מומר

עיי"ע אבדה ומציאה (מומר). חשוד. מורידין ולא מעלין. נאמנות (מומר). עירובי חצרות (דירת מומר). צדוקים. קראים. שוחט ובודק (מומר).

א: לט, א (כנכרי מה"ת). נג, ג (המיר באונס ושב). קכח, נא (כהן שהמיר דתו לדת הישמעאלים ושב). קפט, ד (בן ברית).

ב: שכו, ז (טבילת מומר ששב בתשובה). שלא (אם מלין בניהם). שפה, ג-ד (דין מ. לעירובי חצרות).

ה: ב, ד (שמועד ורגיל לעבור. ואם עבר רק פ"א פסול לעדות ואינו מ.). רבית עז (אסור ללוות ממנו ברבית).

אינו חושש עליה כלל

א: לט, א (פסול לכתיבת תפילין, מה"ת או מד"ס). לט קו"א א (כתיבת תפילין גרע בזה משחיטה).

ה: ב קו"א ח ד"ה אבל (כמ. לדבר אחד ולא כמין. ואם אינו חושש בשחיטה י"א דלא מקרי בר זביחה). ב קו"א יב (קיי"ל כסוברים דלא מקרי בר זביחה).

אעפ"י שחטא ישראל הוא

א: נה, יד. קפט, ד.

ג: תמח, כו.

ה: רבית עז.

אפיקורוס

א: נג, כא (חשש א.). פט, א (ברכת המינים). קיח, ב (שאין מאמינים בדת משה שהיתה מהשמים). פט, א (ברכת המינים).

ב: רנז, יג (מי שאוסר אכילת חמין בשבת).

ה: ב קו"א ח ד"ה להכעיס (שביק התירא ואכיל איסורא שאינו מאמין במצוה זו, דינו כמ. להכעיס). שם ד"ה וכל (אינו מאמין במצוה א' מתשבע"פ, או בכל תשבע"פ. גרע מנכרי. מורידין. שחיטתו כשרה כמ. לתיאבון, אם נזהר בשחיטה כהלכתה שבע"פ). שם ד"ה וכן (המנוים בפ' חלק, מבזה ת"ח וכיו"ב, ב' דעות אם מורידין. שחיטתן כשרה לד"ה, וא"צ בדיקת סכינו. ואם הוא צורבא מרבנן שיודע האיסור, שחיטתו אסורה). רבית ב (המלוה ברבית כאילו כופר). רבית עח (כופר בתורה ונבואה).

ו: מציאה לט (כופר בתורה ונבואה. אינו בכלל אחיך, להחזיר אבדתו). נזקי גו"נ (מצוה להרגו אם יש בידו, ואף בזה"ז). נזקי גו"נ קו"א ד (המבזה ת"ח נק' א. אבל לא לענין להחיותם, וכשרין לשחיטה).

עיי"ע פילוסופיה.

יצא מהכלל; נטמע בין הנכרים

ה: עו-ח (מ. שמורידין, אם יצא מהכלל גם ממונו מופקר, ומותר ליקח ממנו רבית).

להכעיס

א: לט, א (אפי' לדבר אחד, כנכרי לכל דבר). לט קו"א ב (מורידין, ולשחיטה הוא כנכרי ולא כמין).

ד: תרכא, יג.

ה: ב קו"א ח ד"ה להכעיס (למרוד בקונו, גרע ממ. לכל התורה. בין מ"ע בין מל"ת. אפי' בפ"א). רבית עח.

ו: מציאה לט (אינו בכלל אחיך, להחזיר אבדתו). נזקי גו"נ (מצוה להרגם אם יש בידו, ואף בזה"ז).

לכל התורה

א: לט, א (אפי' לתיאבון הוא כנכרי לכל דבר).

ה: ב קו"א יא (רובה ככולה). רבית עח (אינו מהמורידין).

ו: מציאה לט (אינו בכלל אחיך, להחזיר אבדתו. רובה ככולה).

לעבודה זרה

א: לט, א (כנכרי לכל דבריו). לט קו"א ב (מורידין, אף שאינו אדוק. אין שחיטתו אסורה בהנאה ולשרוף אלא באדוק).

ה: ב קו"א ט (אפי' רק פ"א ובצנעה ולתיאבון. כנכרי לכל התורה, חוץ מקידושין. אנוסים שיכולים להמלט כמ. אין יכולים להמלט כשרים).

ו: מציאה לט (אינו בכלל אחיך, להחזיר אבדתו). נזקי גו"נ (מצוה להרגם אם יש בידו, ואף בזה"ז).

ראה גם לקמן אצל מין.

לשבת בפרהסיא

א: לט, א (כנכרי לכל דבריו). קכח, נב (כנ"ל).

ה: ב: קו"א י (בפני י', או שמפורסם. אפי' רק פ"א ולתיאבון. בדאורייתא. כנכרי לכל התורה, חוץ מקידושין. שחט בשבת שחיטתו כשרה, ומכאן ואילך פסולה. יוה"כ כשבת). רבית עח (אינו מהמורידין).

ו: מציאה לט (אינו בכלל אחיך, להחזיר אבדתו).

לתיאבון

א: לט, א (לדבר אחד, או כשאינו חושש עליה. הטעם שפסולין לכתיבת תפלין).

ה: ב, ד (למלאות תאותו כשאינו מוצא בשר כשר בזול כ"כ). ב, ה-ט (דינו לשחיטה). ב, י (חשוד על השבועה לאותו דבר). ב קו"א יב (אפי' כשאינו טרחה זוטא להוליך למומחה לשחוט).

ו: מציאה לט (חיוב להחזיר אבדתו). נזקי גו"נ ח (כנ"ל. אם נכלל בלא תעמוד על דם רעך, וחי אחיך, וצריך להוציא מעות לפרנסו ולהצילו, ב' דעות). ט (רועה בהמה דקה שעומד ברשעו, אסור להצילם ואסור לסבב להם המיתה). נזקי גו"נ קו"א ג (לכל הדעות אסור להלוותו ברבית).

מין

א: לט, ד (האדוק לע"ז סתם מחשבתו לע"ז. תפילין שכתב ישרפו). לט, ה (ספק אם כתבו, יגנזו). לט קו"א ב (לענין אסוה"נ בשחיטתו ולענין לשרוף, רק באדוק). רטו, ב (סתם מחשבתו בהזכרת השם לע"ז).

ב: שלד, כא (האדוק בע"ז כתבי קודש שכתבו נשרפים עם האזכרות שבודאי כתבום לע"ז. מטבעות זהב עם שם בן ד').

ה: ב, א (אדוק בע"ז. בזה"ז אף הכומרים מעשה אבותיהם בידיהם. בשחיטת מין חוששים למחשבת ע"ז ואסורה בהנאה, ולא בהריגה). ב, ב (קטן אין מחשבתו לע"ז). רבית עו (כשאינו אדוק אם מורידין, ב' דעות).

מסור

א: לט, א (פסול לכתיבת תפילין). לט קו"א א (כשר לשחוט לדעת השו"ע).

ו: מציאה לט (אם צריך להחזיר אבדתו). נזקי ממון א (כשגורם שישלם מה שחייב אינו נק' מ.). ג (כשמשתדל אצל השר לפטרו ממסים כשעי"ז יכביד על אחרים). ו (אסור למסור ביד נכרי, אפי' ממון הקל לגלות מצפוניו, אפי' רשע, אפי' מיצר לו תמיד בדברים. אם מסרו, או רגיל להכות הבריות, מותר למסרו. הכה אותו באקראי ומסרו, אין אדם נתפס על צערו). ז-ח (אמר הריני מוסר, אפי' ממון הקל, מתרין בו, אמר אמסרנו הורגין אותו אפי' בזה"ז. עשה אשר זמם אסור להרגו, אא"כ הוחזק במסירות. אסור לאבד ממונו, ומותר לגרום לו הפסד ממון, וא"צ להגביה אבדתו. הגיעה אבדה לידו, ב' דעות אם יחזיר לו). ט (מותר לאבד ממונו כדי להציל ממסירותיו). נזקי ממון קו"א ב (ביאור דעת הסוברים שצריך להחזיר אבדתו, ואסור למסור ממונו ולאבדו בגרמי, ונקרא אחיך, ושחיטתו כשרה). נזקי גו"נ יא (הוחזק במ. ג"פ מיתתו בכל אדם, שהוא כרודף). נזקי גו"נ קו"א ג (שנק' אחיך).

עיי"ע רודף.

תינוק שנשבה

ה: רבית עט.