חזקה

עיי"ע גנבה (דבר שחזקתו גנוב). נאמנות (הוחזק בכשרות). קנינים (חזקה). רוב (סמוך מיעוטא לחזקה; רובא עדיף מחזקה). שוחט ובודק (מוחזק).

א: נה, ו (בד"ס סומכין על הח. שמהסתם בן י"ג הביא ב' שערות). קסח, יב (ח. ברכת במ"מ לגבי המוציא). קצט, ט (להוציא בבהמ"ז שמה"ת, אין סומכין על החזקה שהביא ב' שערות).

אוקי חזקה נגד חזקה

ה: יח קו"א ז (לא אמרינן הכי אלא בדאיכא ריעותא לפניך, שמצטרפת לתרתי לריעותא, משא"כ בח. סכין בדוקה נגד ח. איסור דבהמה ושחוטה לפניך, וח. מקוה שנמדד נגד ח. טומאה שטבל לפניך). יח קו"א ח ד"ה כך הבין (כנ"ל). כד, לה ד"ה אבל (אוקי ח. סימנים שלימים נגד ח. איסור דבהמה והוי ספיקא דאורייתא). כד, מ ד"ה ואין (אוקי ח. היתר שאינה שמוטה נגד ח. איסור דבהמה, ומצטרפת ריעותא דשמוטה לפניך דהוי ס' דאורייתא).

אחזוקי אינשי בגנבא לא מחזקינן

ו: הלואה קו"א ד (כשמכר או הפקיד פקדון שבידו, ב' דעות).

אין מחזיקין ריעותא

ג: תכט, יט. תלג, כה בהגהה. תנא, מו. תנא, עו. תנג, טו. תסב, ט. תסה, ו. תסו, ו. תסז, יא. תסז, לה. תסז, מח.

ה: לג, טו. לג, כג. קפח, ד.

אשה בחזקת טהרה

ה: קפג, א (בנמצא מהלול ולחוץ, ח. בצירוף קורבא נגד רוב ומצוי). קפג מהדו"ב ע' רמח (כנ"ל). שם ע' רנב ואילך (למפרע לא אתרעי ומוקמינן אח. דהשתא הוא דחזאי). קפז, א (בראתה דם אחר תשמיש ושהתה יותר מכשיעור, אמרינן השתא הוא דחזאי). קפז, כ (כשיש לה מכה תלינן במכה). קפז, כב (תולין שדם שמצאה דומה לדם מכתה). קפז, כג ד"ה ומ"ש הרשב"א ואי (לא מחזקינן טומאה למפרע לחולין). קפז, כד ד"ה ואף (לסה"ת דוקא בס' השקול, במכה המוציאה דם). שם ד"ה והא (בס"ס שכ"א מהם אינו שקול). קפז, כה. קפז קו"א א ד"ה אלא (ברמ"ת הוי ס' השקול מטעם ח. וכשבדקה בשפופרת ולא מצאה מטהרינן מטעם ח.). קפז קו"א ה ד"ה ומה (דעת הרשב"א שמועלת בספק שאינו שקול רק כשנולד הספק קודם שבדקה, שאז היא בח. טהרה. במכה שא"י אם מוציאה דם. בכתמים ועד הבדוק שס' אם עברה בשוק של טבחים. במי רגלים). שם ד"ה דזיל (הטעם שמכה ומי רגלים נק' נולד הספק קודם בדיקה). קפז קו"א י (דעת הרשב"א שמועלת בס' עברה בשוק של טבחים, ואפשר אף בבדקה והרגישה והניחה העד תחת הכר). קפז קו"א יא ד"ה אלא (בכאב גדול מועלת לתלות שלא בא מהמקור). קפח, י ד"ה אפילו (במקור שנפל, תלינן שהדם שרואה הוא מהחתיכות). קצ, א. קצ, עא (כשנולד הספק קודם בדיקה).

ראה גם לקמן אצל חזקת מעיקרא.

בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת

ה: א, ב (ואיך נוציאה מח"א ע"י עבד החשוד, עד שמכירים שכשר). א, ה. א קו"א ה (שחוטה לפניך, ולכן הרוב מוציא מידי ח. זו). א קו"א טו. יח, ב-ג. יח קו"א ב. יח קו"א ז. כג, יא. כד, לה-ו. כד, מ. כד, מז. לג, כג.

ראה גם לקמן אצל חזקת מעיקרא.

חזקה בנות ישראל בודקות חלוקיהם בשעת כיבוסן

ה: קצ, צג (בזה"ז).

חזקה העשויה להשתנות

ה: א, כב (אינה מוציאה מחזקת איסור).

חזקת השתא; מזמן לזמן; כשעת מציאתן

ג: תסב, טו-ז (שומן לח שבישלוהו באלפס והוריקוהו לכלי, נמצאה חטה באלפס חוששין שנפלה קודם בישול ואסורה, נמצאה בכלי אמרינן כנכ"ה ומותרת). תסז, לב-ג (חמץ שנמצא במים שנתבשלו או נשרו בהם מחזיקין האיסור במקום הזה למפרע, ואינו ספק אלא לענין ס"ס). תסז, לז-ט (נמצאה חטה בקועה במצה, שאר המצות שמעיסה זו מותרות, אבל נמצאת בעיסה נאסרו כולם, שמחזיקין מזל"ז). תסז, מ (וכן בכרוב הכבוש בחבית ונטל מעט לקערה, שיש חילוק אם נמצאה החטה בחבית או בקערה, ומחזקינן מזל"ז שהיתה בחבית מזמן מרובה ונכבשה בו מעל"ע). תסז, מג-ד (כשנמצאה החטה בפיו אמרינן שנפל בקערה ולא בקדרה, ואם הניחו לפניו כשהוא רותח בקערה נאסר מה שקערה). תסז, נ (חטה שנמצאה על הבשר אחר מליחה).

ה: א קו"א ה (שחוטה לפניך). קפג מהדו"ב ע' רנד (הלכתא גמירי לה אפי' במקום ח. ברורה).

חזקת כשרות

א: כ, א (כל ישראל בקיאין בתיקון ציצית). לט, ט (לקח קציצות או צבתי תפילין ממי שאינו מומחה ובדק ג' מהם, מתי הוחזקו כולם בכ.). לט, יא (תפילין שהוחזקו בכ. מתי צריך לבדקן).

ד: תצז, כז (רוב הבהמות כשרות ומעמידין בח. היתר). תצח, טז (רוב העופות כשרים ומעמידים בח. היתר).

ה: א, ב (דעת הפוסקים שבשוחט לא סגי עד שמכירים בו שכשר ונאמן). א, מב (אף בקטן בר דעת שאינו מוחזק ברוע מעללים). א קו"א א סד"ה אבל (כנ"ל א, ב).

חזקת מעיקרא; טהרה; איסור

א: ח, יג (כשבדק הציצית מועיל לאותו היום ולא לעולם, כי דרכו ליפסק). קס, יג (חילוק בין ס' נט"י לבין ס' נפסלו הידים אחרי נט"י).

ה: א קו"א א ד"ה אבל (בשר שאינו מנוקר אי אתחזק איסורא). יח, ב-ג (ח. סכין בדוקה נגד ח. איסור דבהמה). יח קו"א ח (סכין בדוק שאבד ונמצא, עד בדוק שאבד ונמצא, אבדו חזקתן). קפז קו"א א ד"ה אבל (אשה בח. טהרה, תלינן יותר שמהצדדים).

ראה גם לעיל אצל אשה בחזקת. בהמה בחייה.

חזקת ג' שנים בקרקעות

ה: קפז, ח (רצופים).

מוחזק

ג: תלז, ז (המ. יכול לומר קים לי כו'). תלז קו"א ד (כנ"ל). תמא קו"א א (כנ"ל).

ממקום למקום; כאן נמצא כאן היה

ג: תלג קו"א ד (אין חוששין לגרירה ממקום למקום). תסב, טו-ז (שומן לח שבישלוהו באלפס והוריקוהו לכלי, נמצאה חטה באלפס חוששין שנפלה קודם בישול ואסורה, נמצאה בכלי אמרינן כנכ"ה ומותרת). תסו, טו (עכבר נשך שק מלא קמח, לא נולד הריעותא בקמח עצמו). תסז, לז-מ (נמצאה חטה בקועה במצה, שאר המצות שמעיסה זו מותרות, שאין מחזיקין ממל"מ, אבל נמצאת בעיסה נאסרו כולם. וכן בכרוב הכבוש בחבית ונטל מעט לקערה, שיש חילוק אם נמצאה החטה בחבית או בקערה). תסז, מג-ד (כשנמצאה החטה בפיו אמרינן שנפל בקערה ולא בקדרה).

ה: יח קו"א ה (נמצאה פגומה מהצד אחר שחיטה האחרונה, י"ל מבהמה לבהמה כממקום למקום). לא, טו (אין מחזיקין איסור או טומאה ממל"מ). לג, כג ד"ה וחילוק (מחט תחובה מצד אחד אין מחזיקין ריעותא לצד הב'. נקב בצד אחד הוי ריעותא גם לצד הב'. נמצא ארי' עומד מחזקינן ריעותא שדרס, דשכיח שהאריה ידרוס). שם ד"ה והא דלקמן (קוץ שתחוב בדופן, או נמצא בתוך החלל, דשכיחא ומוכחא לאיסורא, מחזקינן ריעותא לאברים הפנימיים. וכן בנשכה חולדה בראשה או נגפה בעץ, מחזקינן ריעותא לקרום המוח). שם ד"ה והא דמחזקינן (מחט שנמצאת בריאה, כיון שאין דרך הנבלעים ליכנס בריאה, מחזקינן ריעותא שניקב הקרום. מחט בכבד אין מחזיקין איסורא לדקין). קפג מהדו"ב הגהה ב ע' רנ (דוקא כשיש לתלות שהמקום גורם. לרמב"ם דוקא בטומאה ולא באיסור). קצ, כז (כתם במקום שא"א לבא מהמקור).

ריעותא

ג: תלט, א (עכבר וככר בפיו, שהוא ספק חמץ קבוע, שנכנס לבית בדוק, אם הורעה ח. הבית). תלט, ד (כשהספק אינו קבוע, בודאי לא הורעה בזה ח.).

ה: יח קו"א ב (סכין אתרעי בהמה לא אתרעי). יח קו"א ה (נמצאה פגומה מהצד אחר שחיטה האחרונה, לגבי לפני האחרונה י"ל סכין אתרעי כו'). יח קו"א ח ד"ה כך הבין (שיבר עצמות ונמצאת פגומה. לרא"ש קיי"ל בזה כרב חסדא דאמר סכין אתרעי כו'. לרשב"א כיון ששיבר עצמות ליכא ריעותא כלל, וכן בטבל ועלה ונתעסק באות המין ונמצא חציצה ליכא ריעותא כלל). כד, מ (ר. ברורה מצטרפת לחזקת טומאה במקוה, ולחזקת איסור דבהמה בנמצאת סכין פגומה, ובנמצאת שמוטה אחר שחיטה). שם ד"ה ואין (ריעותא שיש במה לתלות, חילוק בין סכין אתרעי בהמה לא אתרעי לבין שמוטה לפניך). שם ד"ה ואף (חילוק בין שמוטה לפנינו שיש לתלות בפרכוס, שלד"ה הוי ר. לבין תלי' במשמוש ידים בחוזק, דהוי ר. לספק בשחיטה ולא לספק בטרפות. לבין תלי' בדבר שודאי עושה שמוטה, שאינה ר. כלל). כה, י (נטל זאב בני מעים והחזירן כשהן נקובים הרבה תולין בזאב, עד שיודע לך במה נטרפה). לג, יב ד"ה ועוד (ושט שניקב עור החיצון הוי ר. שניקב אף הפנימי. אבל ניקב עור ובשר נשארו אברים פנימיים בח. וכן בניקב צד החיצון של הקורקבן). קפג מהדו"ב ע' רנג-ד (ראתה דם הוי ר. רק להבא ולא למפרע).

ראה גם לעיל אצל ממקום למקום.