חלה

עיי"ע מלאכות שבת (מפריש).

א: קצו, ו. ריג, ז (כשרבים מפרישים מעיסותיו אחד מברך לכולם).

ב: רמב, יב (ללוש בביתו שיעור ח. לכבוד השבת). שסו, י (נחתום מפריש א' ממ"ח).

ג: תמד, יב (שכח להפריש בע"פ שחל בשבת, אין תקנה גם בחו"ל, ויתנה במתנה לנכרי). תנז, ד (נהגו שמכל עיסה מפרשת אשה אחרת ומברכת. אם א' מפריש והי' בדעתו לפטור כולן ולא הפסיק בשיחה שאין בה צורך הפרשה, די בברכה א' לכולן). תנז, ו (מצוה מהמובחר להפריש מעיסה ולא מפת). תנז, יז (ביו"ט התירו ללוש פחות משיעור, שבזה"ז אין מאכילין בחו"ל לכהן, ואסור לאפותה ואסור לשרפה). תנז, יט (מי שיש לו רשות להפריש הוא כשלוחו. אחר שהפריש אינה חלה). תנז, כ (חלת א"י אינה נאכלת בזה"ז אף לכהן טהור, שכולנו טמאי מתים ונטמאה החלה, ולפיכך אסור לאפותה ביו"ט).

ד: תקו, א (ביו"ט לא ימדוד שיעור ח. רק יקח באומד). תקו, ה (כשנילוש ביו"ט יפריש, אפי' חלה הנשרפת). תקו, ו (כשנילוש בעיו"ט, בחו"ל ישייר מקצת העיסה ויפריש אחר יו"ט גם על מה שאכל ביו"ט, וי"א שיכול לאפות הכל וישייר מקצת הפת להפריש אחר יו"ט). תקו, ט (אסור לשרוף ח. טמאה ביו"ט).

ו: מציאה קו"א א (הפרשה ע"י משרתת שלא לדעת בעה"ב). שאלה ושכירות כג (משעת עירוב הקמח במים).

חלת חוץ לארץ

ב: רס, ה (אוכל והולך ומשייר, אבל נהגו להפריש קודם אכילה). רנט קו"א ב (כן נהגו מדורות הראשונים, ולכן לכתחלה יזהיר קודם השבת להפריש). רסא, ב (אסור להפריש ביה"ש בחו"ל).

ג: תנז, ו-ט (אוכל והולך ואח"כ מפריש). תנז, י-יב (ב' עיסות שיש בהן שיעור, גם בחו"ל צ"ל מהמוקף. אין להם שיעור וצירפם בכלי, ב' דעות אם צ"ל מהמוקף, או שאוכל והולך ואח"כ מפריש. ומדת חסידות להפריש מהמוקף בכל אופן גם בחו"ל). תנז, יז (בזה"ז אין מאכילין בחו"ל לכהן). תנז, כ-כא (אסורה למי שטומאה יוצאה מגופו, ומותרת לטהור וקטן, ולבעל קרי שטבל ולא העריב שמשו. ונהגו שלא להאכיל לכהן. נתבטל ברוב מותרת לכהן טמא).

ד: תקו, י (חלת חו"ל יש מקומות נוהגין להאכילה לכהן קטן מט' שנים או שטבל לקריו).

עיסות החייבות

א: קסח, טו (בלילה עבה שבישל או טיגן במשקה, תלוי אם בשעת לישה הי' דעתו לבשל). קסח קו"א ו (טרוקנין מברכין במ"מ וחייבת בח.).

ג: תמב קו"א ו-ח (תערובת קמח דגן בשאר מינים, קיי"ל שכזית בכדא"פ נתהפך). תנד, א-ב (פת סובין ומורסן אינו נק' לחם, ואם הפרישן וחזר ועירבן אין מצטרפין לשיעור). תנד, ח (עיסת כלבים פטורה, ואם ראוי' לאכילת כל אדם חייבת). תנד, ט (אינו חייב אלא בשלו).

צירוף; מוקף

ג: תמב קו"א יח ד"ה וההיא (מי פירות אין מחברין בצק). תנו, א (שיעור ח. עשירית האיפה קמח). תנו, ג (אסור לעשות פחות משיעור כדי לפטרו. לש עיסה א' למצות, ימדוד עשרון בריוח ויפריש. לש ב' עיסות יצמצם ואח"כ יצרף ויפריש). תנו, ט (ביו"ט יצרף ויפריש). תנז, א (כלי מצרף). תנז, ב-ג (עיסות הדבוקות ונושכות מצטרפות לשיעור ח. ובעיסות קשות חותך ח. א' מב' העיסות יחד). תנז, ו (כלי מצרף). תנז, ז-ט (עיסה שיש בה שיעור א"צ לצרף הפת, אלא שבא"י אינה ניטלת אלא מן המוקף, אף שאין נוגעות, ובחו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש). תנז, יא (י"א שמוקף היינו שנוגעים זב"ז, וי"א דהיינו שהם בתוך כלי א'). תנז, יג-ד (ב' עיסות שיש בהם שיעור, מועיל בדיעבד אף שלא מהמוקף. אין להם שיעור, אינו מועיל בלא צירוף כלי או נשיכה). תנז, טז (נתערבו מצות חייבות במצות שנפטרו, יפריש מכל מצה, או ילוש עוד עיסה קטנה ויאפה ויצרפם בכלי ויפריש ממנה, או ילוש עיסה שיש בה שיעור ויפריש ממנה בעודה עיסה מהמוקף. צירוף כלי אינו מועיל בין עיסה למצה). תנח, ו (יצרף בעיסה או בכלי ויפריש).

ד: תקו, ז (צירוף עיסות להפריש יחד, כשהן כשיעור יסמיכן זו לזו, וכשאחת מהן אינה כשיעור יצרפם בכלי א'). תקו קו"א ג (כשחלה הב' אין בה שיעור, אם מפריש מהקטנה צריך צירוף כלי, ואם מפריש מהגדולה א"צ).