הצלת נפשות

עיי"ע וחי אחיך עמך. לא תעמוד על דם רעך. מורידין ולא מעלין. פקוח נפש. קראים.

ב: שכט, ה (הבא במחתרת אין מצווין להחיותו). שכט, ו (נכרים שצרו על עיירות על עסקי נפשות, או סתם, או אפי' על עסקי קש ותבן בעיר הספר, אפי' ממשמשים ובאים). שכט, ז (כשיש חשש שלא יעמיד עצמו על ממונו ויהרגוהו). שכט, ח (הרואה ספינה מטורפת בים, נהר שוטף, יחיד נרדף, אפי' ספק אם יציל. ומ"מ אין לו לסכן עצמו). שכט, ט (היוצאים להציל חוזרים בכלי זינם).

ג: תמד, יז (ספק ה"נ דוחה מצות ביעור חמץ, ואפי' שבת).

ו: נזקי גו"נ ז (חייב לטרוח ולשכור אחרים להציל חברו, וחוזר ונפרע ממנו אם יש לו. אם צריך ליכנס בספק סכנה להציל חברו ממיתה, ב' דעות). ח (וכן כששמע נכרים או מוסרים מחשבים עליו רעה. ואפי' במומר לתיאבון חייב לטרוח להצילו או ממונו, ואם צריך להוציא ממון, ב' דעות).

נכרי

ב: שכט, ב (מתי מפקחין על הגל בשבת). של, ב (אסור ליילד עובדת ע"ז, אבל מיילדין ישמעאלית בחול ולא בשבת, אף בדבר שאין בו חילול שבת. ואם א"א להשמט בלא איבה מותר).