לשון הקודש

עיי"ע כתבי הקודש.

א: סב, ב (ק"ש וכו' אצ"ל בלה"ק). סו, א (דיבור בלה"ק בברכות ק"ש). פה, ב (דברי חול בלה"ק מותר מדינא במקומות המטונפות). קא, ה (ביחיד יתפלל בלה"ק). קכח, כג (נ"כ).

ב: שלד, יב-ג (כתבי הקדש בלה"ק). שלד, טז (יגר שהדותא שכתוב בלה"ק).

ג: תלד, ח-ט (ע"ה אין מבינים בלה"ק. ביטול חמץ בלה"ק). תפט, ח.

ה: ת"ת א, א (בימיהם מספרים בלה"ק. משמתחיל לדבר אביו מספר עמו בלה"ק). א קו"א ב (בימיהם גם העם הי' מספר בלה"ק, ולא היו מלמדים פיה"מ. כשעלו מבבל דיברו בארמית, ות"ח היו מספרים בלה"ק). א קו"א ג (עכשיו אין התינוקות יודעים לה"ק כבימיהם).