חרש שוטה וקטן

עיי"ע קטנים. שוחט ובודק (חרש שוטה וקטן).

א: יא, ד (לענין לשמה, מועיל בעע"ג). יא קו"א ב (כנ"ל). מב, ה (יש להם מעשה ואין להם מחשבה, אפי' גילו בדיבורם). קנט, כ (נט"י לאחר, מועלת כוונתם). קצט, י (חו"ש שדברו בו חכמים פטורים מכל המצות).

ב: רסו, ט (במקום שהתירו לעשות מלאכה ע"י חש"ו, עדיף ש. שאין לו דעת כלל. משא"כ ח. יש לו דעת מועטת וקטן יבוא לכלל דעת, ושניהם שקולים).

ג: תנג, טו-ז (פסולים בלישת מצת שמורה, וכשנכרי טוחן אין שמירתן מועלת). תס, א (אין בהם דעת. פסולים בלישת ועריכת ואפיית מצות של מצוה. לשו הם, וישראל שומר מחימוץ, ב' דעות). תעה, לא (אכל מצה כשהוא נכפה בשטותו ונתרפא חייב לאכול, שבאכילה א' הי' פטור מכל המצות). תעז, י (בלישה).

ד: תקפח, ו (פטורים משופר).

ה: רבית ס (אינן בני שליחות).

חרש

א: מו, ז (ח. מברך הנותן לשכוי בינה). נה, יא (ח. המדבר או השומע כפקח). קצט, י (ח. שאינו שומע או שאינו מדבר מצטרף לזימון י' ולא לזימון ג'). ר, א (כנ"ל).

ג: תס, א (אינו שומע ואינו מדבר).

ד: תקפח, ז (ח. השומע ואינו מדבר כפיקח. מדבר ואינו שומע פטור מתק"ש, שמצוותה בשמיעה).

ה: א, לה (ח. אין בו דעת צלולה ודינו כש.). א, מד-ה (מדבר ואינו שומע). א, מו (שומע ואינו מדבר). א קו"א יג (מדבר או שומע הם כפקחים, אם ידוע שדעתם צלולה. בודקים לגיטין ולמו"מ ולשחיטה).

שוטה

ג: תס, א (מאבד מה שנותנים לו).

ה: א, לו (ש. שאינו יודע לשמור מה שנותנים לו. וה"ה שאר דברים דרך שבוש הדעת. אי סגי בפ"א, ב' דעות. אם לענין שחיטה דומה לענין עדות. המבוהלים ונחפזים בדעתם). א, יז (כשעביד דרך שטות אין תולים בדבר אחר).