקפו, כג (אינו נדחה מפני מצות שופר).

אוכל, תורת אוכל

ב: רסב קו"א א (איסור כיבוד הבית שיטלטל קליפות שאין ראוים לאכילה, וההיתר מטעם גרף של רעי). שח, ח (קמח ועיסה של ישראל. מ. מחמת גופו). שח, ט (מאכלות האסורות בהנאה או שאסורים באכילה בו ביום ואין עומדים להאכילן לכלבים. משקין שזבו. ביצה שנולדה וחלב שנחלב בשבת). שח, יז (אוכלין ומשקין מותר לטלטל אפי' שלא לצורך כלל). שח, מד (גמי לח, אוכל בהמה). שח, ס (פירורים ועצמות וקליפות שראוים לבע"ח מותר להעבירן מהשלחן, ואם אין ראויות ינער הטבלה ויפלו). שח, סג (סתם קש להסקה ואסורים, הזמינם למאכל בהמה או במקום שאין סתמם להסקה, מותרים). שח, סד (חצב וחרדל במקום שצביים ויונים מצויים). שח, סה (עצמות במקום שכלבים מצויים). שח, סו (גרעיני תמרים במקום שדרך להאכילן לבהמות). שח, סז (בשר חי תפל ראוי לאכילת אדם, אבל לא קשה ושומן. בשר מסריח עומד לכלבים). שח, סט (דג חי אסור). שח, פט (יין של נזיר לא נעשה מ.). שיא, טו (קש שהזמין למאכל בהמה, או במקום שסתמו עומד למאכל בהמה). שיח, יד (בצק שנילוש מאתמול מותר לטוח בו פי הקדרה). שכא, א (חבילי פיאה איזוב וקורנית שהכניסן לייבשן, וסתמן למאכל בהמה ומותר להסתפק מהן). שכג, ט (מותר לטלטל כוס ששתה בו הנכרי, שהיין שנשאר בו בטל לכוס). שכד, יב (תבן שנמאס במדרס רגלי בהמה). שכה, יא (הביא נכרי מחוץ לתחום מותר לאחרים ולכן אינו מ.). תה, ט (אפילו הובאו ע"י ישראל אינם מ. כיון שאין איסורן אלא משום קנס).

ג: תמד, יג (ע"פ שחל בשבת, יכול לטלטלו עד שעה ו' שראוי להאכילו לכלבים וליתנו לנכרי). תמו, ה (חמץ האסור בהנאה). תמו, ז (כנ"ל). תנז, יח (חלה ביו"ט). תצד, יד (עשבים שאין ראוים למאכל, שחשב לשוטחן ביו"ט).

ד: תקא, טז (מטלטלין א. לכל דבר). תקו, ט (אסור לטלטל חלה טמאה ביו"ט). תקיג, ג (ביצה שנולדה בשבת או יו"ט, כיון שאסורה באכילה אסורה בטלטול). תקיג קו"א א (קיי"ל שכל דבר שלא חזי לאכילה מ. הוא). תקטו, א (כשמותר באכילה לאחרים אינו מ. אף למי שנאסר). תקטו, ד (כל דבר שאסור באכילה ולהשתמש בו אסור בטלטול). תקטו, טו (הביא נכרי מחוץ לתחום מותר לאחרים ולכן אינו מ.). תקטז, ה (תבואה המותרת בטלטול ביו"ט). תקיח קו"א ה ד"ה והנה (צואה). תרלח, ו (נוי סוכה, כיון שאסורים באכילה אסורים בטלטול). פסקי הסדור תתקג ד"ה טוב (קליפות אגוזים).

ביום טוב

ד: תצה, יג (מ. שמותר בשבת, ב' דעות ביו"ט. נולד ביו"ט, ב' דעות. לצורך אכילת דבר היתר מותר לטלטל מ.). תצז, כט (התירו לטלטל טריפה מחמה לצל, כדי שלא ימנע מלשחוט). תצז, לב (דבר שאין הטרפות מצויות בו אסור לטלטל מחמה לצל). תצח, לא (שחט ביו"ט, מצות כיסוי דם דוחה איסור מ.). תצח, לב (אם יש בזה גם קצת איסור עשיית גומא אסור. נעץ בו דקר מעיו"ט מועילה הכנתו לכמה דקירות). תצח, לג (לכתחלה אין לשחוט על סמך דקר נעוץ, שאינה הכנה גמורה). תקז, ט (התירו לטלטל מ. לצורך אוכל נפש. טיט שנפל מדפנות התנור ומחרך הפת). תקז, יא (אש ואפר חם אינם מ. ביו"ט). תקז, כ (טיט שברחוב התלוש מהקרקע, כדי לסתום פי התנור, צריך שיהי' דעתו עליו מעיו"ט. טיט שעל שפת הנהר המחובר לקרקע, צריך לנתקו מעיו"ט ולעשות בו סימן). תקט, טז (מותר לטלטל מ. לצורך אכילה, שלא יהא חמור מעשיית מלאכת לצורך או"נ. והיינו דוקא להסיר מ. מפירות, אבל אסור לאכול ולהשתמש במ. שדינם כמו מאכלות אסורות שלא הותרו ביו"ט). תקיד, יט (אפרוח שנולד ביו"ט אסור עד הערב). תקטו, ד-י (ניצוד ע"י נכרי ביו"ט). תקיח, ה (מ. מחמת מיאוס, ב' דעות. עץ חד כשפוד אחרי שצלה בו, יש לו תורת כלי לצלי' ולא לדבר אחר. כל מ. שצריך למקומו ביו"ט להעמיד או"נ מותר לסלקו). תקיח, יב-טו (להאוסרין מ. ביו"ט אסור להסיק עצים ותבן שהכניס לאוצר, אא"כ מעיו"ט אין התבן ראוי לאכילת בהמה ולגבל בו טיט רק להסקה, והוא יבש).

ביטול כלי מהיכנו

ב: רסה, ג (אסור ליתן כלי בשבת תחת הנר לקבל שמן הנוטף. דומה לסותר כלי). רסה, ד (מותר ליתן כלי קודם השבת תחת השלחן ובשבת לקחת השלחן משם). רסה, ה (מותר ליתן כלי בשבת תחת נר שעוה שאם יפול אליו הנר ינערו). רסה, ז (מותר ליתן כלי לקבל הניצוצות אבל לא הפחמין הנופלים מהפתילה. אסור לבטל מהיכנו לפי שעה). רסו, כג-ו (כשצריך לפרוק מוקצה מחמורו וחושש שישברו, אם יש הפ"מ יניח תחתיהם כרים וכסתות ויפלו עליהם ואח"כ ישמטם עד שיגיע לארץ. אם מותר להשאירם עליהם במקום הפ"מ). רסו קו"א יא (כשהתירו ביטול כלי לפי שעה, אם צריך שיהי' דעתו להסירו מיד או סגי במה שיכול להסירו אם ירצה). שם ד"ה ואפשר (חילוק בין כרים וכסתות שפורק עליהם לבין קורה שסומך בספסל). שם ד"ה ולהכי (שלא במקום הפ"מ אסור אפי' לפי שעה). שה, כו (במקום צעב"ח לא גזרו). שח, עח (לפי שעה מותר. לכפות הסל לפני האפרוחים). שי, י (לפי שעה מותר רק בהפ"מ). שיג, כג (כשסומך קורת הבית בכלי לא יהדק). שלה, ד (כשנסדקה גיגית של ענבים. לפי שעה). שלח, ט (כלי תחת הדלף).

ד: תקכא, ד (כלי תחת הדלף, ביו"ט כמו בשבת).

ביצה שנולדה

ב: שה קו"א ב ד"ה בשבת (נולדה בשבת, אי לאו משום גזירת שבת אחר יו"ט מותרת, אף שהתרנגולת מ.). שח, ט (הטעם שאין עליו תורת אוכל).

ד: תקז קו"א ד ד"ה כתב (הנאה שמאליה מותרת. לסמוך עליה כרעי המטה בלי טלטול. חזותא בלא טעמא. הנאה שע"י מעשה אסור). תקיג, א-ב (נולדה בשבת שאחר יו"ט או ביו"ט שאחר השבת אסורה באכילה מה"ת, נולדה בשבת או ביו"ט אסורה באכילה מד"ס). תקיג, ג (כיון שאסורה באכילה אסורה בטלטול). תקיג, יא-ב (בדק בקינה עיו"ט ולא מצא ביצה וקודם עלות השחר מצא ביצה, אם יש שם תרנגול זכר אינה מולידה בלילה ובודאי יצאה רובה בעיו"ט וחזרה למעי אמה ובליל יו"ט נולדה כולה, ואם אין שם תרנגול אסורה מספק). תקיג, יג (לא בדק, תולין בכל אופן שנולדה בעיו"ט). תקיג, יד (לפיכך לוקחים ביצים מנכרי בליל יו"ט, אבל לא בליל ב' דר"ה).

ראה גם לקמן אצל הכנה מיו"ט לשבת. נולד. עיי"ע לידה (ביצה שנולדה). מלאכת שבת (הכנה משבת ליו"ט).

בסיס לדבר האסור

ב: רנט, ב (כשמטמין הקדרה במ. אין כיסוי הקדרה נעשה ב. להטמנה). רנט, ג (כשהכיסוי מ. אין הקדרה נעשית ב. לכיסוי). רנט קו"א ב (כשלא נעשה ב. וצריך למקומו יכול לטלטלו עם המ. שעליו). רסה, ג (ב. לאסור ולמותר). רסה, ה (רק כשהי' עליו ביה"ש ולא הי' דעתו לנערו). רעז, ג (נר הקבוע בדלת אין הדלת בטלה לנר אלא לבית). רעז, ו (כששכח לסלק הנר מהטבלה אינה ב. הניח מדעתו שיהי' עלי' ביה"ש הוי ב. הי' דעתו לסלקו בשבת ע"י נכרי, ב' דעות. המפה אינה ב. לנר. היו מונחים עליו גם לחם ושא"ד החשובים יותר מהמ. לא הוי ב.). רעט, א (הנר בסיס לשלהבת). רעט, ב (וכן השמן והפתילה). רעט, ד (הנר עשוי בשביל השלהבת, ולא מועיל מה שמניח עליו לחם). רעט, ה (התנה לטלטלו כשיכבה, ב' דעות. לענין טלטול ע"י נכרי סומכין על המתירים). רעט, ו (נר שהודלק באמצע שבת מותר לטלטלו אחר שכבה, ולא נאסר מטעם ב.). שח, ה (נדן סכינים שהוא ב. לאיסור ולהיתר מותר). שח, ס (טבלה לא נעשית בסיס לקליפות שלא היו עליה ביה"ש). שח, סא (כשיש פת על הטבלה הקליפות בטלות לגבה). שט, ד (שכחו עליו או הניח עליו גם היתר החשוב יותר לא נעשה ב.). שט, ז (הי' בדעתו להסירם אחרי ביה"ש, ב' דעות). שט, ח (נעשה ב. וניטל האיסור, נשאר הב. באיסורו). שט, ט (הניחה באקראי לא נעשה ב. חפצים בתיבה. מנורה שעל המפה). שט, י (קינה של תרנגולים שיש בה ביצה נעשה ב.). שט, יא (הניח מ. על דבר של חברו לא נאסר. ואם הוא לטובת חברו נאסר). שי, יא (אפי' ניטלה ממנו המ. בשבת אסור לטלטלו כל השבת. הניח עליו המ. באמצע השבת לא נעשה ב.). שי, יד-טו (הניח מעות בכיס בגדו, אם הכיס תלוי לא נעשה הבגד ב. רק הכיס, ואם תפור לארכו נעשה הבגד ב. ואם הכיס קשור ותלוי בבגד נעשה הבגד ב. לכיס. וכן כשהניח מעות בתיבה שבשלחן). שי, טז (ב. לאיסור ולהיתר, תלוי אם אצל הבעלים ההיתר חשוב יותר מהאיסור). שי, יח (כשביה"ש הי' עליו איסור לבדו ומשחשיכה הונח גם היתר). שי, כ (תיבה שיש בה דברים המותרים ומעות). שיא, יד (צנון הטמון בארץ העפר משמש לצנון, שלא נעשה ב.). שלד, יח (אין הטבעת או אוכלין חשובין לגבי ארנקי של מעות). שלו, יג (עשבים שתחבן בעפר מותר לאחוז בהם ולהוציאם). שעב, יד (כפה ספל והטיט מונח על אגניו לא נעשה ב. שאין הספל משמש לטיט).

ג: תלה, ג (איסור טלטול הנר). תנז, יח (הפריש חלה והניח במים צוננים שלא יחמיצו).

בעלי חיים בשבת

ב: שח, ח (אין עליהם תורת כלי. מ. מחמת גופו). שח, עח-ט (אף שראוי לצחק בו התינוק הוא מ. מפני צעב"ח התירו לדדות בע"ח ולדחות תרנגולת). שח, פד (זרע תולעת משי). שטז, א. שטז, יב. שטז, יח (התירו טלטול פרעוש העוקצו). שטז, כד.

עיי"ע מלאכות שבת (רוכב).

בעלי חיים ביום טוב

ד: תצה קו"א י (הזמנת יוני שובך שאומר בעיו"ט אלו ואלו אני נוטל. אם חמיר או קיל מגרוגרות וצימוקים). תצז, א (דגים שלא הכינם במעשה הן מ. ביו"ט, אפי' בביבר קטן שאינו מחוסר צידה, כיון שמכוסין מהעין). תצז, ד (הזמנת דגים שאומר בעיו"ט מכאן אני נוטל, ויודע שלא יצטרך כולם, צריך ליקח ולאכול מה שיעלה בידו, והשאר מ.). תצז, ה-ו (בע"ח טהורים המ. ביו"ט אין נותנין לפניהם מזונות, אפי' מזונותן עליו, אלא ברחוק מהם קצת). תצז, יא (נכנסו לביבר קטן בעיו"ט אינן מ. אף שלא ידע בהן). תצז, יב (איל או צבי שקננו בפרדס בתוך ע' אמה לעיר אינן מ. חוץ לע' אמה צריך לזמן מעיו"ט). תצז, טו (כל שא"צ לזמן מותר להחזיר מה שלא הוטב בעיניו, ויר"ש יברר מעיו"ט). תצז, יז-ט (יוני שובך שא"י לפרוח צריך לזמן, שיסמן ויאמר אלו אני נוטל למחר. אמר מכאן אני נוטל, או כולם אני נוטל ואינו צריך כולם, אינו מועיל אפי' ליקח א', שמא יברור ונמצא מטלטל מ.). תצז, כה (של נכרי אינו מ.). תצז קו"א א (ביאור דעת הרמב"ם, שדגים בביבר קטן א"צ הזמנה, ובביבר גדול אין הזמנה מועלת, ורק ביוני שובך שבאין לכלובן בערב מועלת הזמנה). תצז קו"א ב (הזמנת דגים מועלת רק לאלו שיצטרך ביו"ט, ואין חוששין שיברר ויחזיר המותר למים). תצז קו"א ג (כל שאסור לאכלו משום מ. אפי' אין צידה, אסור לתת לו מזונות). תצח, ה (בהמות הרועות כל הקיץ חוץ לתחום ובאו ביו"ט לעיר הן מ.). תצח, ו (בהמות נכרי אין בהם מ.). תצח, ח-ט (עגל שנולד ביו"ט, אם האם עומדת לאכילה, אפי' היא טריפה אינה מ. ואם עומדת לולדות, היא מ. ולא נולד. ותלוי בדין מ. ביו"ט). תצח, כ (אף שאין נותנין לפניהם מזונות, התירו לעשות פרנסה לבכור שנפל לבור, כדי שלא ימות). תצח קו"א א (התירו לעשות פרנסה לבכור שנפל לבור מפני צעב"ח).

ראה גם לקמן אצל הוקצה מלהשתמש (לענין עומדת לביצים או לולדות). מחוסר צידה.

גרוגרות וצימוקים

ב: רסג קו"א ז (מותר ליגע בהם). שי, א (הראוי לאכילה אינו מ. אפי' עומד לסחורה ודחה בידים, חוץ מגו"צ שהניחן לייבשן וידע שיסריחו עד שיתייבשו לגמרי). שי, ב (גו"צ של נכרי מותרים). שי, ה (אפי' יבשו ונעשו ראוים בשבת הוקצו לכל השבת). שי, ח (יבשו ונעשו ראוים קודם השבת מותרים, אף שלא ידעו הבעלים). שי, ט (יבשו קצת והם ראוים ואינן ראוים, אם הזמינם מבעו"י יצאו מתורת מ.).

ד: תצה, יג (אסור אף בשבת). תצה, יד (דוקא מעשה מוציאן מידי מעשה, ליחד לו מקום ויעשה סימן שמכאן ועד כאן אני אוכל). תצה קו"א י (אם יכול להזמין יותר ממה שצריך לו).

גרף של רעי

ב: רסב קו"א א (אין עושין גש"ר לכתחלה. מטעם זה מותר לכבד הבית ואסור לכתחלה לזרוק על הארץ). רעט, ג (אסטניס שהנר שהדליקו בו מאוס עליו). שח, סו (לא יזרוק קליפות וגרעינים לפניו, שאין עושין גש"ר לכתחלה). שח, עב (במקום שמקפידים עליו מותר לטלטלו להוציאו). שח, עג (באיזה אופן מותר להחזירו לבית). שח, עו (במקום הפסד יקבע ישיבתו אצלו ויוציאנו משם ויסתלק ההפסד). שכג, ט (מותר להדיח כוס ששתה בו הנכרי יין, שהיין שבו הוא גש"ר שמסיר בהדחה). שלה, ד (משום הפסד התירו לעשות גש"ר לכתחלה. נסדקה גיגית של ענבים). שלז, ב (עפרורית וקליפי אגוזים על הקרקע בבית). שלח, ט (אסור לעשות גש"ר לכתחלה, אלא במקום הפסד).

ד: תקיח, י (ביו"ט כמו בשבת).

הוקצה לבין השמשות

ב: רעא קו"א ג ד"ה ואף (אתקצאי לכולא יומא). שה קו"א ב ד"ה בשבת (בהמה שנשחטה לחולה, כיון שלא דחיא בידים לא הוי מ. וכמו"כ החלב והביצה לא נאסרו מטעם זה). שח, י. שח, כז (כלי שהוקצה בביה"ש מחסרון כיס, ונשבר בשבת, הוקצה לכל היום). שח, ע (בשר של נכרי שנשחט או נתנבל בשבת מותר). שח, עח (סל שהיו עליו אפרוחים בביה"ש). שי, ד-ו (דוקא בדחי' בידים, כמו נר שהדליקו וכבה, או גרוגרות וצמוקים שנעשו ראוין בשבת, משא"כ בע"ח שנשחטו בשבת לחולה). שי, ז (דוקא כשהוקצה לכל ביה"ש). שיח, ה (נשחט לחולה בשבת אינו מ.). שיח, ו (פרי שלא נגמר בישולו אסור מטעם שהולך וגדל בש. ואפי' קצצו לצורך חולה). שכד, ה (נתנבלה בש. אינה מ.). שכה, ו (גמרו בידי אדם אין בו משום מ. קמח או עיסה של נכרי שאפה בשבת, ב' דעות. פת שהתחיל נכרי לאפות קודם השבת, ותבואה שטחנה ואפאה בשבת אינה מ.). שכה, ז (דוקא בדחי' בידים, משא"כ פירות שאין נאכלין חיין שבישל הנכרי לעצמו בשבת). שעב, כב (גדיש שהוקצה למחיצה בין ב' חצרות, או ב' חלקי הבית, וי"א שאינו מ. מה שלמע' משיעור מחיצה, בחצר גזרו ולא בבית). תצח, יח (בכור שעברו וראו מומו ביו"ט והתירוהו, כולם מודים במ. גדול כזה). תקא, א (קורה העומדת לבנין שנשברה ביו"ט, כולם מודים במ. גדול כזה). תקיג, יט (אפרוח שנולד ביו"ט, כולם מודים במ. כזה). תקטו, א (נכרי שהביא מהמחובר, שאסור באכילה במוצאי יו"ט בכדי שיעשו, אם הוא יו"ט שני או שבת, אסור בטלטול עד בכדי שיעשו). תקיח, יג (תבן שבאוצר שנרקב ביו"ט ואינו ראוי אלא להסקה, אין לך מ. גדול מזה).

ד: תקיז, ה (פת שאפאה הנכרי בשבת).

ראה גם לעיל אצל בסיס.

הוקצה לחצי שבת

ב: רעט, ו (נר שהודלק באמצע שבת מותר לטלטלו אחר שכבה, ולא נאסר מטעם בסיס לדבר האסור). שי, ז (אין מ. לחצי שבת). תצח, יח (בכור שנולד ביו"ט ועברו וראו מומו והתירוהו, אין מ. לחצי יו"ט).

ד: תקיד, כד-ה (נר שהודלק אחר כניסת ליל יו"ט ונכבה, מותר להסתפק ממנו, אבל בשעה שדולק לא יסתפק משמן שנטף ממנו, אבל יכול לטלטלו. ונר שהודלק שלא למצוה מותר בכל אופן).

הוקצה מלהשתמש

ב: שח, ג (כלים העומדים לסחורה, אם אינו מקפיד מלהשתמש מותרים). שח, ז (מותרים). שי, א (ראוין למאכל אפי' עומד לסחורה, או זרען בקרקע ולא השרישו, או ביצים שנתן תחת התרנגול, או תמרים שכונסין בסלים לגמר בישולן, מותרין).

ד: תצה, יג (בשבת מותר, ביו"ט ב' דעות. בהמה העומדת לחלבה, תרנגולת לביצים, שור לחרישה). תצה, יד (אף להאוסרים ביו"ט, מחשבה מוציא מידי מחשבה, ומעשה מוציא מידי מעשה בגרוגרות וצמוקים). תצה קו"א ז (טבל מוכן הוא). תצה קו"א ט (הכניס לאוצר של פירות לא חשיב אקציה בידים, וביו"ט מועלת מחשבה). תצז, יד (חי' ועוף בית שדעתו לגדלן לולדות או ביצים, ב' דעות ביו"ט). תקיח, יב-טו (עצים ותבן שהכניס לאוצר, להאוסרים מ. ביו"ט). תקיח קו"א ב (הכניס לאוצר ל"ח דחי' בידים).

ראה גם לעיל אצל בעלי חיים ביו"ט. גרוגרות וצימוקים. לקמן אצל מחוסרי צידה.

הנאה מהמוקצה

ד: תקא, יא (אסור לשורפו ביו"ט במקומו, שאסור להשתמש בו וליהנות ממנו). תקא, יג (מסיקים בכלים שלמים, אף שנהנה כשנעשו שברי כלים והוו נולד, הנאה מאליה מותר). תקז, ד (הנאה הבאה מאליה). תקז קו"א ד (הוכחות לחילוק בין הנאה מאליה להנאה ע"י שריפה במקומו). שם ד"ה מכל מקום (גם פירות ועצים הנושרים מותרת הנאה שמאליה. אתרוג שנתלש מותר להריח בו). שם ד"ה כתב (גם הנאסר משום הכנה מותרת הנאה שמאליה. לסמוך כרעי המטה על ביצה שנולדה בשבת, בלי טלטול. חזותא בלא טעמא). תקט, טז (הנאה ממילא שלא ע"י מעשה מותרת, אבל להסיק עצי מ. ביו"ט אסור). תקט קו"א ג (גם לסמוך בכרעי המטה בלי להזיזו, קיי"ל שמותר).

רק גם לקמן אצל נגיעה ונענוע.

טלטול ע"י גופו; כלאחר יד

ב: רנט קו"א ג ד"ה משא"כ (טעם היתר ט. הקש ע"י גופו, לדעת הר"ן שאוסר ט ע"י גופו כשצריך למ.). רסו יט (אין איסור כלל). רעו, ט (באחורי ידיו או בין אצילי ידיו, מותר). רעו, י (י"א שט. לצורך המ. עצמו אסור). רעו קו"א ג (לרא"ש מותר בכל אופן, ולר"ת ותוס' מותר רק כשאינו לצורך המ. עצמו). שא, לט (כשלובש בגד שמעות בכיסו. כלאחר יד). שא קו"א י (קיי"ל כרא"ש שמותר אף לצורך המ.). שה, כד (פריקת המשא מהבהמה ע"י ראשו). שו, ג (אין צד היתר להביא המ.). שז, טו (אין צד היתר להתיר כשצריך לגוף המ.). שח, יד (ישיבה על המוקצה, אף שמתנענע עי"ז). שח, טו (ע"י רגלו דרך הילוכו או ע"י ניפוח, אפי' לצורך המ.). שח, נב (ישיבה על אבנים, אף שמתנענע עי"ז). שיא, טו (מותר אפי' לצורך האיסור).

עיי"ע מלאכות שבת (שלא כדרכה).

טלטול ע"י דבר אחר; מהצד

ב: רנג, יא (כשמטמין הקדרה במ. ונוטל הקדרה והמ. נופלת). רנט, ב (כנ"ל). רנט, ד (כשמחזיר הקדרה לקופה עם מוכין מ. ונתקלקלה הגומא, לא ירחיב הגומא ע"י הקדרה). רנט קו"א ג (חילוק בין ט. מהצד שמותר, לבין ט. ע"י ד"א דאסור). רסה, ג (כשיש בכלי היתר ואיסור ומטלטל בשביל ההיתר). רסה, ה (כשמנער המ. מהכלי). רסה, ו (מותר להוריד היתר ממ. התלוי אף שיתנדנד). רסו, כב-ג (כשצריך לפרקם מהחמור יתיר החבלים ויפלו). רעז קו"א ג (בנר הקבוע בדלת, תלוי אם פתיחת הדלת לכניסה ויציאה או לצורך הנר). רעז, ה (כשצריך ההיתר במקום אחר ואין חשש הפסד ינער המ. ומטלטל ההיתר. כשצריך למקומו יכול לטלטלו עם המ. לאיזה מקום שירצה). שח, ה (יש בו היתר ואיסור וא"א לנער האיסור או שצריך למקומו מותר). שח, ס (ניעור הטבלה שעליה קליפות ועצמות מוקצים. חילוק בין ט. מהצד שמותר, לבין ט. ע"י ד"א דאסור). שח, סא-ב (לא יטלטל הטבלה למקום אחר אא"כ צריך להשתמש במקומו). שט, א (נוטל את בנו ואבן בידו, אם יש לו געגועים ואם ישליך האבן יבכה). שט, ד-ה (מ. המונח על דבר המותר ולא נעשה בסיס, אם אינו יכול לנערו או שצריך להשתמש במקומו, מותר לטלטלו עם האיסור למקום שצריך. כלכלת פירות ואבן בתוכה. אבל על חבית יין. מעות על הכר). שי, י (לצורך המ. אסור). שי, יא (בצריך למקומה מטלטלה והיא עליה). שי, יד-טו (בגד שבכיסו מעות). שי, יז (מחתה שבה אפר מותר ופחמים אסורים, אם אינו יכול לנערה במקומה יטלטלה כמות שהיא). שיא, א (מת במקום שריפה התירו ממטה למטה או ע"י מטה). שיא, ג (מחמה לצל לא התירו מהצד לצורך המת האסור בטלטול). שיא, ט (לצורך הכהנים מותר, כי הוא לצורך דבר המותר). שיא, יד (לצורך האיסור אסור אפי' כשצריך האיסור להשתמש בו, ומותר רק לצורך ההיתר או לפנות מקומו).

ג: תמד, יג (לצורך מקומו מותר). תמו, ז (ע"י קנה אסור).

טלטול ע"י ככר או תינוק

ב: שח, כב (כלי שמלאכתו לאיסור אם מותר לטלטלה ע"י כא"ת, ב' דעות). שח, סו (גרעיני תמרים ע"י פת). שח, עג (החזרת גרף של רעי לבית לפנות עליו, ע"י מים הראויים). שיא, א (מת במקום שריפה התירו ע"י כא"ת או כלי שמלאכתו להיתר). שיא, ג-ד (וכן מת מחמה לצל שלא יסריח או שאר בזיון). שיא, ז-ח (לא התירו אלא במת משום כבודו, ולא לצורך הכהנים). שיא, י (בגד המת שהי' לבוש בו מחיים הוא כמו ככר). שיא, יד (כשאוחז האיסור בידו לא התירו אלא במת). שלד, יח (וי"א שהתירו אף בדליקה להציל ארנקי של מעות).

ד: תקכו, י (מת ביו"ט, שקוברים למחר, מותר אף לצורך החיים).

כלי, תורת כלי

א: ג מהדו"ב, ח (טלטול אבנים לקינוח). קסח, ג. פסקי הסדור תרח ד"ה הקינוה (טלטול אבנים לקינוח).

ב: רנט, א (מוכין עומדים לעשות לבדים. הטמין בהם קדרה דרך מקרה. יחדם לכך. גיזי צמר). רנט, ה (אבנים שסביב הכירה ועצים שסותמים בהם פי התנור צריך ליחדם לעולם). רנט קו"א א (גיזי צמר שנתנן לאוצר לסחורה אין להם ת"כ אא"כ יחדן לכך. הטעם והמקור לדעת המ"א, דהיינו דוקא כשמקפיד מלהשתמש בהן והוי מ. מחמת חסרון כיס). שם ד"ה אלא (אין דרך ליחד אבנים לישיבה, והוי מ. אף שישב עליהם בחול וחישב לישב עליהם בשבת, רק כשעשה מעשה גדול וסידרם לישיבה. גיזי צמר שנתנן לאוצר לסחורה הוי מ. אף שהטמין בהם בשבת, שאין בה ת"כ, וגם הוי מ. מחמת כיס, וגם אתעביד בהו מעשה של הקצאה). רעט, ז (לא מועיל מה שראוי לכסות בו כלים). שא, יח (פשתן סרוק שנותנין על המכה). שא, לט (מעות מנוקבים, אם הם של כסף וזהב לתלות לתכשיט מותר). שא קו"א ו (מקל בעלמא). שב, ג (נוצות שנפלו מכר וכסת אינן מ. שראויות להחזירן להן. נוצות שלימות עם קנים שלהם אסור לטלטלן). שה, ד (אפסר מוכן הוא לבהמה). שח, ג (כשאינו מיוחד אלא הוא כ. מחמת שראוי להשתמש בו, אם הכניסן לאוצר לסחורה ביטל תורת כ.). שח, ו (נייר העומד לכתיבה). שח, ח (אבנים ומעות ועצים וקנים וקורות ועפר וחול ומת. מ. מחמת גופו). שח, יא (כשיש עליו תורת כ. מותר אפי' הוא משא י' בנ"א). שח, יז (ספרים מותר לטלטל אפי' שלא לצורך כלל). שח, כו (שברי כלים שאין ראוים לשום מלאכה). שח, ל (זרקה לאשפה קודם שבת ביטלה מת"כ, זרקה בשבת לא פקע ממנה ת"כ). שח, לב (צרורות ואבנים וחתיכת עץ לא ירד עליהם ת"כ במה שראוי לכסות בה כלי). שח, לו-ז (עשה בו תיקון המוכיח שהוא כיסוי כלי, או שהשתמש בו מבעו"י ודרכו לכך, נעשה ת"כ. עשאו כיסוי קרקע או כלי הקבור בקרקע או בנוי ע"ג קרקע צריך שיהי' לו בית אחיזה). שח, לט (מחט שניטל חודה, לא מועיל מה שראוי לנטילת קוץ. יחוד מועיל. מחט שעדיין לא ניקבה סגי במה שלפעמים מייחדה לנטילת קוץ). שח, מו (קנה שבחלוק שכבסו אינו כלי, אא"כ יחדו לכך). שח, מח (לבנים שנשארו מהבנין עומדים לישב עליהם). שח, נ (חריות דקל שקצצם לשריפה ונמלך לישב עליהם, מחשבה מוציאה מידי מחשבה). שח, נא (ישב עליהם במקרה נעשה עליהם ת"כ). שח, נב (בשאר עצים ואבנים אין מועלת מחשבה או ישיבה עליהם, אא"כ עשה בהם מעשה גדול). שח, נג (דבר שדרכו לייחד סגי במחשבה להשתמש בה בשבת או שנשתמש בהם פ"א, ודבר שאין דרכו לייחד צריך לייחדו לכך לעולם או מעשה תיקון). שח, נה (ענף שיחדו להבריח זבובים או לאיים על התינוקות). שח, נו-ז (פשתן סרוק סגי במחשבה או השתמשות פ"א לתת על המכה או על הקרחה). שח, נח (עורות שאינן עבודין יבשים מותרים, לחים של בהמה גסה, ב' דעות). שח, נט (נסרים של בעה"ב, או אפי' של אומן אלא שחשב מבעו"י שום תשמיש, מותרים). שח, סג (במקום שסתם קש לשכב עליו מותר). שח, עא (קמיע שאינו מומחה אינו מ.). שח, עז (עפר שהכניס לביתו מותר אם יחד לו קרן זוית, וכן פירות הטמונים בחול). שח, פג (כדור לשחק בו, ב' דעות). שח, פה (בגד שעטנז, ב' דעות. חילוק בינו לבין כלי שמלאכתו לאיסור). שח, פו (מניפה להבריח זבובים). שח, פט (בגד של עשירים שגרוע ומ. בעיניהם, אסור אף לעניים). שט, ג (סתם כלכלה באבן או תלה בדלעת, אם יחדו או קשרו מבעו"י נעשה אף האבן כ.). שיא, א (מת). שיא, יד (עפר או קש שיחד להטמין הצנון). שיא, טו (קש שהניח עליו סדין מבעו"י או ישב עליו או חשב לישב עליו או הזמינו למאכל בהמה). שיב, א-ג (משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לבה"כ, לקבוע כמלא היד, ולשאינו קבוע כשיעור ראש בוכנא, ובביתו שרק הוא נפנה אסור. רישומן ניכר או יחדן לעולם מותרים). שיב, ח (חרס שראוי לכסות כלים). שיג, א-ב (לוח לסגירת החלון או ארובה סגי במה שחשב עליו מבעו"י או שפקק בו פ"א. קנה לנעול הדלת צריך לעשות בו מעשה להכינו). שיד, כא (שעוה שהכין לתשמיש). של, ח (אם מותר לטלטל ולד ספק בן ח', ב' דעות). של, ט (בן ח' אסור לטלטל, אמו שוחה עליו ומניקתו). שלד, יב (כתבי קדש שנכתבו בכתב ולשון אחר). שלד, יג (מותר לטלטל קמיע שאינו מומחה). מהדו"ב תתצה (מחט שניטל חודה, לדעת סה"ת אם מועיל יחוד לשים בצעיף). שם הגהה ח (תלוי עם בלעדי המחט יפול הצעיף לגמרי).

ד: תצה קו"א ח (שעוה. הטעם שמחשבה אינה מועלת באבנים). תצח, כד (אפר שהוסק מעיו"ט מוכן לכל). תצח, כז (הכניס עפר הרבה לגינתו וצבור במקום א', או קופתו עפר לחצרו ויחד לו קרן זוית, הוי הזמנה ואינו מ.). תצח, כח (הזמינו לכסות דם שחיטה, אינו מועיל לכסות צואת תינוק, שס' לו בשעת הכנה). תצט, ג (עור מבהמה שנשחטה ביו"ט). תצט, ז (נוצות מעוף שנשחט ביו"ט). תצט, ח (עור לח שאינו ראוי לישיבה). תצט קו"א ב (חֵלב שהקצה לסחורה אסור אפי' למתירים מ. ביו"ט). תקא, יז (עץ שמחתין בו האש הוא כ.). תקא, יח (שיורי לפידים שאסור להדליק בהם ביו"ט אינם כ. כלל). תקיח, ה (עץ חד כשפוד אחרי שצלה בו ביו"ט, יש לו תורת כ. לצלי' ולא לדבר אחר). תקיח, ו (סולם של עליה, אסור לטלטלו ומותר לעלות ולירד בו. של בית, מותר לטלטלו ואסור להוציאו לחוץ כשיש מראית העין. ושל שובך מותר).

ראה גם לעיל אצל בעלי חיים. לקמן אצל שברי כלים.

כלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל בשבת

ב: רסו קו"א יא ד"ה ולהכי (הכי קיי"ל). רעז, ח (מותר לכפות קערה על הנר שלא יאחוז בקורה האסורה בטלטול). שח, עב. שח, עח. שי, י (מותר לכפות כלי על ביצה שנולדה בשבת, ובלבד שלא יגע). שלח, ח.

ג: תמו קו"א ג (הכי קיי"ל).

ד: תקיג, ג (מותר לכפות כלי על ביצה שנולדה ביו"ט, ובלבד שלא יגע).

כלי שמלאכתו לאיסור

ב: רעט, א (מותר לצורך גופו או מקומו. נר ומנורה שלא דלקו בתחלת השבת). שח, ב (מותר כשראוי לכסות בו כלים). שח, יב (לצורך גופו ומקומו מותר ולצורך עצמו אסור, אא"כ מחשב להשתמש בו איזה תשמיש). שח, יט-כ (תפילין, שופר וחצוצרות). שח, כא (מלאכתו לאיסור ולהיתר מותר). שח, כב (מדוכה טפלה לשום שבתוכה לטלטלה אפי' שלא לצורך. אם מותר לטלטלה ע"י ככר או תינוק, ב' דעות). שח, לג (פתילה או נר שעוה וחֵלב. רק לצורך תשמיש המותר). שח, לח (מחט שלם). שח, מב (דפוס שבמנעל, מטלטלו לצורך מקומו, חלל שבמנעל). שח, מו (כלי שבחלוק שכבסו, מטלטלו לצורך חלל שבחלוק). שח, פה (חילוק בינו לבגד שעטנז שאינו ראוי גם בחול). שח, פז (מכבדת מלאכתה לאיסור ולהיתר ומותר, ולדברי האוסרים לכבד אף בקרקע מרוצף אסור). שח, פח (מורה שעות). שי, יב (כיס המיוחד למעות אם מלאכתו לאיסור או מ. מחמת חסרון כיס, ב' דעות). שיג, ב (לוח לנעול הדלת בחול שאסור לנעול בו בשבת, מותר רק לצורך גופו או מקומו). שכא, ח (לצורך גופו מותר).

ד: תצט, יב (עלי). תקא, יח (פתילה שאסור להדליק בה ביו"ט, משא"כ לפיד שאסור להדליק בו אינו כלי כלל). תקפח, ה (שופר בר"ה שחל בשבת).

כלי שמלאכתו להיתר

ב: שא קו"א ז (שלא לצורך כלל אסור). שח, טז-יז (בימי נחמי' גזרו חוץ מכ. הצריכים לסעודה שהתירו לצורך תשמישן בלבד. חזרו והתירו את כולן אף לצורך גופו ומקומו, חזרו והתירום אף לצורך הכ. אבל שלא לצורך עומד באיסורו. ואוכלין וספרים הותרו מתחלה אף שלא לצורך כלל). שח, יח (אם יצטרך לו במשך היום נק' לצורך).

ד: תקא טז (מטלטלין אותן לכל דבר, ולא רק לתשמישן).

מחובר

ב: שיב, ט. שלו, ד. שלו, כב (מותר ליגע באילן ואסור להנידו).

עיי"ע מלאכות שבת (עולה באילן).

מחוסר צידה

ב: שי, ג (אסור אף שהי' בדעת הנכרי לצודו בשבת). שכה, ח (אסורים ביו"ט).

ד: תצז, ח (מצודה פרושה מעיו"ט ולמחר מצא בהם אסור מספק). תצז, יג (מ"צ אין מועיל בו זימון). תצז, טז (כנ"ל. יוני שובך ועליה שבאין לכלובן בערב, אפי' נוח לתפסן). תצז, כה (מ"צ אסור אפי' של נכרי).

ראה גם לעיל אצל בעלי חיים.

מחמת איסור

ב: רסה, ג (שמן שבנר). רסה קו"א ב ד"ה ועיין (כ"ז שאין בהם איסור אינם מ. שמן שהקצה לנר. חטים שזרען). רעט, ב (שמן נר הדולק בביה"ש שאסור להסתפק ממנו). שי, ד (דוקא בדחי' בידים, כמו נר שהדליקו וכבה).

ד: תצה, יג (כשלא נדחה בידים בשבת מותר, ביו"ט ב' דעות). תצה קו"א ז (לדידן לא משכחת מ. מחמת איסור שלא נדחה בידים בלא נולד). תקיח, כ (נדחה בידים, עצים שהוסיף לדפנות או סכך הסוכה). תקיח, כא (בית סתום מלא פירות ונפחת ביו"ט אינו מ. מ"א. וכן בפירות שהובאו מחוץ לתחום).

מחמת גופו

ב: שח, ח-י (כשאין עליו תורת כלי או תורת אוכל).

ראה גם לעיל אצל אוכל. כלי.

מחמת חסרון כיס

ב: רנט, א (גיזי צמר שמיוחדים לסחורה. הטמין בהם קדרה דרך מקרה). רנט קו"א א ד"ה ואף את"ל דמוקצה (מחשבה אינה מועלת, ושאני נסרים של אומן כיון דלא אתעביד בהו מעשה הקצאה וכיון דבעה"ב לא קפיד). שם ד"ה ומיהו (גם אם נאמר דמחשבה מועלת, בסכין של מילה אין מחשבה להחזירו לבית מועלת, שלא חשב להשתמש בו). רסו, כג (מוקצה מחמת מיאוס שמקפיד מלכסות בו כלים). שז, כו-ח (אגרת שאסור לקרות בשבת ואינו מקפיד לצור ע"פ צלוחיתו אינה מ. אבל כתב שמקפיד עליו, כמו גט כשר, אסור לטלטלו). שח, ג-ז (הקצה לסחורה אסור אם מקפיד מלהשתמש בהם, וכלים יקרים שמקפיד כמו סכין שחיטה ומילה וסופרים או קורנס שמקפיד או נייר חלק העומד לכתיבה, אסור אף לצורך גופו ומקומו. מחשבה מבעו"י מועלת). שח, י. שי, יב (כיס המיוחד למעות אם הוא דומה למח"כ, ב' דעות). שי, יג (כיס התפור בבגד מותר). שלא, י (איזמל של מילה).

ד: תצה, יג. תצט, יא (חלבים וחתיכות שעוה שהוקצו לסחורה). תצט, יג (לקצב עליו בשר מותר לצורך שמחת יו"ט). תצט קו"א ב (חֵלב שהקצה לסחורה אסור אפי' למתירים מ. ביו"ט). תקא, א (קורה העומדת לבנין).

מחמת מיאוס

ב: רסו, כג (אם מקפיד מלהשתמש בהם אסורים). רעט, ז (נר שלא הודלק בו באותה שבת לא נאסר מ"מ, שראוי לכסות בו כלים). שח, ב (כנ"ל). שח, ז (מותר). שח, עג (גרף של רעי ועביט מי רגלים אינו ראוי לכסות בו כלי ואסור). שי, א (מותר).

ד: תצה, יג (בשבת מותר, ביו"ט ב' דעות). תקיח, ה (כנ"ל. עץ חד כשפוד, אחרי שצלה בו אסור לד"ה).

מחמת מצוה

ב: רסג קו"א ז (אינו חמור מגרוגרות וצמוקים, שמותר ליגע בהם). רסה קו"א א ד"ה והנה (בשמן שבנר מצוה). שח, י.

ד: תקיד, כד-ה (אסור להסתפק משמן שנשתייר מנר של מצוה ביו"ט. הדליקו אחר כניסת ליל החג, אין מ. לחצי שבת. ונר שהודלק שלא למצוה מותר בכל אופן). תקפח, ה (שופר בר"ה, תוקעין בו אבל לא ישתמש בו ליהנות ממנו).

עיי"ע ארבעה מינים (הוקצה למצותו). סוכה (הוקצה למצותו).

משקין שזבו

ב: רנב, יד (אסורים גזרה שמא יסחוט. הטעין ונתרסקו מבעוד יום מותרים). רנב קו"א יב (אסורים אף בתותים ורמונים, דכולא חדא גזירה היא). שה, לב (נאסרו באכילה, וכיון שאינו ראוי לבו ביום מ. הוא. גם כשנסחט ע"י נכרי לעצמו, או חלב שחלב לעצמו). שה קו"א ב ד"ה ומשום (לא חילקו בין מאליהן לע"י נכרי. אין לאסור מטעם זה כשנחלב לתוך האוכלין). שח, ט (הטעם שאין עליו תורת אוכל). שיח, כה (פת כפולה שבתוכה שומן שנקרש ונימוח אסור עד לערב). שכ, ג (זיתים וענבים אסור אפי' עומדים לאכילה. תותים ורמונים אסור כשעומדים למשקים). שכ, ה (זבו מחרצנים וזגים מותר). שכא, יד (דבש שיצא מהחלות שבכוורת). שכה, ח (גם כשנסחטו ע"י נכרי לעצמו באו משקים אלו לישראל ממילא ואסורין). שלה, ד (לתוך הגיגית שעדיין לא נדרכו, שנאסרו, ונסדק הגיגית).

ד: תקה, ה (בהמה העומדת לאכילה שחלבוה לכלי ריקן י"א שהוא דומה למש"ז ואסור).

עיי"ע מלאכות שבת (סוחט; שמא יסחוט).

נגיעה ונענוע

ב: רנג, יא (נענוע כל שהוא אסור). רסג קו"א ז (נגיעה מותרת, אף בדבר הראוי לאכילה). רסה, ו (נגיעה בדבר התלוי אסור). רסו, כד-ו (טלטול קצת התירו מפני הפ"מ ולא מפני הפסד מועט). . רעז, ו (נגיעה מותרת). שח, יד (נגיעה מותרת ונענוע אסור). שח, נב (ישיבה על אבנים מותרת, אפי' מתנענע עי"ז). שי, י (אם מותרת נגיעה לצורך המ. ב' דעות). שיא, יב (סיכת והדחת המת).

ד: תקיג, ג (נגיעה בביצה אסורה, שקרוב שיזיזנה). תקיח, ה-ו (אפי' מקצתו אסור, אבל מותר לעלות ולירד בסולם מ.).

ראה עם לעיל אצל הנאה מהמוקצה.

נולד

ב: רנב, יב (ביו"ט יש להחמיר. כשגמרו בידי אדם אין בו נ.). רסד, טו (ביו"ט אסור, ולכן לא ידליק ביו"ט ע"ש בפתילה ג' אצבעות מצומצמות. קיפלה תחלה מותר). שה, לב (נ. שכבר הי' בעולם מותר בשבת, משא"כ דם שנעכר ונעשה חלב נ. בשבת ואסור, אף אם חלבה לתוך אוכל. ביו"ט מותר כי הבהמה ראויה לאכלה עם החלב הטפל לה). שה קו"א ב ד"ה ועיין (כנ"ל. כשהנ. אינו דבר חדש פלוגתא דר"ש ור"י). שח, כג-ד (נכרי שעשה כלי חדש, או שבר כלי שראוי למלאכה אחרת, בשבת מותר וביו"ט יש להחמיר). שח, ס (פירורים ועצמות וקליפות שראוים לבע"ח מותר להעבירן מהשלחן, וביו"ט אסור מטעם נ.). שי, יט (אפר שהוסק בשבת אסור משום נ.). שכה, ז (כלי שהתחיל נכרי לעשות קודם יו"ט וגמר ביו"ט אין בו משום נ.).

ד: תצה, יג (כשאינו ראוי היום למה שהי' ראוי אתמול אלא תשמיש אחר, בשבת וביו"ט ב' דעות. להחמיר ביו"ט). תצה קו"א ו (כשחולב ביו"ט לכלי ריקן אם אסור מטעם נולד, ב' דעות). תצז, כו-לב (שחט ונמצאה טריפה אסור לטלטלה, ובזה"ז התירו לטלטל דבר שהטרפות מצויות בו מחמה לצל. לא יבדוק ולא יורה עד שיניחוהו במקום המיוחד לו. ולפני בדיקה מותר להפשיטה). תצז קו"א ו (הוכחות שבהמה שמתה, או שנשחטה ונמצאת טרפה, או קליפות וגרעינין, הוו נ. ולא מ.). תצח, ט (עגל שנולד ביו"ט אינו חשוב נ.). תצח, יג (עור שהפשיטו ביו"ט אסור לטלטלו, אא"כ שייר בו אבר א'). תצח, כד (אפר שהוסק ביו"ט אסור לד"ה מטעם נ.). תצח, כה (אפר שהוסק ביו"ט ועדיין חם מותר). תצח, כו (גחלים עוממות אסורות). תצט, ח (עור יבש מבהמה שנשחטה ביו"ט חשוב נ.). תצט, י (חלבים מבהמה שנשחטה ביו"ט). תצט קו"א ג ד"ה הנה מהר"צ (הוכחות דקיי"ל שנולד מותר בשבת ואסור ביו"ט). תקא, א (קורה רעועה העומדת לבנין שנשברה ביו"ט). תקא, יא (כלים שנשברו ביו"ט). תקא, יב (נכרי שחקק בית קבול בבקעת). תקא, טו (כלי שנשבר מעיו"ט ונשאר עליו תאר כלי, ונשבר ביו"ט). תקא, טז (קליפי אגוזים ושקדים). תקא, יז (עץ שמחתין בו שנשבר ביו"ט). תקה, ג-ו (בהמת ישראל שהקצוה לחלבה החלב נ., אבל בהמת נכרי אינה נ. כי אינה מוקצה בהמה שעומדת לאכילה ונחלב לכלי ריקן אינו נ. וי"א שדומה למשקין שזבו ואסור). תקה, ז (בהמה העומדת לאכילה ונחלבה לתוך אוכל בשבת, הוי נ. ואסורה אף ביו"ט שלאחריה). תקה קו"א א (בהמה שהקצוה לחלבה אין עליה תורת אוכל ואינה אוכלא דאפרת והוי נ.). תקז קו"א ד ד"ה ואף (עצים הנושרים נאסרו מטעם שמא יעלה ויתלוש או מטעם נולד, ב' דעות). תקיז, ג (חטים של נכרי שטחנם ביו"ט אינם נ. שהי' אפשר לעשותן קליות ודייסא). תקיח, יא (בהמה שמתה ביו"ט היא נ. שאתמול לא היתה מוכנת לכלבים, ואם היתה מסוכנת מעיו"ט מותרת). תקיח, כ (סוכה שהתנה עליה שיטלטלה כשתפול ביו"ט, אתמול סוכה והיום שברי עצים). תקיח קו"א ה ד"ה משום (תנאי ודעתיה וגילוי דעתיה לא מועיל בנ. הן בסוכה דלעיל והן בגרעינים וקליפות). שם ד"ה והנה (במסוכנת שמתה, ובמעי דבר אווזא שנשחטה ביו"ט, מועלת דעתו. לדעת המ"א, כיון שאינה טפלה לדבר אחר, ולדעת הרמב"ם כיון שלא נשתנה גופה היא מ. ולא נ.). שם ד"ה וכן (לדעת הרמב"ן גם בחלב שאסור מטעם נולד אין דעתו מועלת). שם ד"ה ואף (גם לדידן שבהמה שמתה הוא נ. ולא מ. י"ל שנ. שנשתנה גופה אין דעתו מועלת. פתילה ושברי כלים). תקפו, כה (קרן של נכרי שעשאו שופר אינו נ. ושל ישראל הוא נ. וכשאין לו שופר אחר מותר לתקוע בו, ולסמוך על המתירין נ. ביו"ט).

ראה גם לעיל אצל ביצה שנולדה.

נכרי

ב: רעו, ט-י (באיזה אופן מותר לטלטל ע"י נ.). רעז, ו (כנ"ל). רעט, ה (טלטול נר שנכבה ע"י נ.). שה, לב (משקין שזבו אסור אפי' סחט או חלב הנ. לעצמו). שה קו"א ב ד"ה ומשום (כנ"ל). שח, ע (בשר נ. שנשחט או נתנבל בשבת אינו מ.). שי, ב (גרוגרות וצמוקים של נ. אינם מ.). שי, ג (מחוסר צידה או תלישה אסור אפי' הי' בדעת הנ. לצודו). שכג, ט (כוס יין ששתה נ.). שכד, ד (קש שתלש הנ. בשבת). שכה, ו (קמח או עיסה של נ. שאפה בשבת). שכה, ז (פירות שאינן נאכלין חיין שבישל הנ. לעצמו בשבת). שכה, ח (משקין שזבו או פירות שנתלשו אסור אפי' סחט ותלש הנ. לעצמו). שכה, יא (הביא נ. מחוץ לתחום לצורך ישראל, אינו מ.).

ד: תצז, כה (יונים שא"צ צידה שהביא נ. אינם מ.). תצח, ו (בהמות נ. אינן מ.).

ספק מוקצה

ד: תצז, ח (אסור אפי' ביו"ט שש"ג מטעם דבר שיש לו מתירין. מצודה פרושה מעיו"ט ולמחר מצא בהם). תצז קו"א ה (מחמירין רק בס' מעשה ולא בס' דפלוגתא). תצח, ז (אסור אף ביו"ט שש"ג). תקטו, א (כשנכרי הביא דורון לישראל לא הוי ס', שודאי הביא מהמשובח וליקטו וצדו היום). תקטו, ד (עיקרו סייג לאיסורי תורה, לפיכך החמירו בספקו, שאף יו"ט שני כודאי, ולא הוי ס"ס). תקטו, ה (פירות כמושין ודגים שנס ליחן, או הובאו בתחלת ליל יו"ט, ודאי לא נתלשו היום). תקטו קו"א ד (דוקא נס ליחן מותר, אבל כוורי דאדימי אסורים מספק).

עודן בידיו

ב: רסו, יט (כשהמ. כבר עליו יכול להוליכו למקום שירצה). שא קו"א י (כשהן כבר עליו מותר לטלטלו למקום שירצה אבל לא יפוש, ויש אוסרים, וטוב להחמיר אם הוא בידו). שז, לו (בעודן בידו מותר לטלטלן למקום שירצה). שח, יג (מותר אפי' שכח ונטל מ. גמור. ויש מי שאוסר). שח, עד (מותר, וטוב להחמיר). שלא, י (איזמל של מילה ע"ב יטלטלו להצניעו).

ד: תקו, ט (חלה טמאה).

עצים ניתנו להסקה ביו"ט

ג: תמו קו"א ג (ב' דעות).

ד: תצט, יא (חלב מבהמה שנשחטה בעיו"ט, וכן חתיכות שעוה, לא יטלטלן אלא לצורך). תצט קו"א ג (חלב ושעוה תלוי במחלוקת עצים להסקה). תקא, טז (מסיקין באגוזים ושקדים). תקב, ח (עצים יבשים הראוים להסקה, אם מותר לטלטלן שלא לצורך הסקה, ב' דעות. לחין אסור לטלטלן אלא להסקה עם עצים אחרים, ואסור לתקעו בצלי כשפוד).

פירות הנושרין

ב: שי, ג (נאסרו אפי' תלש הנכרי לעצמו ונגמר בישולו והי' בדעתו מקודם השבת לתלשם). שיח, ו (הקוצץ פרי לחולה אסור, ואם נגמר בישולו מועלת בו הכנה). שכד, ד (קש שתלש הנכרי בש. אסורים בטלטול). שכה, ח (גם כשנלקטו ע"י נכרי לעצמו אסורין, שפירות או עשבים אלו באו לישראל ממילא כמו פה"נ. ואף שלא הוקצו, שנגמר בישולן ואמר הנכרי למחר אלקוט פירות אלו, או שבהמות הישראל רועות בעשבים אלו).

ד: תקא, י (עצים הנושרים ביו"ט). תקז קו"א ד ד"ה ואף (עצים הנושרים נאסרו מטעם שמא יעלה ויתלוש ולא מטעם נולד, ב' דעות). שם ד"ה מכל מקום (הנאה שמאליה מותרת. אתרוג שנתלש מותר להריח בו). תקטו, ד (נאסרו אפי' תלש הנכרי לעצמו והי' בדעתו מקודם יו"ט לתלשם, ואף בדבר שאינו מאכל. עיקרו סייג לאיסורי תורה, לפיכך החמירו בספקו אף ביו"ט שני). תקטו, ו-י (ב' ימים יו"ט או ר"ה. שבת הסמוכה ליו"ט).

שברי כלים

ב: שג, כד (מחט שאינה נקובה שניטל עוקצה וחודה. ניטל קודם שבת מהני יחוד לשום בצעיפים, וכן במחט נקובה). שח, כה-ז (ראוי למעין מלאכה ראשונה מותר אפי' ביו"ט, ראוי למלאכה אחרת מותר רק בשבת, אין ראוי לשום מלאכה הוא מ. גמור. נשבר קודם יו"ט ה"ה עומדים להסקה ומותרים). שח, כז (כלי מ. בביה"ש מחסרון כיס שנשבר, הוקצה לכל היום). שח, כט (חרס סגי בראוי לכסות פי כלי קטן, ואפי' מונחת ברה"ר. שברי עריבה בראוי לכסות פי חבית). שח, ל-לא (זרקה לאשפה קודם שבת ביטלה מתורת כלי, זרקה בשבת לא פקע תורת כלי ומותר). שח, לג (שברי פתילה כצרורות ואבנים). שח, לד (דלתות כלים שנתפרקו מותר לטלטלם הואיל וראוי להחזירן, משא"כ דלתות הבית שנתפרקו). שח, לט (מחט שניטל חודה אסורה, אא"כ מייחדה לתשמיש אחר). שח, מ (שירי מחצלת מותרים שראויות לכסות טינוף, אא"כ זרקן לאשפה). שח, מא (שירי טליתות מצוה שבלו, של עניים ויש בהם ג' על ג' אצבעות, או של עשירים ויש בהם ג' על ג' טפחים, מותרים אם לא זרקן לאשפה. שירי סתם בגדים שאין בהם ג' על ג' וראוים לקינוח, ב' דעות). שח, מג (סנדלים שבימיהם, נפסקה רצועה פנימית מותר לטלטלו הואיל וראוי לתקנו, משא"כ כשנפסקה רצועה חיצונה). שח, מה (סנדלים שלנו, מותר בכל ענין).

שמא יטלטל

ב: רנב קו"א יד (גזרינן בה גזרה). שכד, י (לא יעמיד בהמתו ע"ג מ. שתאכל, שמא יטול בידו להאכילה, אלא יעמוד בפניה ותלך ותאכל בעצמה). שכה, יז (כנ"ל). שעב, כב (כנ"ל).