חמץ

כל דיני אפיית מצות, מה מחמיץ ומתי, מי פירות וכיו"ב, הכל נכלל בערך מצות. ועיי"ע ברכת המצות (על ביעור חמץ).

ג: תסא, א (ח. גמור, היינו שנתחמץ ע"י שאור, או מאליה, או ע"י דבר אחר כגון שמרי יין שנתייבשו בתנור). תצא, ג (מותר מיד בצאה"כ, קודם הבלדה ובזמן שמוסיף מחול אל הקדש).

בדיקת חמץ

א: ריג, ז.

ג: תלא-ט (הל' ב"ח). תלא, ד (הטעם שהצריכו ב.). תלב, י (מדרבנן. ע"י עבד אשה וקטן). תלב, יב (נט"י). תלג, א-ד (לאור הנר, אכסדרה, ארובה ונגד חלון). תלג, ח-יא (נר שעוה, נר חֵלב ושומן, אבוקה). תלג, יב-ג (מה"ת כשלא ביטל ובמקום שמשתמשים חמץ בתדירות, מד"ס אף כשביטל ואף במקום שיש חשש שהשתמש חמץ באקראי). תלג, יד-כט (מקומות הצריכים בדיקה). תלג, כה בהגהה (אף בכמה ספקות להקל). תלג, לב-ג (כשנפל עליו הגל). תלג, לה (באוצר חביות - ב' שורות העליונות). תלג, לו-ז (בבהכ"נ). תלג, לח-ט (הכיבוד והב.). תלג, מ-מא (תחת המטות והספסלים). תלג, מב-ג (בכיסים). תלג קו"א א (בבהכ"נ). תלג קו"א ב (בנר של שמן ושל אבוקה - בדיעבד). תלג קו"א ג (הוכחות שהבדיקה מועלת מה"ת). תלג, קו"א ד (לא חיישינן לגרירת החמץ ממקום למקום). תלג, קו"א ה (תחת הספסלים כשיש תרנגולים). תלג קו"א ו (עיקר הבדיקה נתקנה על הספק, אפי' ספיקי טובא. ס"ס מועיל רק לענין לחזור ולבדוק, או בקרוב לודאי). תלג קו"א יד (אפי' ספיקי טובא). תלד, א (כשיחסר מנין החתיכות יחזור ויבדוק). תלד, ה (כשעכבר גרר חתיכה קטנה – ספק מוציא מידי ספק וא"צ לחזור ולבדוק). תלה, א-ב (לא בדק בליל יד יבדוק ביום יד ובתוך הפסח ויברך). תלה, ד (עבר הרגל יבדוק אחר הרגל ולא יברך. כשביטל ח. ולא בדק עובד מד"ס על ב"י וב"י). תלו, א (היוצא מביתו בתוך ל' יבדוק). תלו, ג (כשמניח בביתו בני ביתו יבדקו בזמנו). תלו, ה-ו (היוצא קודם ל' יבדוק רק כשמחוייב מה"ת). תלו, ח-י (כשיוצא לדרך וכשמפרש לים ודעתו לחזור בפסח או קודם הפסח). תלו, יב-ט (כשעושה אוצר ובתוכו חמץ או חטים מבוקעות). תלו, כ-כב (כשיוצא מביתו ונכנס נכרי לביתו, אם יבדוק במקומו בזמנו אינו צריך לבדוק בביתו, ואם הוא אצל בעה"ב, בעה"ב כשלוחו לבדיקה. ואם יוצא בשיירה י"א שחייב לבדוק). תלו קו"א א (חילוקים אלו רק ביוצא מבית הנכרי). תלו קו"א ה (בחיוב בדיקה מה"ת אין לחלק בין תוך ל' לקודם ל'). תלז, א-ג (כשמשכיר ביתו קודם הפסח, אם מסר המפתח קודם ליל יד, השוכר צריך לבדוק). תלז, ד (כשמוכרו, הלוקח צריך לבדוק). תלח, א-ב (עכבר שנכנס למקום בדוק וככר בפיו, וביטל חמצו, יחזור ויבדוק אותו חדר בלבד). תלח, ג (בס"ס א"צ לבדוק אף כשלא ביטל). תלח, ד-ו (כשמכיר הככר, או כשתינוק הכניסו ומצא פירורין, או כשראה עכבר יצא וככר בפיו, תלינן להקל). תלט, א (ס"ס מועיל רק בבית בחזקת בדוק). תמד, א (כשחל ע"ב בשבת בודקים בליל ששי). תמו, א-ב (לא נגמרה מצותו עד שהגיעה שעה ו' וביערו. ואפשר – עד הלילה). תמו, ח (מצא בפסח בביתו פת גלויה ואינה מעופשת, בודאי מצה היא, שהרי בדק הבית). פסקי הסדור תסד-ה (י' פתיתים. בסדקים. לא יפסיק בין ברכה. בני ביתו. להצניע. ביטול ושריפתו).

בדיקת חמץ, ברכתה

א: ריג, ז (אחד מברך לכולם).

ג: תלב, א-ב (קודם ב.). תלב, ג (אין מברכין שהחיינו). תלב, ד (בירך לבער). תלב, ה (שכח לברך בתחלה). תלב, ו (הפסק בין ברכה לב.). תלב, ז (הפסק באמצע ב.). תלב, ח-ט (ב. ע"י בני בית ושליח וברכתם). תלב, יא (גם אם לא מצא. י' פתיתים). תלב קו"א א (כששכח לברך, אם יברך על הביעור קודם או אחרי שעה ו'). תלב קו"א ב (המברך ובודק חלק מהבית וממנה את בני ביתו לבדוק חלק מהבית אם חלה עליהם חובת הברכה). תלג, לו (בביהכ"נ). תלה, א-ב (בודק ביום י"ד או בתוך הפסח יברך). תלה, ד (על ב. שאחר הרגל לא יברך). תלו, א (כשאין הב. בזמנה לא יברך). תלו, ה (כשאינו בודק לא יברך על הביטול). תלו, יא (כנ"ל). פסקי הסדור תסד (מוציא בני ביתו, ולא יפסיקו).

בדיקת חמץ, זמנה

ג: תלא, ה (זמן הב. בכניסתו לביתו, לאור הנר, אחר צאה"כ, כשיש עדיין אומר היום קצת. ובזמן שבין כניסתו לצאה"כ אסור לאכול וללמוד). תלא, ו (כשהתחיל בהיתר. קודמת לק"ש). תלא, ז (כשרגיל להתפלל בביהכ"נ). תלא, ח (כשמתפללים בעשרה). תלא, ט (בלימוד בחבורה). תלא, י (לימוד פלפול). תלא, יא (כשאומר לחברו להזכירו). תלא, קו"א א (הוכחות להנ"ל ס"ה-ו). תלג, ה-ז (בליל יד, ביום יד או יג, בליל יג). תלג קו"א ז (בבוקר חיישינן שישכח). תלו, א-י (היוצא מביתו בתוך ל' או קודם ל'). תלו, יב-ט (כשעושה אוצר ובתוכו חמץ או חטים מבוקעות). תלו, כב בהגהה (כשיוצא מביתו, אם הוא בעיר יבדוק ביתו בליל יד ואם אינו בעיר יבדוק בלילה שלפני יציאתו). תלו קו"א א (בדיקת הכיסים ביום יד). תע, ז (כשחל ע"פ בשבת והבכורים מתענים ביום ה', יכול לטעום קודם הב.).

עיי"ע חצי שעה.

בדיקת חמץ, החמץ שנשאר אחר בדיקה

ג: תלד, א-ג (לשמור הח. שמצא בב. ושנשאר כדי לאכול). תמג, ב (כשמאכיל לבהמתו יזהר שלא יצניעו). תמד, ב (כשחל בשבת, ישאיר בע"ש מזון ב' סעודות). תמד, ח-יא (קינוח הכלים. הדחתם. נתינת הפירורין הגדולים לנכרי במתנה להוציאו, או יכפה עליו כלי לבערו במוצאי יו"ט).

ביטולו

ז ג: תלא, ב (מועיל רק קודם זמן איסורו). תלא, ג (חכמים גזרו שאין ב. מועיל לח. שברשותו). תלא, ד (ב' טעמים). תלב, א (נקרא ביעור). תלג, יב-ג (מועיל מה"ת ולא מד"ס). תלג, יט (מועיל מד"ס כשאין חשש שמא יבוא לאכלו). תלג, ל (הטעם שמועיל במפולת שיש עליה ג"ט). תלג קו"א ד (הטעם שמועיל בחור ברצפה ובכותל ובבור, ולא במפולת פחות מג"ט). תלג קו"א ה (טעם הטור דלא מהני בבור. תחת הספסלים כמו מפולת פחות מג"ט). תלג קו"א יב (בגל שא"א לפקחו אינו שלו וא"צ לבטלו). תלד, ו (הטעם שתקנו ב. אחר הבדיקה). תלד, ז (בלב. כעפר. הפקר. אמירת כל חמירא כו'). תלד, ח (בלשון ארמי. בלשון שמבינו). תלד, י-יג (אחר בדיקה ובשעת הביעור). תלד, טו-ז (ע"י שליח ואפוטרופוס). תלד קו"א ג (יבטל בפיו). תלו, א (כשיוצא מביתו ובודק קודם זמנו). תלו, ב (כשמניח בני ביתו בבית). תלו, ד (ע"י בני ביתו – כשאינו בביתו). תלו, ה (כשאינו בודק). תלו, יא (כנ"ל). תלו, ח (חכמים לא גזרו על ב. בהפקר מאליו, כשהניחו ברה"ר או ברשות נכרי). תלו קו"א א (כשבודק תוך ל' מבטל אחר בדיקה). תלו קו"א ד (ע"י שליח צריך מינוי ולא סגי בהא דמסתמא ניחא ליה). תלז, א-ב (גם כשמשכיר ביתו צריך לבטל הח., אף שכבר הפקירו בלבו כשיצא מהבית. וגם השוכר צריך לבטלו). תלז, ד (גם במוכר שניהם יבטלו). תלז קו"א ג (הוכחות מהתוס' ששניהם צריכים לבטל). תמ קו"א יא בהגהה (פקדון חמץ של נכרי שבידו). תמד, ו (כשחל בשבת לא יבטלו בעת ביעורו בע"ש). תמד, יד (יבטלו בשבת). תמד, כ (נזכר שיש לו עיסה בביתו, יבטלו קודם שתחמיץ). תמה, ב (חכמים גזרו שאינו מועיל כשהוא ברשות שאינו מופקר לכל). תנט, כא (כשאופה ביו"ט יבטל הבצק שנשאר דבוק, קודם שיחמיץ). תס, ה (כנ"ל, כשאופה בזמן איסור. יאמר בלשון שמפקירם, ולא שהם הפקר מאליהם). תסז, ד (כשקונה מנכרי קוה"פ קמח שאינו ניכר שהוא חמוץ, חל עליו הביטול). תצד, הל' מכירת חמץ ד"ה ומי (חמץ הנמכר אינו בכלל ב.). פסקי הסדור תסה.

ראה גם לקמן אצל הפקר.

ביטולו, כל חמירא כו'

ג: תלד, ז (ל' ביטול ולא הפקר). תלד, ח (בארמית). תלד, ט (הזכרת חמץ ושאור). תלד, יב (הנוסח באמירתו בשעה ה'). תמ קו"א א (הל' דאיכא ברשותי).

ביעורו

ב: שכה, ד (ע"פ שחל בשבת).

ג: תלא, ב (השבתה בשעת איסורו היא ביעור ולא הפקר). תלג, ל (מפולת אם הוא כמבוער מה"ת). תלג קו"א ד בהגהה ב (כנ"ל). תלג קו"א ה בהגהה ג (כנ"ל). תלג קו"א ט (אם מותר להפיל עליו מפולת או לעשותו אוצר). תלג קו"א י (נפלה עליו מפולת ולא ביטל אם צריך לפקח המפולת. בדאורייתא אטרחינהו בממונו). תלג קו"א יד (בס' או ס"ס חמץ ולא ביטל אם צריך לפקח המפולת). תלו, ו (כשיוצא מביתו אם הוא כמפולת וכמבוער מהעולם). תלו, טו (עשה עליו אוצר אם הוא כמפולת וכמבוער מהעולם). תלח, י (אם ביטל, לא הטריחו חכמים בממונו להוציא הככר מפי הנחש). תלח, יא-ב (כשהחמץ על הקורה צריך לבערו אף שביטל, משא"כ כשהוא בבור). תמב קו"א ט (חילוק בין פחות מכזית ומעמיד, שגזרו משום כזית, לבין חמץ נוקשה ותערובת משהו, שהצריכו לבער מחשש תקלה). תמב קו"א יח הגהה הב' (מפרר וזורה לרוח, בחטים). תמג, ז (ח. המופקד אצלו). תמד, ט-יא (בע"פ שחל בשבת). תמד, טו-יז (ההולך לדבר מצוה, קודם זמן איסורו יבטל במקומו, ואחר זמן איסורו יחזור לביתו לבער מיד, חוץ ממת מצוה או ספק הצלת נפשות). תמד, יח-ט (ההולך לדבר רשות יחזור לבערו, קודם זמן איסורו לכביצה, ואחר זמן איסורו לכזית). תמה, ג (שישליכנו לאיבוד ששום אדם לא יוכל להנות, אף שבריות אחרות יכולות ליהנות). תמה, ד-ז (שורפו עד שיעשה פחמים, או פוררו וזורה לרוח או לים, ובחטים ב' דעות אי סגי בזורק לים, או משליכו לבית הכסא. וי"א שאין ביעורו אלא בשריפה כנותר). תמה, יב (נהגו לשרוף הח. בערבה של הו"ר). תמה קו"א ב (צריך פירור מה"ת או מחשש תקלה). תמה קו"א ג (ביאור ב' הדעות הנ"ל בחטים). תמו, ה (מצא ח. ביו"ט, ישרפנו או יפררנו ויזרה לרוח או ישליך לים, וי"א שיכפה עליה כלי עד הערב). תמו, ו (ביו"ט שש"ג יש לסמוך על דעה הא'). תנא, ג (בשבת ויו"ט לא יגע בו לבערו). תנט, טז-יז (כשלש אחר זמן איסורו ישפוך המים במדרון, ולא ע"ג רצפת אבנים). תס, ו (המנהג שאחר שהגיע זמן איסורו אין ב. אלא שריפה). תסא, כא (כפולה ומקום מגעה טוב להחמיר ולשרוף).

ראה גם לקמן אצל בל יראה. חמץ נוקשה. פחות מכזית. שהייתו. תערובת (ביעורו).

ביעורו, ברכתו

ג: תמב, ב (ב. תערובת ח. בתוך הפסח יברך). תמב, ג (פחות מכזית לא יברך). תמב, ז (טעמו ולא ממשו לא יברך). תמב, יג (מין במינו לא יברך). תמב, כ (חמץ נוקשה לא יברך). תמו, א-ב (מצא בתוך המועד יברך, מצא בע"פ קודם שעה ו' לא יברך, אחר שעה ו' ספק). תמו, ג-ד (פחות מכזית שכבר ביטלו לא יברך, נתחמץ בפסח יברך. חטה שנתבקעה לא יברך). תמו, ו (כשמבער ע"י נכרי לא יברך). תמו קו"א א (הוכחות שבכל הנ"ל לא יברך).

ביעורו, זמנו

ג: הקדמה להל' לפסח (ער"פ מחצות). תלא, א (כנ"ל). תלא, ה (מה"ת בתחלת שעה ז'). תלד, א (בסוף שעה ה'). תלד, יב-ג (קודם שעה ששית). תמד, ב (כשחל ע"פ בשבת - בע"ש). תמד, ה (קודם חצות). תמה, א (מה"ת בתחלת שעה ז', מד"ס בתחלת שעה ו', המנהג בסוף ה'). תמה, ז (נוהגין לכתחלה לשרוף ביום ולא בלילה, לדמותו לנותר, או ישרוף הכלי שלקח לבדיקה).

ביעורו, שהייתו

ג: תלג קו"א ג (מצאו ושהה מעט אם עובר עליו). תלד, ו (אם ביטל אינו עובר עליו). תמד, טז (עובר עליו כל רגע שאינו מבער). תמה, א (כנ"ל). תמו, ה (כנ"ל. ואם חכמים מנעוהו אנוס הוא ואינו עובר).

בל יראה ובל ימצא

ג: הקדמה להל' פסח (כל ז'). תלא, א (מליל ט"ו ואילך). תלב קו"א א (דעת הרא"ש שעובר מחצות). תלג קו"א ג (שאינו ידוע, קיי"ל שעובר עליו). תלה, ד (כשביטל ח. ולא בדק עובד מד"ס על ב"י וב"י). תמב, ז (טעם הבלוע לא נראה לך). תמב קו"א ו (בלוע במאכל ובלוע בכלי. לדעת ר"ת שההיתר נתהפך לאיסור הוי נראה ומצוי, ולא קיי"ל כן). תסז, ד (שאינו ידוע, י"א שאינו עובר עליו).

ראה גם לעיל אצל ביעורו. לקמן אצל פחות מכזית. שלו. תערובת (ביעורו).

בל יראה, בכל גבולך

ג: תמ, א (אפילו הפקידו אצל נכרי. ואם הטמינו בחצר חברו אינו עובר מה"ת רק מד"ס). תמא, י (הפקידו ביד נכרי עובר). תמה, ג (הוציאו מרשותו אחר זמן איסורו עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו).

בל יראה, טמון

ג: תלג, כח (עובר עליו). תלג, ל (כנ"ל). תלח, יב (אפילו הטמינו קודם ל' צריך לבערו). תמ, א (בבור שבביתו עובר עליו מה"ת. בחצר חברו – אינו עובר מה"ת רק מד"ס).

בעלות

ג: תלא, ב (כיון שאסור בהנאה אינו שלו ואינו יכול לבטלו ולהפקירו). תלג, ל (כנ"ל). תלד, ז (כיון שאינו שלו סגי אינו צריך להפקירו בלשון הפקר). תלה קו"א ב (הוכחות שמורישו לבנו. עשאו הכתוב כאילו שלו לגמרי).

ראה גם לקמן אצל שלו.

הנאה

ג: תלא, ב (ער"פ מחצות). תמ, יז (ח. של נכרי ברשות ישראל ובאחריותו שנאסר, אומר לו הרי שלך לפניך). תמא, ד (משכון של ישראל ביד נכרי שנאסר בהנאה, אסור להחליטו ביד נכרי וליפטר מחובו). תמא, יא (משתכר מאיסורי הנאה). תמא, טז (נתנו במתנה לנכרי בתנאי, אינו צריך לפדותו ולבערו). תמב, כד (כ"ד שמותר לקיימו מותר בה.). תמב קו"א יב (בענין הנ"ל. דין כותח, למ"ד שמותר להשהות ואסור בה.). תמג, ב (אפי' ח. של נכרי. אסור להנות ולהריח). תמג, ד (אסור לפרוע ח. לעבדו שיאכלהו בזמן איסורו). תמג, י (משתכר מאיסורי הנאה). תמה, ה (אסור להאכיל לבהמה אפי' של נכרי או הפקר. לא ישליך לפני חזיר, או למים מכונסים שבהם דגים). תמה, ח (אסור ליהנות מח. בשעת ביעורו אחר זמן איסורו, ואסור ליהנות מהפחמים ואפר). תמה, ט (הסיק בו תנור ואפה ובישל בו אסורים בה.). תמה, י (אין בהסיקו כדי לאפות רק בצירוף העצים, זו"ז גורם מותר. נאפה מליל ט"ו ואילך, ב' דעות). תמה, יא (ביערו לפני זמן איסורו מותר ליהנות בשעת ביעורו, ונוהגים לעשות מדורה בפ"ע). תמה קו"א ה (נאפה בתנור שהוסק בח. ואין אבוקה כנגדו, אם אסור מה"ת, ב' דעות). תמו קו"א ב ד"ה ומ"ש (כ"ד שמותר לקיימו מותר בה. גם תערובת משהו אסור בה.). תמז קו"א ג ד"ה יבש (כ"ד שמותר לקיימו מותר בה.). תנ, ה (אסור להשתכר מתנור, שיאפה בו נכרי חמץ בפסח, ובדיעבד מותר להשתמש במעות). תנ, ו-ז (ישראל ונכרי שותפים בתנור, אין היתר אלא שבתחלת השותפות יתנה עמו, או שקודם הפסח ימכור לו את חלקו בתנור לימי הפסח). תנ, ח (אסור להשכיר לנכרי חמור להוליך ח. או חדר לשים בתוכו ח. ובסתם מותר). תנ, י-יא (תנור לאפות בו אסור אפי' סתם, ובהבלעה מותר). תנ, יב (קדרה לבשל בו אסור אפי' בהבלעה ואפי' להשאיל, ואם אפשר שלא יבשל בו חמץ מותר). תנ, יב-ג (מותר להשכיר כלי ח. בפסח, ולהחם בו חמין לרחיצה, שאינו נהנה מח. הבלוע). תנ, יד-טז (אסור להניח לנכרים לבשל חמץ ביורה שקיבל ממושל העיר, אם היא כשלו). תנ, יז (וכן בריחיים לטחינת תבואה מחומצת). תנ, יח (אסור לתת בהמתו לנכרי, כשיודע שיאכילה ח.). תסו, ד (שלא כדרך הנאתו איסורו מד"ס, ובמקום רפואה לא גזרו).

הפקר

ראה לעיל אצל ביטולו. בעלות.

ג: תלו, כ (מועיל דוקא כשהניחו ברה"ר או רשות נכרי שהוא ה. מאליו). תמה, א-ב (מועיל דוקא כשהוציאו למקום המופקר לכל, ואין דעתו לחזור ולזכות בו אחה"פ). תמה קו"א א (הוכחות להנ"ל).

חומרות

ג: תכט, יט (להפריש מהקמח וליתנו לעניים לאכלם קודם הפסח). תמב, ל (גרירת ח. משהו הדבוק). תמז, לו (שלא לאכול מלוחים שלא נזהרו מפירורי חמץ). תמז, מו (לחשוש בסתם כלי שהוא בן יומו). תמז, נא (יין ששאבו בכלי חמץ שלא מורק ושוטף). תמז, נו (מלח המונח בכלי חמץ נקי). תמז, נח (נכרי המוכר בפסח חתיכות דג שרגיל לחתוך בסכין של חמץ). תנג, ה (קטניות). תנ, כג (לא יאמר לנכרי קנה חמץ מחנוני ואני אפרע לו). תסז, נח. תסט, ה (אם מותר לומר כמה טורח פסח, בגודל הזהירות וח. יתירות).

ראה גם לקמן אצל תערובת, סתם.

חטה שבורה במעי העוף

ג: תסז, לד (נתעכלה ונפקע איסור חמץ). תסז, מה (כנ"ל). תסז, סב-ג (כנ"ל, ואם יצאו ממעיו שלמים אסורים. מורסן ששהו במעיו מעל"ע, או שהקיאן מבית הרעי, נפקע איסור חמץ).

חטים מבוקעות

ג: תלו, יט (דרך ח. שבקרקע הבור להתבקע מחמת עיפשות ואינו חימוץ). תמב, יד (נתבקעו ונתייבשו ואין ביקוען ניכר, בטלים ברוב חטים כשרות). תמו, ד (אינה חמץ גמור, ולא יברך על ביעורם). תמו קו"א א ד"ה וזהו (כנ"ל). תנג, יא (כנ"ל – תמב, יד). תסב, ט (נמצאה מבוקעת במי פירות אינה אוסרת). תסז, א (קרובות להחמיץ ואסורות מה"ת). תסז, ד (אם מותר למכור לנכרי קוה"פ, או לחשוש שיטחון וימכור הקמח לישראל, ב' דעות). תסז, כה (נמצא בתבשיל כל התבשיל אסור בהנאה). תסז, כט-ל (נמצאה במים או יין צוננים פחות ממעל"ע). תסז, לד (ח. מבוקעת ושבורה שנמצאה במים חמין בכ"ר אחר שנשרה בהן בשר עוף, יש להתיר הבשר מטעם ס"ס). תסז, לה-ו (י"א שהיא רק קרובה להחמיץ, וכשנמצאה בעיסה או במצה אמרינן שכמו העיסה גם החטה לא החמיצה. וי"א שצריך להסיר כרוחב גודל, וי"א שדרך גלגולה של עיסה נסחט משהו בהכל). תסז, מג-ה (כנ"ל. במקום שיש לתלות אוסר רק כדי נטילה). תסז, מז (נמצאה בבאר בפסח). תסז, מט (נמצאה בבשר חי קודם מליחה). תסז, נ-נד (נמצאה בבשר אחר מליחה). תסז, נה (נמצאה בבשר אחר שהודח ממליחה). תסז, נו-ז (נמצאה בציר היוצא מבשר בשעת מליחה). תסז, נט-ס (נמצאה בתרנגולת צלויה). תסז, סא-ב (נמצאה בזפק שהבהבו).

חטים נשוכות

ג: תנג, ח (יש לחוש שנתחמצו ע"י הרוק שבפי העכבר, ובדיעבד שנטחנו מותרים. שעורים ושיפון ושבולת שועל ממהרים להחמיץ, ואף שנטחנו צריך לבערם).

חטים שנפלו עליהם מים

ג: תנג, יז (אם שהו כשיעור מיל בא לידי חימוץ). תנג, יט (כ"ז שצריכים לקרקע אינם באים לידי חימוץ). תסז, ב-ד (אם שהו מיל אסורות מה"ת מספק, ואסור להשהותם, וימכור לנכרי קוה"פ מעט מעט, או ימכור לישראל ויודיעו שנפלו עליהם מים, ובהפ"מ ימכור לנכרי המכירו ויחזירנו לו אחה"פ). תסז, ז (נפלו לנהר ושהה מיל, ספק ח. נתערבבו באחרים מותרים). תסז, ח-ט (ירדו גשמים וספק ירד עליהם, הוי ס"ס ומותרות. חילוק בין נתלחלחו ודאי מקצתן, לבין מקצתן מבוקעות). תסז, י (ירדו גשמים על הערימות והעלו מקצתן צמחים, תולין שלא נכנסו הגשמים אלא בשבלים העליונים, מס"ס). תסז, טז (ספק נתחמצו). תסז, כה (כנ"ל – תסז, ז לענין נמצאה בתבשיל). תסז, לא (בלא נתרככה אין לאסור התבשיל אף למנהגינו).

חטים שנתרככו

ג: תסז, ז (נפלו לנהר ונתרכך, ב' דעות אם החמירו חכמים במשהו אף באכילה. בהפ"מ יש להשהות). תסז, כה (נמצאה בתבשיל ונתרככה עד שראוי להתבקע, ב' דעות אם היא ח. ודאי מה"ת שיבוא לחימוץ מיד, ואין אנו בקיאים מה נק' ראוי להתבקע. בהפ"מ יש להשהות). תסז, לא-ג (נמצאה במים חמים אחר שנתבשל או נשרה בהן תבשיל, יש להקל מטעם ס"ס, ויש אוסרים). תסז, לט (אין בקיאים אם ראויה להתבקע, הוא חסרון ידיעה ואינו ספק). תסז, מא (אבל יש לצרף ספק שא"י מתי נפלה וא"י מתי נתרככה). תסז, מז (ח. שנתרככה שנמצאה בבאר בפסח).

חטים שצמחו

ג: תנג, ט-יא (חמץ גמור).

חליפין

תמג, ט (מותרים מה"ת). תמג, י-יב (מד"ס אסורין לזה שהחליף, אפי' אינו בעל החמץ, אם קיבל הדמים לפני שמשך הנכרי. ויש מתירים בכל אופן). תמח, כו (ח. של מומר שעעה"פ והחליפו או מכרו לנכרי, הח. והמעות מותרים לישראל). תמח, כח (נכרי טחן חטים של ישראל ואפה ממנה פת, מותר לו ליקח הדמים). תנ, א-ב (חליפי חוב של חמץ מותרים).

עיי"ע איסורי הנאה (חליפין).

ייחד לו בית כו'

ג: תמ, יא (מועיל כשהניחו הנכרי או בפניו). תמ, יג (י"א שאינו מועיל). תמ קו"א ה (אינו ע"י קנין רק מסורה לו, ויכול הישראל לחזור בו, וכששינה הישראל מקומו אינו מועיל).

כלי חמץ

ג: תמב, לא (עריבה שלשין בה עם חריצין בין הנסרים צריך לטוחה או ליתנה לנכרי. אין בה חריצין ירחץ ויטמין. סלי נצרים יתנו במתנה לנכרי). תמד, ט (כשחל ע"פ בשבת יקנחם ויטמינם). תמו קו"א ב ד"ה ומ"ש (מותר להשהותם ומותר ליהנות מהם ולמכרם, ואין חוששים לרוצה בקיומו). תמז, ג (מותר להדיחן ולהצניען ולהשהותן, או למכרן לנכרי בפסח, או להניח בתוכן דבר צונן עראי, או להחם בהן מים לכביסה). תמז, יז (יצניען. נאסר במשהו ונתערב בשני כלים, ב' דעות). תמז, כג (כלי בלוע שנתערב באלף, הוי דשיל"מ שאפשר להגעילו, ואסור אפי' בע"פ משעה ה' ואילך. כלי חרס מותר בע"פ, ואסור בפסח מטעם חו"נ). תמז קו"א ג ד"ה יבש (הוכחות להנ"ל - תמז, ג). תנ, יב-ג (מותר להשכיר כ"ח בפסח, ולהחם בו חמין לרחיצה, שאינו נהנה מח. הבלוע. וכלי העשוי לאכילה ושתיה צריך להצניע, ולהתשמש בו רק דרך עראי). תנא, א-ב (כ"ח שאינו רוצה להגעיל, ישפשף וידיח ויצניע. דרך עראי מותר להוצאין ולהשתמש בצונן, והמנהג לא להשתמש בכלי חרס). תנא, ג (לא שפשף קוה"פ ישפשף בחוה"מ או אחה"פ). תנא, ד (הנוהגים לתלותם בגובה הכותל לנוי). תנא, ה (הלוקח כ. מנכרי מתי יש לחוש שהתשמש בהם). תנא, מג (מותר להשתמש בהם בצונן דרך ארעי, או לרחיצה. המנהג לא להשתמש בכלי חרס). תנא, מח (דפים ועריבות שלושים בהם חמץ, נהגו שלא ללוש בהם אפי' בהגעלה. הגעיל ושם עליה סדין יניח עליה מצה חמה. לא הגעיל יניח מצה צוננת על הסדין). תנא, נא (ועד"ז בסלים). תנא, סה (תנור בית החורף שאין ליבון מועיל בו, יניח עליו צונן ע"ג סדין, או רותח ע"ג חתיכת ברזל, או יטיח טיט כרוחב גודל).

עיי"ע הכשר כלים.

מאכילים לבעלי חיים

ג: תלג, כז (רפת בקר ולול תרנגולים צריך בדיקה. כשמאכילן יעמוד עליהם עד שיגמרו לאכול ולא יצניעו). תלג, כח (משליך חמץ לחצר, שעורבין מצויין ואוכלין או יטלוהו משם). תסה, ג (משש ואילך לא ישליך חטים לפני התרנגולים, שיוכלו לבא לחימוץ. וקודם שש, יעמוד עליהם עד שיגמרו לאכול. וטוב ליזהר ל' קודם הפסח).

מורסן

ג: תנד, ג (בא לידי חימוץ). תסה, א (אין שורין לתת לפני תרנגולים). תסה, ב (לחלוט ולתת לפני תרנגולים מותר מדינא, והגאונים אסרו). תסה, ד (לא תשרה אשה מ. לשוף בשרה במרחץ, ובזיעת בשרה מותר מדינא, וכיון שאינן בקיאות אסרו). תסה, ה (שפשפו מ. באווז לח אסור אפי' צונן, שהמ. נכנס בנקבים, וקודם הפסח יש להתיר בהפ"מ). תסה, ו (לא להבהב עופות בזנבות השבלין, שמא יש גרגיר דגן).

מכירת חמץ

ג: תמ, א (קודם שעה ה'). תמא, ט. תמה, א (קודם זמן איסורו). תמח, ו (יכול למכור או ליתן במתנה לנכרי שיודע שיחזיר לו אחה"פ). תמח, ז (לא ימכור לעבדו, ולשכירו מותר, בענין שלא יתחייב הישראל באחריותו). תמח, ח (לכתחלה ימכור במשיכה וכסף, כולו או מקצתו וערב קבלן על השאר, ובדיעבד סגי בכסף או משיכה, וגילוי דעת שרוצה למכור). תמח, ט (כשנותן במתנה סגי במשיכה). תמח, יא (כשא"י למשוך יעשה קנין אחר של מנהג הסוחרים, רושם, תקיעת כף, נתינת פרוטה, מסירת מפתח, או אגב קרקע). תמח, יב (והקרקע ימכור בכסף ושטר). תמח, יג-טו (מסירת המפתח. הנחת חותם על הח.). תמח, טז (ע"פ בשבת לא ימכרנו רק יתנו במתנה). תמח, יז (רשאי למכור לו ביותר משוויו, כדי שיהא מוכרח להחזיר לו אחה"פ). תמח, יח-כד (לא יתן או ימכור ע"מ להחזיר או תנאי אחר, אבל יכול להשאיר לעצמו זכות, שלא ימכור הנכרי לשום אדם אלא לו). תמח, כה (כשרוצה הנכרי לשלם לו אסור לתבעו שיחזיר לו הח. אחה"פ). תנ, ז (מכירת חלקו בתנור שאופים בו ח. בדמים או קנין אחר). תנ, יד (וכן במכירת יורה שמחזיק ממושל העיר). תסז, ד (לנכרי המכירו שיודע שיחזיר לו אחה"פ. למכור לו ביותר משוויו, שיהא מוכרח להחזיר לו אחה"פ). תצד, הל' מכירת חמץ ד"ה והנה עיקר (זקיפה במלוה אינו מועיל אלא ע"י ע"ק). שם ד"ה ועיקר (מקח השוה בעיר. כדשיימוהו בתלתא). שם ד"ה והנה אף (מכירת החדרים בשכירות). שם ד"ה ח"י (שט"מ).

ראה גם לקמן אצל פקדון. שלו.

משכון

ג: תמא, א (ישראל מישראל קונה מ. ועובר עליו). תמא, ב-ה (מישראל לנכרי, רק אם אמר מעכשיו ולא פדאו קנאו ואינו עובר). תמא, ו-ט (מישראל לנכרי שהחליטו). תמא, י-יג (מנכרי לישראל, אם אמר מעכשיו או הגיע זמנו קודם הפסח, אם משך קנה וחייב לבער, שמא לא יפרע הנכרי). תמא, יד-טו (לכתחלה יבער בכל אופן, כי אחריות פשיעה עליו). תמג, ח (ח. ישראל ממושכן אצלו ולא מכרו, חייב לבערו ומפסיד כנגד חובו. עבר ולא ביער והחזירו אחה"פ, חייב הלוה לקבלו ולפרוע לו).

ראה גם לקמן אצל שלו. עיי"ע משכון.

נגיעה

ג: תמד, יג (אסור לנגוע בח. אא"כ מתעסק לבערו). תמו, ז (כנ"ל). תנ, כה (כשצריך להאכיל ח. לתינוק חולה, יאכילו ע"י נכרי או קטן).

ד: תריא, ט (אסור לנגוע בח. שמא ישכח ויאכל).

נוקשה; נפסל מאכילת כלב

ג: תמב, כ (כשלא הי' ראוי לאכילת אדם מעולם מותר מה"ת, ומד"ס צריך לבערו בלא ברכה, שמא יאכלו ע"י הדחק, עעה"פ מותר בהנאה). תמב, כא (היה ראוי ונפסל מאכילת אדם חייב לבערו מה"ת. נפסל מא"כ קודם שעת ביעורו מותר להשהותו). תמב, כב (ח. שנתערב בדבר שאינו מאכל אדם, אלא לחולים, מותר להשהותו. תריאק"ה). תמב, כג (וכן עריבת עבדנין, שנתן קמח ועורות שעה א' קודם שעת ביעור, או קמח ג"י קודם שעת ביעור). תמב, כה (בגדים מכובסים בחלב חטה, וניירות דבוקים בבצק, ל' יום קודם הפסח, א"צ לגררם. תוך ל' יום, ב' דעות). תמב, לב-ג (נפסל מא"כ קודם זמן ביעור, מותר לקיימו ואסור לאכלו, שמחשיבו בכוונתו. נתערב ברוב בשוגג מותר). תמב, לד (דיו שבישלו בשכר ונפסל מאכילת כלב בפסח אסור לכתוב בו, שמא יתנו לפיו. בישלו קודם פסח מותר). תמב קו"א ט (נוקשה א"צ לבער אלא מחשש תקלה שלא יאכלנו). תמה, יא (נפסל מא"כ קודם זמן איסורו, מותר ליהנות ממנו אחר זמן איסורו). תמז, יח (ח. נ. בטל בס' בלח וברוב ביבש). תמז, נג (נתן יין בחבית שנדבקה בבצק, הטעם שנפלט קוה"פ מתבטל בס', אבל לא הטעם שנפלט בפסח). תמז, נד (נדבק ב' חדשים קוה"פ, נתקשה ואין נפלט ממנו. כזית ממנו במקום א', חייב לבער). תנט, יג (עיסה שהכסיף פני'). תסב, ז (י"א שנילוש במי פירות בלבד הוי נ.). תסג, א (כנ"ל). תצו, ג (לעס חטים קוה"פ ונסרחה ונפסלה מא"כ א"צ להסירה בפסח).

עבר עליו הפסח

ג: תלג, לד (כשהיה בפסח תחת הגל). תלה, ד (בדיקתו. איסורו בהנאה). תלו, יח (כשהיה בפסח תחת האוצר, דומה למכוין לזכות אחר הפסח). תלו, יט בהגהה (כשמעורב בחטים מחומצות, יטחן ויתבטל הקמח ברוב או בס'). תלו קו"א ו (כשבעליו לא היה בביתו בפסח. כשהפקירו ברה"ר ולא עבר עליו). תמ, א (כשהטמינו בחצר חברו). תמ, יז (אף ח. של נכרי שהופקד אצל ישראל וקיבל אחריות ונאסר, אסור לכל ישראל אחר הפסח). תמ קו"א יב (הוכחות להנ"ל). תמג, יג (אפי' מכרו לנכרי עומד באיסורו לעולם). תמה קו"א ג (אפי' השהה מקצת הפסח נאסר בהנאה). תמח, א (אפי' עבר עליו מקצת הפסח, באונס, אסרוהו לכל אדם). תמח, ב (של נכרי מותר). תמח, כו (של מומר אסור). תמח, כז (שותפות עם נכרי בחמץ, וחלקו אחה"פ, חלק הנכרי מותר). תמח, כט (אפי' ביטלו והפקירו והשליכו במקום הפקר אסור בהנאה). תמח, ל (נמצא ח. אחה"פ תולין להקל בד"ס, שהוא של נכרי, או שנפל אחה"פ, וכן כשקונה מהמומר אחה"פ, ויש מחמירין). תמח, לא (אסור להאכילו לבהמות נכרי או הפקר). תמט, א-ג (נמצא בחנות ישראל ופועלים נכרים או חנות נכרים ופועלים ישראל, אם יש לתלות בחמץ במלאי תולין, ואם לאו תולין בפועלים). תמט, ג (כנ"ל – תמח, כט). תסא, כט (מצה כפולה ונפוחה שעעה"פ מותרת).

ה: ב, יב (ח. של עוברי עבירה מותרין לאחר הפסח שמחליפין בח. נכרים, ולא שביק התירא בשביל טורח קטן של הליכה לנכרים).

ראה גם לקמן אצל תערובת, עבר עליו הפסח.

ערב פסח

ג: הקדמה להל' פסח (איסור אכילתו ומצות השבתה מחצות). תלא, א (בציון ג, מכת"י) – ב (כנ"ל). תמב, יד (בטל ברוב עד הלילה). תמג, א-ג (אסרו אכילתו בשעה ה, והנאתו בשעה ו). תמג, ד (שעות זמניות, וי"א בינוניות). תמד, א-ב (כשחל בשבת, בודק בליל ששי ומבער בע"ש). תמד, ה-ו (קודם חצות, וא"צ לבטל). תמד, ח-יא (הח. שנשאר). תמד, יב (שכח להפריש חלה). תמד, יג (טלטול הח.). תמד יד (ביטולו).

ה: קפד קו"א ג (שעות זמניות).

ראה גם לעיל אצל ביעורו (זמנו). לקמן אצל תערובת (משהו). עיי"ע מצות (ערב פסח). פסח (ערב פסח).

פדיון וזריקה לים, או מכירה לנכרי חוץ מדמי איסור שבו

ג: תמב, ג (נתערב ועעה"פ מותר בפ. או מ.). תמב, ו (כנ"ל). תמב, י (אם מועיל פ. במעמיד שעעה"פ, ב' דעות). תמב, יט (אפי' נתערב שוה בשוה ועעה"פ). תמב קו"א ב (מועיל בח. שעעה"פ אבל לא בפסח). תמה, ט (נאפה או נתבשל בתנור שהוסק בח. אין פ. מועיל רק מ. וי"א שאין מ. מועלת אלא כשנערב באחרים). תמז, א-ב (טעמו ולא ממשו במשהו, אם יכול למכרו לנכרי, ב' דעות. יבש ביבש שנתבטל ברוב מועלת מ. אבל לא פ.). תמז קו"א ב ד"ה גדול (האוסרים בטעמו ולא ממשו הוא חומרא בעלמא). שם ד"ה ובפרט (יש מתירין אפי' לח בלח בממשו, אלא דלא קיי"ל הכי). תמז קו"א ג ד"ה יבש (הוכחות שלא אסרו ביבש ביבש, ובכלי הבלוע). שם ד"ה ואף (הטעם שאסרו אף בתערובת מין בשאינו מינו, דלא כבשאר אסוה"נ). תמז, טז (יבש ביבש ימכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו). תמז, סא (עעה"פ ונתערב בפחות מס' או א' בא' מותר בפ. או מ.). תמז, סב (העמיד או החמיץ בח. שעעה"פ, ב' דעות אם מועיל פ. או מ.). תנג, י (עעה"פ מוכרם חוץ מדמי איסור שבו). תסז, כו-ז (חטה שנמצאה בתבשיל, ב' דעות אם יכול למוכרה לנכרי אחר שהסיר החטה, ובשבת ויו"ט ליתנו במתנה. חילוק בין בקועה לאינה בקועה).

עיי"ע איסורי הנאה (פדיון).

פחות מכזית

ג: תלח קו"א ב (בנמצא למעלה על הקורה אם צריך לבערו). תמב, ג (אפי' נתערב צריך לבער מד"ס, ואם כבר ביטל לא יברך). תמב, כה (נייר או בגד מצרף הדבוק עליו לכזית, חלון המחובר לבית אינו מצרף). תמב, כז-ט (מד"ס חייב לבערו, אפי' נתערב. בצק הדבוק לעריבה או כותל, או שהוא מטונף קצת, סגי בביטול. לא ביטל חייב לבערו. ב' חצאי זיתים בצק בעריבה מצטרפים, אא"כ הם לחזק שבריה. חוט בצק מחברם מצטרפים, אם כשינטל ינטלו עמו. דבוקים בכתלי אותו בית מצטרפים מד"ס, שלפעמים מתקבצין יחד). תמב קו"א ט (חייב לבערו גזירה משום כזית). תמב קו"א יד (חלון המחובר לבית דינו כבית ואינו מצרף לכזית). תמב קו"א טז (הוכחות דקיי"ל שפחות מכזית תלוש חייב לבער, ודבוק א"צ לבער. ושגם צירוף לכזית שייך יותר בתלוש מבדבוק). תמב קו"א יח ד"ה מ"מ (הוכחות שמה שדבוק א"צ לבער, וכן הסוברים שפחות מכזית א"צ לבער, היינו אפי' לא ביטל). שם ד"ה וההיא ובהגהה הא' (היינו דוקא בדבר שאינו חשוב ובטל במיעוטו, משא"כ כשנותן על מכתו, או גלוסקא, או הרבה חטים שאינם חשובים צירוף, צריך לבער לד"ה). שם הגהה הב' (כשמפרר וזורה לרוח). שם ד"ה והשתא (גם המצריכים ביעור, מודים בבצק המושלך לארץ, שהוא בכלל פירורים דבטלי ממילא). שם הגהה הג' (כשהוא מטונף קצת). תמד, יט (יבטל במקומו וא"צ לחזור ולבערה). תמו, ג-ד (י"א שא"צ לבערו אם בטלו, ולכן לא יברך). תמו, ו (ביו"ט שש"ג לא יבערו). תמו קו"א א (כנ"ל). תסז, כח (חטה שנמצאה בתבשיל באחש"פ).

עיי"ע חצי שיעור.

פירורים

ג: תלג, כה בהגהה (במקום דריסה א"צ לבערם קודם זמנו). תלד, ו (בטלים מאליהם). תמב קו"א יח הגהה הא' (אפי' יש בהם כזית). תמד, ט (בע"פ שחל בשבת ישליכם במקום דריסה). תס, ה (פירורי בצק שיכולים להתדבק אין בטלים מאליהם). תס, ו (אחר גמר הלישה בזמן איסורו יכבדם וישרפם, או ידרסם קודם שיתחמצו).

פקדון

ג: תלו קו"א ו (ח. של ישראל שהופקד אצלו, צריך למכרו קודם זמן איסורו). תמג, ו (באיזה שעה ובאיזה אופן ימכור ח. שהופקד אצלו. ימכור לנכרי שיודע בו שיחזיר לו אחה"פ). תמג, ז (לא מכרו חייב לבערו). תמג, ח (אין חייב למכרו מחמת שקיבל לשמרו, כ"א מחמת מצות השבת אבדה). תמג קו"א ב (ולכן גם ש"ש פטור, משא"כ אפוטרופוס חייב, וכן במשכון כנגד חובו).

ו: מציאה כד (לא ימכרנו עד שעה חמישית).

ראה גם לעיל אצל מכירת חמץ. משכון. לקמן אצל שלו. עיי"ע שומרים.

קטניות

ג: תנג, א (אינם באים לידי חימוץ אלא לידי סרחון). תנג, ג-ו (נהגו לא לאכול ק. בפסח, אם נפלו עליהם מים. ומותר להשהותם ולהדליק בשמן שלהם, ובטל ברוב. ולא אסרו זרעוני גינה, חוץ מהחרדל וכמון הנמכר בחנות, ויש מחמירין גם בכמון ושבת).

עיי"ע מאכלים (קטניות). מצה (קטניות).

רוצה בקיומו

ג: תמו קו"א ב ד"ה ומ"ש (בלוע דליתא לאיסורא בעיניה לא מיתסר).

שלו

ב: רמה קו"א ד ד"ה עיין (מתנה ע"מ להחזיר לא מהני בח.). רמו קו"א ג ד"ה והא (אחריות לא הוי ממון אלא לענין חמץ). רמו קו"א ו (אם דין אחריות דומה בח. ובשביתת בהמתו).

ג: תלא, ב (כשאינו שלו אינו עובר עליו). תלג, ל (כנ"ל). תמ, ב (של נכרי אינו עובר עליו אפילו בביתך וכבוש תח"י). תמ, ג-ד (באיזה אופן יכול להרשות לנכרי להכניס חמץ לבית ישראל, שלא יהי' חשש שמא יאכל ממנו וחשש מראית העין). תמ, ה-ח (כשנכרי השאיר ח. בביתו צ"ל מחיצה י' טפחים, ולפעמים סגי בכפיית כלי עליו). תמ, ט-טז (כשהישראל קיבל עליו אחריות מתי עובר עליו. אחריות גניבה בפשיעה. נכרי אלם. ייחד לו מקום. הפקידו אצל נכרי אחר). תמא, ב (המקבל אחריות על חמץ נכרי בבית נכרי אינו עובר). תמא, ז (משכן חמץ לנכרי והחליטו ועדיין האחריות עליו). תמא, ט (כשקיבל עליו שגם אחריות פשיעה על הנכרי). תמא, טו (כנ"ל). תמא, טז (מתנה לנכרי על תנאי, בדינינו אסמכתא לא קניא וחייב לבער). תמג, ז (ח. של ישראל שמופקד אצלו ואין אחריותו עליו). תמח, ג-ה (נכרי הביא לו דורון לא יקבלנו בידו, וטוב שיפרש שלא יקנה חצרו, ואם מביא למכור או להפיקד יפרש שאינו מקבל אחריות). תמח, ז (כשמוכר לנכרי ונשאר בביתו, אם לחוש שישאר האחריות על הישראל). תמח, יד (כשמוכר וחוזר ונוטל ממנו המפתח בע"כ האחריות היא על הישראל ועובר). תנ, ב-ה (נכרי שחייב ככרות חמץ לישראל, אם לא נתייחד שעבודו על ככרות אלו דוקא, לא נאסרו, וכן ברבית חמץ ובישראל שקנה לחם חקם של הכומרים, משא"כ בשכר תנור, שדרך לתת מהככרות שאפו בתנור זה דוקא). תנ, יד (וכן בשכר יורה שמחזיק ממושל העיר, שדרך לתת מהבישול). תנ, כא-ג (כששולח עבדו לחנוני לקנות ח. מחנוני ולאכול, מתי נקנה הח. לישראל). תנ, כד-ה (וכן בתינוק חולה). תנ, כז (כשקונה חמץ במעות של נכרי עבור הנכרי, נקנה לישראל). תנז, יז (חלה שהחמיצה נק' שלו, שאם ישאל לחכם תחזור להיות שלו). תסו, ד (נכרי לועס חטים ומשאילן לישראל להניח ע"ג מכתו, ואין דעתו לזכות).

ראה גם לעיל אצל בעלות. ייחד לו בית. מכירת חמץ. משכון. עיי"ע שעבוד (הקדש חמץ ושחרור).

תערובת

הל' תערובת המיוחדים לחמץ בפסח שנאסר במשהו וכיו"ב, צויינו כאן, ואילו הל' תערובת הכלליים שנתבארו בהל' פסח, צויינו בערך תערובת.

תערובת, אחש"פ (שלפעמים מקילין בו)

ג: תמז, א. תמז, לו. תמז, מג. תמז, מז. תמז, ס. תסז, יז. תסז, יט. תסז, כח (להשהות תבשיל שנמצאה בו חטה).

תערובת, אכילתו

ג: הקדמה להל' פסח (כזית בכדא"פ, כשאין בו טעם חמץ אסור באכילה, וכשיש בו טעם חמץ חייב כרת). תמב, א (פחות מכדי אכילת פרס אינו לוקה אפי' אכל כולו). תמב, ט (יי"ש. שמרים. זיעת ח. כעצמו של ח. פחות מכזית בכדא"פ נתהפך כגופו של איסור). תנג, ה (קטניות הוא חומרא בעלמא ובטל ברוב). תנג, יב-ג (חטה מבוקעת שנתייבשה ונפלה לכרי גדול, יאכל או ישליך חטה א' ויטחון חלקו ומותר מטעם ס"ס. נטחן כולו יחד, או שנפלו הרבה חטים מבוקעות, אסור). תסו, ח (נפלו מים על קמח יסיר המקום המלוחלח, ואם הוא בהרבה מקומות ירקד. ואם הוא יו"ט ירקד ע"י נכרי, או יתנו במתנה לנכרי קודם ששהה שיעור מיל).

תערובת, ביעורו

ג: הקדמה להל' פסח (כזית בכדא"פ, כשאין בו טעם חמץ אסור באכילה, עוברים עליו בב"י). תמב, א (אפי' פחות מכדי אכילת פרס מצטרף הכזית המעורב ועובר מה"ת). תמב, ב (ביטלו ומצא בפסח יבערו בברכה). תמב, ג (פחות מכזית שנתערב יבערו מד"ס ולא יברך). תמב, ז (טעמו ולא ממשו א"צ לבערו מה"ת, רק מחשש שמא יאכל, בלא ברכה, וי"א שצריך לבער מה"ת). תמז, ח (נתבשל קוה"פ בכלי חמץ מותר להשהותו, ויש מתירים אף לאכלו). תמב, ט בהגהה (יי"ש שהחטים בו הם לקיוהא, ומחמת חריפותו אין שותין כזית בכדא"פ, י"א שמותר מה"ת להשהותו). תמב, י (מעמיד, אפילו באלף. מי דבש שני שלישי ורביעי). תמב, יב (מחמיץ). תמג, יג (מין במינו שנבלל, יבערו מד"ס בלא ברכה). תמג, יד-ח (מין במינו יבש ביבש, ב' דעות אם צריך לבערו. מותר למכרו לנכרי חוץ מדמי איסור, וכן מותר למכור חלקו. וי"א שבכל אופן אסור להשהותו, כיון שחוזר וניעור ואסרו לאכלו). תמב קו"א ט (ת. משהו א"צ לבער אלא מחשש תקלה שלא יאכלנו, אבל מעמיד עובר על ב"י וב"י דרבנן). תמב, י ד"ה וכל (ביאור ב' הדעות דלעיל תמב, יד-ח). תמו קו"א ב ד"ה איברא (חטה מבוקעת שנמצאה בתרנגולת בשש"פ, יכול להשהותה ולאכלה אחר הפסח). תמז, א (תערובת משהו טעמו ולא ממשו אסור להשהותו שלא יאכלנו, מלבד באחש"פ). תמז, כד (פרוסה נפלה ליין ונטלה וחושש שמא נשארו פירורין, אסור בשתיה ומותר להשהותו וליהנות ממנו). תנג, יב-ג (חטה מבוקעת שנתייבשה ונפלה לכרי גדול, אסור להשהותם, אא"כ יאכל או ישליך חטה א'. נטחן חלקו מותר אף באכילה מטעם ס"ס. נטחן כולו יחד, או שנפלו הרבה חטים מבוקעות, אסור).

תערובת, חוזר וניעור

ג: תמב, ד (ס' נגד החמץ ונבלל יפה יפה, מותר לאכלו בפסח). תמב, יד (כשחו"נ לא אסרו להשהותו). תמב, יח (וי"א שאף בזה אסור). תמז, כב (ת. יבש ביבש חו"נ. ב' דעות אם מותר להשהותו. לח בלח שבטל בס' קוה"פ אינו חו"נ, וי"א שבממשו חו"נ, וי"א שאף בטעמו חו"נ). תמז, כג (כלי חרס בלוע שנתערב באלף). תמז, כד (פרוסה נפלה ליין ואחר כמה ימים הסירוה וסיננו קודם הפסח, אינו חו"נ). תמז, לב (נכבש בכלי חמץ ויש בדבר הנכבש ס', אינו חו"נ). תמז, מז (נטל"פ אינו חו"נ). תמז, ס (זיתים שנחתכו בסכין של ח. ונתבטלו ברוב חו"נ, ומי הכבישה לא חו"נ. ואם נתבשלו אח"כ הזיתים יחד, ב' דעות). תנא, נד (פירור שנתערב). תנג, ט (חטים שצמחו ונתערבו ונטחנו יחד, ב' דעות אם הם יבש ביבש וחו"נ. נאפו יחד אין חו"נ). תנג, לא-ב (נאפו קוה"פ אין חו"נ, ומעיקר הדין – גם אם נטחן קוה"פ). תסו, ט-יא (פירורים דקים בקמח, אף להאומרים שיבש בלח בטל, מ"מ חו"נ. ואם נאפה קוה"פ, ב' דעות. לענין להשהות שהוא ספק מד"ס בפחות מכזית, יש להקל). תסז, יד (דבש שנתבטל בו מעט קמח שבשלו קוה"פ). תסז, מו (אף שאסור להשתמש במי הגעלת כלי שאב"י, כשנערבו במים אחרים אין חו"נ בפסח).

עיי"ע תערובת (חוזר וניעור).

תערובת, כבוש

ג: תמז, כד בהגהה (כ. ביין מעל"ע אוסר, ויש אוסרים בחמץ אף בפחות ממעל"ע, ובספק או שעה"ד יש להקל). תמז, לא (לכתחלה יש ליזהר אפי' פחות ממעל"ע). תמז, מב (פחות ממעל"ע אינו מפליט כלום מכלי). תנא, מג (כנ"ל). תסז, כט, ל (חטה במים פחות ממעל"ע, ב' דעות אם אוסר במשהו. המנהג לאסור אפי' נתרככה ולא נתבקעה. ויש להקל בהפ"מ או שיש צד לתלות שהחטה נפלה אחר שהסירו הבשר). תסז, לו (בדוחק הלישה נסחט מתמצה ונסחט). תסז, מ (בצונן בפסח, ב' דעות). תסז, מג (צונן בלא רוטב אינו אוסר לד"ה). תסז, מז (בצונן, ב' דעות). תסז, מט (נמצאה חטה על הבשר שעליה קצת לחלוחית, לד"ה לא החמירו בפסח). תסז, נח (שכר עם מים שהדיחו בהם בשר, לד"ה לא נאסר כשעבר דרך העברה, אף שהבשר מלוח).

עיי"ע תערובת (כבוש).

תערובת, משהו

ג: תמה, ח (אפר ח. שנתערב אפי' באלף לא בטל, דהוי דבר שיש לו מתירין). תמה קו"א ו (בערב פסח משש ומעלה, ב' דעות). תמו קו"א ב ד"ה ומ"ש (אסור בהנאה). תמז, א (מליל ט"ו החמירו חכמים לאסור במשהו באכילה והנאה, יבש ביבש ולח בלח, מין במינו ובשאינו מינו, ואפי' טעמו ולא ממשו). תמז, ח (אם טעם לפגם אוסר בח. כמו משהו, ב' דעות). תמז, טו-יז (יבש ביבש שנתערב מיעוטן ברוב, תערובת הג' מותרת. לח בלח אסורות. חתיכה או כלי שנאסרו במשהו ונתערבו באחרות, ב' דעות). תמז, יח (בע"פ משעה ששית בטל בס' בלח וברוב ביבש, וריחו ונטל"פ מותרים. וכן בטל ח. נוקשה). תמז, כב (חטה בתרנגולת קוה"פ, ונשארה רגע א' בפסח חמה אוסרת). תמז, כד (פרוסה נפלה ליין ונטלה, אם סיננו בפסח ומצא פירורין ששהו מעל"ע נאסר כל היין. לא סינן מותר להשהותו וליהנות ואסור לשתותו. סינן קודם הפסח מותר לשתותו בכל ענין). תמז, לא (כשנכבש בפסח אסור אפי' יש ס' בדבר הנכבש נגד הח. הבלוע בכלי, ומנהגינו לאסור אפי' נטל"פ, ולכתחלה ליזהר אפי' נכבש פחות ממעל"ע). תמז, מז (נטל"פ אינו חו"נ). תמז קו"א א (קיי"ל שגם יבש ביבש אוסר במשהו). תמז קו"א ג ד"ה ואף (הטעמים שאסרו ת. משהו בחמץ אף באינו מינו. גם מטעם דבר שיש לו מתירין). תנא, נד (בע"פ בטל בס'). תנא, נו (מצה אסורה במצות אחרות בע"פ בטל ברוב). תסב, כ-כב (נמצאה חטה שנתרככה במ. קוה"פ צריך להסיר מהמ. כרוחב גודל, ובתוה"פ טוב לכתחלה להשהות כל המ.). תסו, יב-ד (מים שנפלו על קמח ונתייבשו בפסח והפירורים דקים ואינם ניכרים, כיון שהתערובת נעשה בפסח אינו בטל ואסור להשהותו. ואם נתייבש במקום א', יאחוז מקום זה ויוריק השאר. נסתפק אם הוא מים או מי פירות, יש להתיר מטעם ס"ס). תסו, טו (וכן עכברים שנשכו שק מלא קמח ונתייבש, יאחוז מקום זה ויוריק השאר, ואין חוששים שאכלו העכברים בכל השק שאין דרך עכבר להוציא ריר, רק במקום שנשך השק). תסז, ז (דגן שנטבע בנהר ושהה שיעור מיל ונתרכך ואח"כ נתערב, ב' דעות אם החמירו חכמים במשהו אף באכילה, ובהפ"מ יש להשהות). תסז, ז (לא החמירו חכמים בספק ח. שנתערב יבש ביבש. דגן שנטבע בנהר ושהה שיעור מיל ונתרכך ואח"כ נתערב, ב' דעות). תסז, כה (כנ"ל לענין חטה שנמצאה בתבשיל בפסח). תסז, מג (איסורו מד"ס ותולין להקל). תסז, מו (מי הגעלה שנערבו במים אחרים, מתי אוסרים במ.).

תערובת, סתם מלח, כלי וכיו"ב

ג: תמז, כו (סתם מ. מדינא מותרים בלא בדיקה מפירורים, שנימוסו ונתבטלו בס' קוה"פ). תמז, לו (נהגו להחמיר כשלא נבדק המ. והדחה ושריה ג"פ מועלת רק בדברים שדרכם להדיח). תמז, לח (בדיעבד מותר, כשא"א להשהותם, או כשנתערבו). תמז, לט (אם יש לחוש בסתם ס. שמשהו ח. הי' דבוק עליו ונפרד בחתיכה, ב' דעות). תמז, מ (סתם ס. מסתמא הוא של ח.). תמז, מב (נמלח בסתם מ. יש להקל בשעה"ד להדיח בפסח בכלי חמץ). תמז, מג (סתם ש. חוששים שבהתכתו נתערב פירור, וסגי בסינון קוה"פ). תמז, מו (משום חומרת פסח חוששים בסתם כ. שמא הוא בן יומו). תמז, מז (סתם דבר שנתבשל חוששים שנתערב בו פירור, וסגי בסינון). תמז, מט (סתם חומץ שמסתפקים ממנו כל השנה). תמז, נ (סתם צוקר). תמז, נא (סתם כ. ששאבו בו יין או חומץ לפסח). תמז, נה (מדוכה שלנו אין רגילין לדוך בה חמץ, ומשהו חמץ שנידוך בתבלין בטל בס'). תמז, נח (כנ"ל – תמז, לט). תנא, מו (תבלין שדכו בסתם מדוכה, לכתחלה חוששים שמא נפל פירור חמץ ואח"כ דכו בה תבלין חריפים ונאסרה המדוכה). תסב, יט (תבלין ומלח, לבדוק אם יש חטה). תסז, יד (דבש חוששים בסתם שעירבו בו קמח, אא"כ בישלוהו או עשו ממנו מי דבש קוה"פ ונתבטל בס', וי"א אף פחות מס'). תסז, טו (הובאו בחביות עם השעוה, ב' דעות אם לאכלו בעינו). תסז, טז (במקומות שדרכם לערב ואינו ברור, יש הרבה צדדים להקל, ויש להשהותו, ולהתיר תבשיל שנפל לתוכו דבש זה). תסז, יז-ח (פירות מיובשים, חוששים שפיזרו עליהם קמח ביבוש, או יבשום בתנור חמץ. נפל לתבשיל אין אוסרים. לשרות במים לשתות המים, תלוי במנהג). תמז, יט-כ (צוקר חשש חימוץ. הוט צוקר מותר להשהות ונהגו למכרו לנכרי לכתחלה. צוקר קאנדל אין להשהותם, ואינו אוסר תבשיל, עעה"פ מותר, שיש הרבה צדדים להקל). תסז, כא-ד (צפורן חוששים ששורים במי שעורים, וכרכום שמזלפים קמח שבחשו במים. נפלו לתבשיל אין אוסרים. לסגרו בחדר, וכן הטאבק שדרך לשרותו בשכר). תעב, כח (מי דבש שאין חשש זיוף קמח).

עיי"ע הכשר כלים (סתם). מצות (קמח). וראה גם לעיל אצל חומרות.

תערובת, עבר עליו הפסח

ג: תלו, יט בהגהה (ת. חטים בחטים שעעה"פ, יטחן ויתבטל הקמח ברוב או בס'). תמב, ג (נתערב ועעה"פ אסור באכילה ומותר בהנאה, בפדיון וזריקה לים, או מכירה חוץ מדמי איסור שבו). תמב, ו (כנ"ל). תמב, ז (טעמו ולא ממשו לא קנסוהו, ויש אוסרים). תמב, ט בהגהה (יי"ש, להקל בהנאה בהפ"מ). תמב, י (מעמיד. אם מועיל פדיון, ב' דעות). תמב, יב (כנ"ל במחמץ). תמב, יג (מין במינו שנבלל, לא קנסו חכמים). תמב קו"א ט (דינו כתרומה דרבנן לענין ביטול ברוב. מי דבש הד', חילוק בין חמץ שעעה"פ והעמיד בו לבין העמיד בו ועעה"פ). תמז, סא (עעה"פ ונתערב, יבש ביבש ברוב, לח בלך י"א ברוב וי"א בס'). תמז, סב-ג (העמיד או החמיץ בח. שעעה"פ, ג' העיסות הראשונות אסורות, והד' מותר).

ראה גם לעיל אצל עבר עליו הפסח.

תערובת, צליה ואפיה

ג: תמז, ד-ה (ככר חמץ חם שנגע במצה חמה אוסר כרוחב אגודל. בישל המצה נאסרה כולה). תמז, ט (חמץ אוסר המקום שנאפה בתנור, אבל אין הבליעה מתפשטת בכולו בלא רוטב). תמז, כב (חטה נגעה בתרנגולת כחושה חמה אוסרת כרוחב גודל). תסא, טז (מצה שנכפלה, אוסרת כרוחב גודל סמוך לכפל. נאפית בתוך הפסח נאסרה כל המצה. נגע הכפל במצה אחרת אוסרת כרוחב גודל. א' מהם משוח בשמן ונגע מקום הכפל במצה ב', נאסרה כולה. נגע שלא במקום הכפל אוסרת כדי קליפה).

עיי"ע תערובת (צליה).

תערובת, ריח

ג: תמג, ג (אסור להריח פת של נכרי). תמז, ט-י (בשאר איסורים אינו אוסר, ובחמץ בפסח ב' דעות. האוסרים היינו בצלי שמן בתנור קטן, או שהתנור סתום ונשתהו זמן מרובה). תמז, יב (ריח הפוגם יש להתיר בכל ענין). תמז, יח (בע"פ אינו אוסר). תמז, מא (ר. שום בלוע חמץ שנודף לבשר מותר). תנא, סב (כלים שהחזיקו בהם יי"ש והגעילו נשאר הר.). תנא, סג (הכניסו בו מי דבש ומרגישין בו ר. היי"ש).

עיי"ע תערובת (ריח).

תקלה, חשש

ג: תלה, ד (לבער ח. שעעה"פ, אין מברכים עליו). תמ, ה-ח (ח. של נכרי בביתו יעשה מחיצה י"ט, וביו"ט יכפה כלי). תמ, יא (כנ"ל). תמ, יז (כשמחזיר לנכרי פקדון של ח. שנאסר בהנאה, אין חוששים שימכרנו לישראל, אלא כשהישראל מוכרו לנכרי). תמ קו"א יג (הוכחות להנ"ל). תמא, ט (מחיצה לח. של נכרי בביתו). תמא, טו (כנ"ל). תמב, ז (ביעור תערובת שאין בו ממשות ח.). תמב, יט (תערובת שעעה"פ שמוכר לנכרי חוץ מדמי איסור, ובכ"מ שעעה"פ ואסור באכילה ומותר בהנאה, דוקא באופן שאינו יכול למכור אח"כ לישראל ויאכלנו). תמב קו"א ט (ביעור ח. נוקשה). תמה קו"א ב. תמה קו"א ג (כששוהה ואינו מבער מיד). תמו קו"א א ד"ה אבל (תערובת משהו, וח. נוקשה א"צ לבער אלא מחשש ת.). תמו קו"א ב ד"ה איברא (כנ"ל). תמז, א (כשמוכר לנכרי, דוקא באופן שאינו יכול למכור לישראל). תמח, ד (מחיצה או כפיית כלי לח. של נכרי בביתו. ביו"ט האחרון סמוך לחשכה אין לחוש). תמח, כח (נכרי שטחן חטים של ישראל ואפה ממנה פת, אין הישראל מחוייב ליקחנו מהנכרי ולבערו מפני חשש תקלת אחרים). תנ, כה (מחיצה או כפיית כלי). תסז, ב-ד (חטים שנפלו עליהם מים, ימכור לנכרי קוה"פ מעט מעט, או ימכור לישראל ויודיעו שנפלו עליהם מים, ובהפ"מ ימכור לנכרי המכירו ויחזיר לו אחה"פ). תסז, ד (אם מותר למכור לנכרי קוה"פ חטים שנתבקעו, או לחשוש שיטחון וימכור הקמח לישראל, ב' דעות). תסז, ה (כשלא שהה מיל במים יכול למכור לו הרבה). תסז, כד (טאבק וכרכום שיש בו חשש חימוץ, לסגור בחדר).

ראה לעיל אצל כלי חמץ.