כללי ההוראה

עיי"ע הוראה. ספק דאורייתא. ספק דרבנן.

א: כה, כח (כשבעלי הקבלה חולקים על בעלי הגמרא). לב, ח (טעם החומרות, או לסייג וגדר או להידור).

ב: רמד קו"א ד (במקום הפ"מ סמכינן איחיד במקום רבים בדרבנן). רמו קו"א ג ד"ה וטוב (חילוק בין וטוב להחמיר לבין ויש להחמיר שהוא חיוב גמור). רמז קו"א ב (אין שומעין לאחרונים נגד גדולי הראשונים כשלא הביאו דבריהם וחלקו עליהם). רמח, קו"א ב ד"ה ויש (כל המחמיר בד"ס עליו להביא הראיה). רנב קו"א ב (לא סמכינן איחיד במקום רבים בדרבנן בשעה"ד, רק בהפ"מ). רנט קו"א ד (לכבוד שבת סמכינן בדרבנן איחיד במקום רבים). רסא קו"א ג (כשהמחלוקת היא לענין שעה"ד אין אומרים כדאי הוא לסמוך עליו בדרבנן בשעה"ד). רסד קו"א ג (בענין א' מדמין גזירות זו לזו). רסו קו"א ב ד"ה והא (אין אוסרים דבר המותר מחשש אם לא במקום שפירשו חכמים, וכך אין להתיר האסור מחשש שיבוא לאיסור חמור, ותהא ידינו מסולקות הימנו). ערה, ב (כל שגזרו חכמים לא חלקו בדבר ואסרו בכל ענין). רעו קו"א ה ד"ה אבל (בדרבנן בשעה"ד סומכים על יחיד במקום רבים). שא קו"א י (בדרבנן בהפ"מ אף איחיד וקטן במקום גדול). שא, ס (דבר שלא נאסר במנין חכמים איננו אוסרים). שיא, ב (מוטב להרבות באיסור א' מלדחות ב'). שכג, י (מותר להורות להיתר בשבת ואינו חשוב כמתקן). שצג, ג (קולות הסותרות בד"ס, באדם א' אסור ובב' בנ"א מותר).

ג: תלג קו"א ח (רק בדאורייתא אזלינן לחומרא כשינויא קמא). תלו קו"א ז (בדרבנן אחר המיקל בשעה"ד אפילו יחיד נגד רבים). תמ קו"א ו (כשכל דעה מקילה מטעם אחר, חילוק בין איסורי תורה לד"ס). תמג קו"א ג (איבעיא בד"ס דלא איפשטא יש לסמוך בהפ"מ על המקילין). תמה קו"א ב (כשלכל דעה יש קולא וחומרא, אף בדרבנן נקטינן כחומרי דמר וחומרי דמר). תמו קו"א ב ד"ה איברא (במקום שיש מחלוקת האחרונים שב ואל תעשה עדיף). תצג, ז (לא ינהג בד"ס בב' קולות הסותרות, אבל יכול לנהוג בחומרות הסותרות מחמת הספק).

ה: כג, י (הפ"מ מהני בפלוגתא רק בדרבנן, או אם קיי"ל כדעה המקילה ומחמירים בלי הפ"מ). כד, לו ד"ה ואף (כשכל דעה מקילה מטעם אחר). קפג מהדו"ב ע' רנג-ד (להבא מטמאין ולמפרע מטהרין אף דסתרן אהדדי, וכן האשה מותרת לינשא וצרתה אוכלת בתרומה אף דסתרן אהדדי, כמו בב' שבילין).

ו: מציאה א-ב (הלכה כרבים).