כבוד רבו

עיי"ע רב ותלמיד.

א: כה, מב (לא יחלוץ תפלין בפני רבו). כז, כד (לא יגלה תפילין שלובש כל היום בפני רבו). לב, סב (לכן יהיו קטנות תחת המצנפת). לח, י (לא יחלוץ תפילין בפני רבו). סו, א (רבו מובהק או מופלג בדורו, שואל שלום באמצע פרקים מפני היראה. גדול ממנו בחכמה, שואל בין הפרקים מפני הכבוד). צ, כג (לא יתפלל בצד ר. או אחוריו או לפניו). קכח, כז (בצאתו מלפניו מחזיר פניו אליו). קנו, ח (כשראה את רבו עובר עבירה).

ב: רנ, ד (מקבלו בביתו).

ג: תעב, יא (הסיבה בפני רבו, או ת"ח מופלג בדורו).

ד: תרו, ג (המקניט את רבו).

ה: יח, כו (רב שמחל על כבודו מחול). יח קו"א ט (מנדין על ביזוי הרב ולא על העדר קימה והידור). שם ד"ה והא (אין לתלמיד ולא לחכם אחר להורות במקום שיש חכם העיר, וכן בבדיקת סכין לשוחט). יח קו"א י ד"ה אבל אין (כשאין רבו בחיים א"צ נטילת רשות להורות). ד, יט (הרב לא ינהג קלות ראש בפני התלמידים. אימתו עליהם).

ו: מציאה לד (החזרת אבדתו, כשאין לו עי"ז הפסד ריוח ממון. אם קודם לאבדת אביו). לה (יכול למחול רק על כבוד קימה והידור, ולא יזלזל בזיון התורה).