הכשר כלים

עיי"ע חמץ (כלי חמץ). טבילה (טבילת כלים).

ג: תנא, ה (הלוקח כ. מנכרי מתי יש לחוש שהתשמש בהם). תנא, סט-ע (יש חוששים בכלים גיגלייזערט, ובציפוי בדיל וצבע, שנעשים ע"י סובין. ומעיקר הדין אין לחוש, שבעת הדבקתו לכלי באש נשרף ממשות הסובין). תסא, ב (תנור של חמץ שאינו רוצה להכשירו ע"י היסק, יטיל קרקע עבה אצבע).

אבן מלובן

ג: תנא, כז (כשצריך הגעלה אי סגי בעירוי מכ"ר וא"מ, ב' דעות. ובכלי גדול שאין לה אוגנין יש להקל). תנא, ל (א"מ מועיל אף בנפסק הקילוח ובעירוי מכלי שני). תנא, נח (שלחנות ותיבות נהגו עכשיו להגעיל בעירוי מכלי ראשון וא"מ). תנא, סא (בהגעלת חבית). תנב, א (בכלי גדול, ירתיח בו מים וישליך בו אבן רותח או לפיד, ויעלו המים על שפתו).

אינו בן יומו

ג: תנא, לא (אי סגי בהגעלה של רוב תשמישן). תנא, ס (כנ"ל). תנב, ו (לכתחלה אסור לבשל בכלי שאב"י, ואסור להשתמש במי הגעלת כלי שאב"י). תנב, יא-ב (ע"י הגעלת כלי שאב"י נעשה ג' נ"ט של היתר).

עיי"ע תערובת (נותן טעם לפגם).

בית יד

ג: תנא, כ (ב"י סכינים, מתי מועלת הגעלה). תנא, כא-ב (ב"י שאר כלים, כשהגעיל הכלי צריך לכתחלה עירוי ב"י מכ"ר. כשלא הגעיל הכלי, ב' דעות אם הב"י אוסר). תנא, כג (נדן הסכין אין הגעלה מועלת, וכשפותח התפירות ומגרד א"צ הגעלה).

בישול מים ואפר

ג: תנא, סב (כלים שנשתמש בהם יי"ש תמיד, אין הטעם וריח נפלט אלא ע"י במו"א). תנב, כח (הגעלה במים ואפר, י"א שאינה מועלת). תנג, כג (כיבוס שקים של קמח בחמים וא. וחביטה).

הגעלה

ג: תנא, ו (אין מועלת בכלי חרס). תנא, יד (בכ"ר שאינו על האש ומעלה רתיחה). תנא, כ (אינה מועלת בדבק או קרן, שמתקלקלים במים רותחים). תנא, כה (מועלת בכלי מתכות, עץ גללים אבנים אדמה ועצם, חוץ מקרן. נאסר בכ"ר ע"ג האש אי סגי בכ"ר שהעבירוהו מהאש, ב' דעות. חילוק בין בלע התירא לבלע איסורא). תנא, לב (כפות, רוב תשמישן ע"י כ"ש ולפעמים מגיסים בהם בכ"ר). תנא, לזו (בכלי ארוך, יכניס חציה והופכה ומכניס חציה האחרת, ומה שנשאר באמצעיתה ילבן עד שהיס"ב מבחוץ). תנא, לח (טלאי מבפנים וקדמה בליעה לטלאי, ב' דעות אם ה. מועלת או צריך ליבון גמור. ואם אפשר שיש שם משהו ממשות האיסור צריך ליבון קל). תנא, מ (מועלת ברושם האומנים). תנא, מה (כנ"ל – תנא, כז). תנא, מז (במקום שצריך ה. אין קילוף העץ מועיל). תנא, סא (מועלת בכלי חרס שנאסרה ע"י כבוש, אבל לא כשנבלע ע"י חריפות). תנא, סב-ג (אינה מועלת לכלים שנשתמשו בהם יי"ש תמיד, שהטעם וריח לא נפלט אלא ע"י בישול במים ואפר ואח"כ ה. ובדיעבד שהכניס בו מי דבש מותר לשתותו) תנא, עג (בכלי זכוכית). תנב, א (בתוך יורה, או שפה של טיט, או ישליך לתוכו אבן רותח). תנב, ב (כלי שנשתמש בחמין גם מבחוץ צריך להגעילם תוך יורה דוקא. כלי שמגעילו מבפנים בע"פ משעה ה' הוא בן יומו, יגעילנו ב"פ). תנב, ג (נאסרו בכ"ר מגעילם במים שמעלים רתיחה. נאסרו בכ"ש או בעירוי או בצונן, סגי ביס"ב). תנב, ד (קבלו חכמים שבה. א' פולט הכל מיד. וטוב להשהותו קצת ברותחים). תנב, ה (אחר ה. ישטפנו מיד בצונן). תנב, ו (ישפוך מי ה. ולא יהנה מהם). תנב, ז (ידיח וישפשף וינגב קודם ה.). תנב, ח-יג (כשמגעיל כלי בן יומו בע"פ משעה ה', או משאר איסורים, יגעיל תחלה היורה וישפוך המים, וירתיח מים אחרים להגעיל, ויהי' במים שביורה ס' כנגד כל הכלים. כשאינו בן יומו נעשה ע"י ה. ג' נ"ט של היתר. כשמגעיל מחמץ קודם זמן איסורו נעשה ג' נ"ט של היתר לתוך כלי שאינו חשוב טעם). תנב, יד (כשמגעיל כלי בשר וכלי חלב באותה יורה זא"ז יש כאן נ"ט בנ"ט דהתירא, משא"כ כשמגעילן יחד). תנב, טו (ונהגו להגעיל היורה תחלה אף כשאינה בת יומה וקודם שעה ה, ושלא להגעיל אפי' קודם שעה ה' אלא אינה בת יומה). תנב, טז-כ (י"א שכ"ז שהכלים טרודים לפלוט אין בולעים. וי"א שכ"ז שמעלים רתיחה אין בולעים. ולכן כשמגעיל בזמן איסורו, או אפי' בחוה"מ פסח, יוציא הכלים מיד, או טרם שינוחו מרתיחתן. ולא קיי"ל כן. איסור ה. ביו"ט). תנב, כא (לחשוש לב' דעות אלו כשמגעיל בזמן איסורו, שלא להגעיל כלי שבליעתה מרובה עם כלי שבליעתה מועטה בכ"ש או בצונן או שכבר נגעל חלקו, ושלא להשהות יותר מדאי, ושלא להכניס הכלי שיעלו רתיחה ויוציא קודם שינוחו מרתיחתן. או יגעיל קודם זמן איסורו, או ג' ימים קוה"פ). תנב, כב-ד (כשמגעיל היורה בזמן איסור ובת יומה יגעילנה ב"פ, ואחר ה. הכלים א"צ להגעיל היורה. ונהגו להגעילה אח"כ ע"י אבן מלובן באותן מים, אף קודם זמן איסור ואינה בת יומה, אם אין במים ס' כנגד הכלים). תנב, כה (לא יניח כלים לתוך סל מנוקב, אא"כ אין נוגעים זב"ז. לא יגעיל כלי בתוך כלי אף שאין נוגעים זב"ז, אא"כ השהה אותן עד שהמים שבתוכו יעלו רתיחה). תנב, כו (כשאוחז הכלי בצבת). תנב, כז (אין מגעילין בחמי טבריה, אפי' נאסר בכ"ש, אא"כ נאסר ע"י חמי טבריה). תנב, כח (י"א שאין ה. אלא במים, ולא בשאר משקין או מים באפר). תנב, כט (אם המים נעשו כציר מרוב פליטה, לא יגעיל בהם). תנב, ל (ראוי שבקי בהל' הגעלה יגעיל הכלים). תסז, מו (מי ה. מחומצים ששפך לבור, אין מתערבין יפה ואין בטלין בס' קוה"פ עד שישאב כ"פ. ואם הכלי הי' אב"י, כיון שנערבו במים אחרים אין חוזר וניעור בפסח).

ד: תקט, י (איסור ה. ביו"ט, כשאפשר להגעילו מעיו"ט).

ראה גם לקמן אצל חלודה. כלי חרס. סכינים.

הדחה ושטיפה

א: קפג, א-ב (הו"ש בכוס של ברכה).

ג: תמד, ח (כלי חמץ לפני שמשהן בפסח). תנא, לד (כשנאסר ע"י עירוי מכלי שני). תנא, מג (כלים שנשתמשו בהם צונן). תנא, מט (ה. ושפשוף). תנא, עב (ה. ושפשוף ושטיפה). תנא, עז (נהגו להדיח הברזות, ועצים שתוחבים בהם כלי שתיה). תנב, ה (שטיפה מיד אחר הגעלה). תנב, ז (לפני הגעלה). תעג, לט (בד' כוסות, כוס ב' א"צ הו"ש, שכבר הדיחו קודם קידוש). תעט, ב (כוס ג' צריך הו"ש, אם יש בו שיורי פת ששרה בו).

עיי"ע בשר בחלב (הדחה). תערובת (הדחה).

התירא בלע

ג: תנא, יג (חמץ קוה"פ אי חשיב בליעתן היתר להכשירן בהגעלה בלבד, ב' דעות). שם בהגהה (צלה בשר ואח"כ נבלע חלב, סגי בהגעלה). תנא, כה (נבלע בשר וחלב זא"ז ע"ג האש סגי בהגעלה לאחר שהעבירוהו מהאש. וכן בחמץ קוה"פ).

ד: תקט, יב (סגי בליבון קל).

עיי"ע תערובת (נותן טעם בן נותן טעם דהתירא).

חלודה או נקב או סדק

ג: תנא, טו-יח (אם יש ח. מבפנים ויש בה ממשות, צריך להסיר הח. קודם הגעלה, או ללבנה ע"י גחלים ואח"כ להגעיל). תנא, יט-כ (וכן כשיש גומא או סדק. בית יד הסכין).

חם מקצתו חם כולו

ג: תנא, כב (אם עי"ז נבלע האיסור בבית יד ע"י בישול בגוף הכלי, ואם נפלט ממנו ע"י הגעלת גוף הכלי, ב' דעות). תנא, עה (כנ"ל. אבל אין לו כח להפליט ולהוליך למקצת השני ולאסור המאכל).

טיגון

ג: תנא, לו-ז (אי סגי בהגעלה או צריך ליבון, ב' דעות. בחמץ קוה"פ יש להקל. עיסה שמשח המחבת בשמן היא אפי').

עיי"ע טיגון.

כבולעו כך פולטו

ג: תנא, ח. תנא, יג. תנא, כה. תנא, לו. תנא, לח. תנא, מ-מא. תנא, נח. תנא, סה. תנב, ב. תנב, כז.

כלי זכוכית

ג: תנא, עג (י"א שא"צ הגעלה, וי"א אין הגעלה מועלת ככלי חרס, והמנהג שלא להקל בפסח אלא בדיעבד כשרוב תשמישן בצונן). תנא, עה (כלי כסף המצויירים בהיתוך זכוכית).

כלי חרס

ג: תנא, ב (המנהג לא להשתמש בפסח בישנים אפי' נשתמש בהם בצונן). תנא, ו-ז (אינו יוצא מידי דפיו לעולם ע"י הגעלה, אלא בליבון). תנא, ח (ליבון מועיל בתנור ח. ולא בכ"ח, שצריך ללבנו מבפנים ושמא יחוס עליו). תנא, ט (מכניסו לתנור אינו מועיל, רק לכבשן). תנא, יא-ב (בוכיא העשוי מלבנים ועפר, ולבנים, אין חוששים שיחוס עליו שמא יתבקע. כלי אדמה שנאסר בתבשיל רותח סגי בהגעלה). תנא, מג (כנ"ל – תנא ב). תנא, סא (כשנאסר ע"י כבוש מועלת בו הגעלה, או מילוי ועירוי, אבל לא כשנאסר ע"י חריף). תנא, סה (תנור בית החורף שמשימין ע"ג או בתוך תנור קטן שבו, אין הסיק מבפנים מועיל למה שנבלע מבחוץ. אלא ישים ע"ג חתיכת ברזל, ובתנור קטן יטיח טיט מסביב כרוחב גודל. וצונן יכול להניח ע"ג סדין). תנא, סט (גיגלייזערט דינו כח.). תנא, ע (כ"ח מחופה בדיל ועופרת אין הגעלה וליבון מועילים בו). תנא, עא (כלי עץ המצופים סממנים דינם ככ"ח). תנא, עב (כנ"ל – תנא, ב). תנה, יט (ישנים מפסח העבר, לא לשאוב בהם מים שלנו).

ליבון

ג: תנא, ז (נשרף האיסור שבתוכו). תנא, ח (כשמסיקים מבחוץ ואופין מבפנים, צריך ללבנו מבפנים). תנא, י (נשרף הבלוע שבו). תנא, יג (כנ"ל). תנא, סח (הסיק התנור נשרף חמץ הבלוע בו, ואין כוונה מעכבת בו).

ד: תקט, י (איסור ל. ביו"ט, כשאפשר ללבנו מעיו"ט).

ליבון גמור

ג: תנא, ז (ניצוצות ניתזים ממנו). תנא, ט-י (כנ"ל). תנא, יג (ניצוצות מנתזין, או שתשיר קליפתו העליונה). תנא, לו. תנא, לח. תנא, מב. תנא, נה. תסא, א-ג (ל. תנור אפיית המצות, ניצוצות ניתזים, וגחלים ע"פ כולו, ואח"כ יגרוף וימתין עד שיצטנן קצת ויחזור ויסיקהו לאפות בו). תצד, טז (ל. התנור בין בשר לחלב).

ד: תקט, יב (ניצוצות ניתזים ממנו).

ליבון קל

ג: תנא, י (לא גרע מהגעלה. יס"ב מבחוץ). תנא, טז (כשיש חלודה, נהגו – עד שיהא קש או חוט נשרף מצד הב'). תנא, יט (וכן כשיש גומא או סדק). תנא, לח (כנ"ל). תנא, מד-ה (קש או חוט נשרף מבחוץ). תנא, לז (בכלי ארוך ילבן אמצעה עד שהיס"ב מבחוץ). תנא, לח (טלאי שאפשר שיש תחתיו ממשות איסור, סגי בגחלים עד שהיס"ב מבחוץ, והמנהג שיהא קש או חוט נשרף). תנא, לט (טלאי של בדיל שניתך באש שורף ממשות האיסור. חיבר הטלאי באש הוי ל.). תנא, מג (קש או חוט נשרף). תנא, ע (כלי חמץ שחיפהו בבדיל מבפנים ע"י אש מבחוץ הוי ל. אלא שלפעמים אינו עולה בכל הכלי, לכן יגעילו).

ד: תקט, יב.

מילוי ועירוי ג"פ מעל"ע

ג: תמז, ס ד"ה ואם (כשצריך הגעלה אין כבישה מועלת אפי' כמה ימים). תנא, ס (כשנאסר ע"י כבוש וחושש להגעילו). תנא, סא (מועיל אף בכלי חרס. אינו מועיל כשנבלע ע"י חריפות). תנא, עב (חביות וכדים של שכר).

נאסר בכלי ראשון; שני

ג: תנא, ו-יב (נאסר בכ"ר בכלי מתכת ואדמה סגי בליבון קל או הגעלה, בתנור חרס צריך ליבון גמור, בכלי חרס צריך להחזירו לכבשן). תנא, כה (כ"ר שע"ג האש וכ"ר שהעבירוהו מהאש). תנא, כו (ע"י הבל שעולה מהתבשיל שבאלפס). תנא, לג (י"א שנבלע ע"י כ"ש א"צ הגעלה, להקל באינו בן יומו). תנא, מא (כיסוי הקדרה נאסר ואוסר בזיע, כשמתחיל התבשיל להזיע. אין איסור יוצא מכלי לכלי בלא רוטב). תנב, ג (נאסרו בכ"ר מגעילם במים שמעלים רתיחה. נאסרו בכ"ש או בעירוי או בצונן, סגי ביס"ב). תנב, כז (איסור נבלע ע"י חמי טבריה כמו בחמי האור).

עיי"ע בישול (כלי).

נאסר ע"י האור

ג: תנא, יג (צריך ליבון גמור, אא"כ התירא בלע). תנא, כד (חצובה, לפעמים נשפך עליה ונבלע ע"י האור שלא ע"י משקה). תנא, מב (כיסוי שעל חררה צריך ליבון גמור, שלפעמים נוגע בחררה). תנא, נה (רחת צריכה ליבון גמור, ושל עץ אין לה תקנה בקליפה והגעלה, וגם של פסח העבר לא יגעיל לחומרא). תנא, נז (נאסרה ע"י נפוחה או כפולה אינה אוסרה בדיעבד או בשעה"ד). תסא, ח-יא (מרדה שהוציא בה מצה שחוטין נמשכים ממנה).

עיי"ע תערובת (צליה ואפיה).

נשתמש בצונן

ג: תנא, מג-ד (סגי בהדחה. בכלי חרס המנהג להחמיר. בית שאור ובית חרוסת בולע ע"י החריפות. אם הגעלה מועלת, ב' דעות). תנא, מז-ח (עריבה והדף שעורכין עליו החמץ כבית שאור. נהגו שלא להשתמש בהן). תנא, מט-נג (כלים ששימשו בקמח סגי בהדחה ושפשוף, ונהגו בכלי עץ שאין ה. מועלת, אא"כ החזיק בו מים קוה"פ. וכן בסלים, אפי' נשרו במים. ובדיעבד ובשעה"ד מעמידין על עיקר הדין). תנא, נד (וכן נהגו במורג חרוץ, אא"כ ליבנו באור). תנא, ס-סא (נאסר ע"י כבוש כ"ד שעות מועלת הגעלה אפי' בכלי חרס, או מילוי ועירוי, אבל לא כשנאסר ע"י חריפות). תנא, סא (נהגו שלא להכשיר חבית שא"א לנקר זוהמא בעין בין הנסרים). תנא, סב (כלים שנתשמש בהם יי"ש תמיד גרוע מבית שאור). תנא, סד (כנ"ל – תנא, סא. ובדיעבד אין לאסור. י"א שכבוש כ"ד שעות סגי בעירוי מכלי ראשון). תנא, עב (כלי שתיה סגי בהדחה ושפשוף ושטיפה. כלי חרס המנהג להחמיר. כלים שרוב תשמישן להשהות משקה מעל"ע צריך מילוי ועירוי או הגעלה). תנא, עז (נהגו להדיח הברזות, ועצים שתוחבים בהם כלי שתיה). תנג, כג-ה (שקים של קמח, יתיר כל התפירות, ויכבס בחמין ואפר וחביטה, ומצוה מהמובחר לקנות שקים חדשים).

סכין ומדוכה

ג: תנא, ב (ס חמץ שרוצה להשתמש בצונן בפסח צריך נעיצה בקרקע י"פ). תנא, יד (אם צריך ליבון או סגי בהגעלה, ב' דעות. בלעו חמץ קוה"פ יש להקל בהגעלה אפי' אינו עומד על האש). תנא, יט-כ (ס. ובית יד, שיש בהם סדק או נקב אין הגעלה מועלת). תנא, מה (מ. צריכה קליפת הגומות והגעלה).

עיי"ע תערובת (דוחק סכין ומדוכה).

סתם כלים, סכין

ג: תמז, מו (אינם בני יומן). תמז, נא (נקיים). תמז, נו (נקיים). תמז, נח (סתם ס. אינו נקי משמנונית, וכשחתך בו צריך הדחה). תנב, ז (נקיים).

עיי"ע חמץ (תערובת, סתם).

עירוי מכלי ראשון; שני

ג: תנא, כ (עמ"ר מועיל לבית יד הכלים). תנא, כו (נאסר ע"י עמ"ר נכשר ע"י עמ"ר). תנא, כח (הכניס כלי ריקן לכ"ר והשהה שם עד שהעלו רתיחה ועירה ממנו, נק' עמ"ר). תנא, כט (דוקא לא נפסק הקילוח). תנא, לד (יש מחמירים אפי' בעמ"ש ושלישי ורביעי, שאינו מבשל אלא מבליע, ובפסח יש לנהוג כמותם). תנא, לה (סל שנאסר ע"י מליחה מגעילן ע"י עמ"ר). תנא, נח (שלחנות ותיבות נהגו להגעילן בעמ"ר, ועכשיו נהגו בעמ"ר ואבן מלובן). תנא, נט (אם נאסרה בזה הקדרה שעירו ממנה). תנא, סד (י"א שכבוש כ"ד שעות סגי בעמ"ר).

עיי"ע בישול (עירוי).

רוב תשמישן

ג: תנא, כו-לא (קערות, ר"ת ע"י עירוי מכלי ראשון ולפעמים ע"י חום כ"ר, אי סגי בעירוי כר"ת, כשאינו בן יומו ב' דעות. בדיעבד סגי ע"י עירוי מכלי ראשון, כר"ת). תנא, ס (כנ"ל). תנא, עב (כוסות ר"ת בצונן, ואם אינן בני יומן, ב' דעות אי סגי בהדחה). תנא, עג (כלי זכוכית שר"ת בצונן).