הלואה

עיי"ע מלאכות שבת (הלואה).

ב: רמו, ה (סתם ה. ל' יום). שז, יח (ה. להוצאה ניתנה, וסתמה ל' יום). שז, יט (במקום שנהגו שיכול לתבעו לאלתר).

ו: הלואה א (מ"ע להלוות, וגדולה מהצדקה. ואף קודם שמיטה. ואף כשיכול להלוות המעות לנכרי ברבית. להקדים עני לעשיר, ענייך הקרובים, עניי עירך). ו (ילוה בפני עדים או במשכון, ועדיף בשטר). יז (סתם ה. ל' יום). מציאה קו"א ב ד"ה והנה (כנ"ל).

גביה

ה: ת"ת א, ד (נפרעים מבע"ח שלא בפניו. מאב לשכור מלמד לבנו).

ו: הלואה ב-ג (הנוגש עני עובר בל"ת, ולא יעבור לפניו שהוא נכלם. לנכרי תשיך י"א מ"ע). ז (שליח ב"ד נכנס לביתו לקחת בע"כ, כדי סידור ב"ד, לפרעון ולא למשכון). יב (ואף בכלים שעושין אוכל נפש ובגד אלמנה, יתר מכדי סידור ב"ד). יט (כשגובין מטלטלין או קרקע, שמין כמה היה נותן עכשיו מי שצריך לו חפץ זה). כ (יש לו מעות לא יפרעו במטלטלין, וכן בשכירות פועלים, אלא אא"כ הוא מחמת נזק או גזלה או פקדון). כה (לוה מב' ובא א' מהם לגבות, מתי צריך הרשאה). אונאה לא (הלוחץ גר בתביעת חוב שאין לו עובר בג' לאוין).

עיי"ע מזיק (תשלומים). משכון. צדקה (גביה).

הפקעת הלואה

ו: גזלה ד (לא תעשוק את רעך, שמדחהו בלך ושוב, ובנכרי מותר, ואף לכחש ביורשו, אא"כ יש בו חילול השם). טו (מלך שהעמיד מוכס, אם יש למלך דין מוחזק, או שהמבריח יש לו דין ה"ה, ב' דעות. נכרי שקנה המכס מהמלך, המבריח יש לו דין ה"ה). גזלה קו"א ג (לד"ה מדחהו בלך ושוב עובר בלאו). גזלה קו"א ד (רשאי לכחש ביורשו). גזלה קו"א ה (בעבד עברי הנמכר לנכרי, למעשה ידיו, אי הוי ה"ה או גזל). נזקי ממון א (כשיש חילול השם אסור, אא"כ אנוס הוא, שאין לו וחושש שיחבשוהו).

עיי"ע גזלה (הברחת מכס).

זקף עליו במלוה

ב: רמו, טז.

ג: תצד הל' מכירת חמץ.

ה: רבית נה.

ו: הלואה יד. לט (בהקפת חנות משעה שקבע זמן לפרעו, שרשם ס"ה בפנקסו, ב' דעות).

חוב שלא מחמת הלואה

ד: תקכה, א (חנוני המקיף ביו"ט יכול לתבוע למחר שיפרעו לו).

ו: הלואה יד (שכר בהמה או כלים או בית או שנשכר אצלו בעצמו, ולא זקפן במלוה, וכן הערב למלוה, יכול ליכנס בעצמו לביתו למשכנו). כ (מחמת נזק או גזלה או פקדון יכול לפרוע בסובין, אפי' יש לו מעות).

טענת פרעתי

ו: עדות י (כשיש בידו שטר, או כשקנו מידו, נאמן שלא פרע, והפורע צריך להוציא השטר או להודיע לעדי קנין). עדות יב-ג (יכול להשביעו או קבלה בחרם שלא נפרע, אא"כ צוה לכתוב נאמנות למלוה, בלא שבועה וקבלה בחרם, שלא נפרע. ועדיין יכול להשביעו אחר פירעון שלא נפרע ב"פ, אא"כ כתב נאמנות לעולם. ועדיין יכולים יורשי הלוה לטעון פרוע, אא"כ כתב ועל באי כחו. ועדיין אם מת המלוה יכול הלוה לטעון פרעתי, אא"כ כתב ולבאי כחו. נאמנות מועלת ע"י קנין או שאמר לפני ה.).

מחילה

ו הלואה לא (בא לפרעו והלה משיב אינך חייב לי, ה"ז מ. ופטור). עדות יא (המוחל או פוטר מחוב כותבים העדים אפי' לא נתייחדו לעדות).

עיי"ע קנינים (מחילה).

פריעת חוב

ו: הלואה ד-ה (כשיש לו לא יאמר לך ושוב. כשאין לו אינו חייב להשכיר עצמו לפרוע, וישאיר לעצמו מזון ל' יום וכסות י"ב חודש כבינונים שבעיר, וימכור השאר ויפרע). כט השתמט מב"ח עד שנתרצה לפשרה ומחל לו השאר, אינו יוצא מיד"ש). לא (ברי ושמא חייב לצאת יד"ש, משא"כ כשתובעו בספק. ספק אם פרע חייב לצאת יד"ש אפי' אינו תובעו). לב (הולך כזכה). מציאה לא (לא יפרע לב"ב של המלוה, רק ליד אשתו).

עיי"ע ידי שמים.

שטר חוב

ו: הלואה ו. עדות י. יח (שט"ח בחת"י הלוה, והעדים חתמו רק לקיים חתימתו, אינו גובה ממשועבדים). מ (אינו דומה לחוב שבע"פ לכמה דברים).

עיי"ע שטרות (זכרון עדות).