גזלה

עיי"ע אונאה. בוצע ברך. גנבה. השגת גבול. לא תחמוד. מדות ומשקלות. מסייע (מסייע לעוברי עבירה). מצוה הבאה בעבירה. שואל שלא מדעת. שומרים (שליחות יד).

ו: מציאה לז (אסור לגזול פחות משו"פ, אבל אין בו חיוב השבה). מציאה לח (אסור לגזול מנכרי). גזלה א (אפי' מנכרי, אפי' קטן, אף שציער את הישראל, אפי' פחות משו"פ, משא"כ דבר שאין מקפיד עליו כמו קיסם מהחבילה). ב (ג. דבר שאינו עומד לימכר ע"ד לשלם, אינו מותר אלא כשצריך לפיקו"נ, ולא לרפואה שאין בה סכנה, או להנצל מיסורים, או ע"מ לשלם כפל). ג (אסור לג. ע"מ להחזיר החפץ, כדי לצערו או דרך שחוק, וי"א שהוא מד"ס). ט (אסור לקנות חפץ נגנב או נגזל, שמחזיק ידי עוברי עבירה). י (אסור לקנות מגנב או גזלן מפורסם, ואם יש לו גם משלו תולין להקל). י-יא (אסור להנות מדבר שהוא ודאי גזול, אף שנתייאשו הבעלים ועדיין לא יצאה מרשות בעליה, כגון מטלטלים בעודם ברשות גזלן, וקרקע אפי' נמכרה לשלישי ורביעי שאין קרקע נגזלת). יב (בנ"א שמלאכתם ג. אסור ליהנות מהם ולקנות מהם ולמכור להם. לחלף אצלם מטבע ולקבל מהם צדקה, ב' דעות. להחליף מטבע מתיבת המוכס אסור, נתן לו דינר ומחזיר לו חצי מותר). יג (מו"מ עם המוכס שאין לישראל הנאה ממנו, מותר אחר יאוש בעלים). יד (נטל חמורו או כסותו והחזיר לו אחר, אם ידוע שנתייאשו בעלים ואין ידוע בודאי שזו גזולה מותר ליקח החליפין. ותיק, מחזיר לבעלים). טז (אסור לגזול מהגזלן). יז-ט (שליח המלך שכרת אילנות של בעלי בתים והרס בתיהם, או שהמלך כעס ולקח ביתו או נכסיו, אינו גזל, כרתו שלא מדעת המלך ובנו גשר אסור לעבור עליו, אא"כ נקנה לרבים אחר יאוש, בהילוכם עליו). כג (אין הפרש בג. וגנבה בין ישראל לנכרי מהנכרי, שהוא מז' מצות ב"נ). כז-ח (אסור לגזול בעצמו כנגד מה שגזל מאתו, אבל ליטול החפץ עצמו מותר). לב (הכניס מתחום חברו לתחומו). גזלה קו"א ט ד"ה וגם (הוכחה להנ"ל – יד). גזלה קו"א יא ד"ה וכן (הגוזל מהגזלן שגזל מאתו. גנוב וטעמא טעים. לגנוב יותר ממה שגנב מאתו אסור אף בנכרי, ואף שציערו צער הגוף).

גזול, לענין מצוה וברכה

א: יא, יא-ב (ציצית ג.). כה, לה-ו (תפילין ג.). קצו, ב-ד (ברה"נ ובהמ"ז בג.).

ג: תמ קו"א ב (חמץ ג.). תנד, ט-יא (מצה ג.).

ד: תקפו, ד (שופר ג.). תרלז, ג-יא (סוכה ג.). תרמט, א-י (ד' מינים ג.).

גזל מדבריהם

ו: גזלה לא (משחק בקוביא. שנים שהמרו. וי"א שאיסורו משום דברים בטלים שאינו עוסק בישובו של עולם).

דרכי שלום.

גזלן

א: יא, יא-ב. יא קו"א ג. יד, ט. כה, לה-ו. קצו, ד.

ג: תנד, יא.

ד: תרלז, ד-ז. תרמט, ו-ח.

ו: אונאה י (אנס). מציאה כז. גזלה ב (אנס). גזלה ד-לב. גזלה קו"א ט. נזקי ממון י (אנס). נזקי גו"נ ב (מותר להכות ג. להציל מידו). ח (אנס). נזקי גו"נ ט (רועי בהמה דקה בשל אחרים תמיד). טז. שאלה ושכירות ה.

הברחת מכס

א: יט, ג (ע"י לבישת טלית שאינה מצוייצת).

ו: גזלה טו-ז (ה"מ שמדין המלכות, ב' דעות אם יש לה דין הפקעת חוב. נכרי שקנה המ. יש לו דין הפקעת חוב. ישראל שקנה המ. המבריח גוזלו. ואם לוקח יותר מקצבתו, מותר להבריח רק היותר מקצבתו. ממונה מהמלך שאין לו קצבה, או שמוסיף על קצבת המלך, כולו גזל ומותר להבריח). גזלה קו"א יא (כשמוסיף על קצבת המלך מותר להבריח כי כולו גזל, ולא מטעם גוזל מגזלן שאסור).

עיי"ע דינא דמלכותא דינא. הלואה (הפקעת הלואה).

השבה

ו: מדות ה (גזלת הרבים, וחנוני שרוצה להחמיר, יעשה צרכי רבים). טז (אין זו תשובה הגונה). מציאה א (לא תגזול לאו הניתק לעשה. השיב תיקן הכל). לז (פחות משו"פ אינה ממון לחיוב ה.). גזלה א (כנ"ל). ו (מ"ע להשיב הג. או הגנבה בעין, אף שנתייאשו, אבדה או נשתנית משיב הדמים. הנגזל במקום אחר, מודיע שיבא וישלם לו). ז (ג. מפורסם שבא לעשות תשובה ואין הגנבה או ג. קיימת, צוו חכמים למחול לו. אמר אעפ"כ, אין מוחין ביד המקבל. חייב הנגזל לאחרים, לא ימחול). ח (מתבייש להחזיר יבליע בחשבון או ישליך לכיסו שיש בו מעות. מת יחזיר ליורשיו. ג. הרבים, מוכסים, גובי מס, ממוני הקהל ומלוה ברבית, יעשו צרכי רבים, בארות מים). נזקי גו"נ ו (אחרי שהשיב צריך לבקש מחילה על צערו).

עיי"ע ידי שמים. לפנים משורת הדין.

יאוש, שינוי רשות

א: יא, יא (קונה עם שינוי רשות). יא, יב (קונה עם שינוי החוזר לברייתו). יא קו"א ג (כנ"ל).

ג: תנד, יא (קונה עם שינוי רשות).

ד: תרמט, ד (י. אינו קונה ואינו יכול לפטור עצמו בדמים). תרמט, ו (י. וש"ר קונה שא"צ הלוקח להחזיר כלום). תרמט, ז (י. והשאילה לאחר או מתנה ע"מ להחזיר אינו קונה). תרמט, ח (י. אינו קונה אלא עם ש"ר).

ו: הפקר קו"א א ד"ה ומיהו (בקרקע אינו מועיל, בעבדים מועיל דכתיב עבד איש, שיש לרבו רשות עליו. אלא צריך גט שחרור, דגמר לה לה). שם ד"ה ותדע (בקרקע אינו מועיל, רק לדעת הירושלמי). גזלה ו (אף שנתייאשו צריך להשיב הג. עצמה). יא (י. וש"ר קונה במטלטלין. הלוקח עשה איסור, ולצאת ידי שמים יחזירנו לבעליו. הלוקח מהגזלן בע"כ ל"ח ש"ר. המנהג להחזיר אף לאחרי י. וש"ר, ויחזיר לו הדמים שנתן). יז (כרתו אילנות בג. ועשו גשר, אם נתייאשו קודם, ואח"כ נמסר לרבים שקנאוהו בהילוכם, הוי י. וש"נ). כג (קונה עם שינוי החוזר לברייתו). גזלה קו"א ט (גזלן או גנב ישראל סתמו נתייאשו הבעלים, משא"כ נכרי). שם ד"ה וטעמיה (כשראו את הגזלן חוטף, גם בישראל סתמו לא נתייאשו). שם ד"ה וגם (כשמוכס לקח חמורו והחזיר לו אחר מתי א"צ להחזירו כדי לצאת ידי שמים).

עיי"ע אבדה (יאוש).

מוכס

ב: שצח, ח.

ו: גזלה ח. יב (המוסיף על קצבת המלכות, הכל גזל). טו-ז (עמד מאליו, או שאין לו קצבה, או שמוסיף על קצבתו, כולו גזל. מוכס נאמן שהעמיד המלך ויש לו קצבה, דין המלכות דין. קנאו מהמלך, מה שלוקח יותר מהקצבה גזל). גזלה קו"א ה (כנ"ל – יב). גזלה קו"א ט (סתם מ. גזלן, אף בישראל). גזלה קו"א יא (המוסיף על הקצבה הכל גזל). שם ד"ה ואף (אחר שהוסיפו עליהן מוכסים, גם סתם מ. ישראל גזלן).

נכרי

ב: שפב, ז (פחות משו"פ, לבן נח חשוב ממון, ולא לישראל).

ג: תמ קו"א יא (כשרוצה לשלם דמיו מותר בנכרי, אין זו ג. אלא לא תחמוד גו' רעך, ובנ. מותר).

ה: ב קו"א ח ד"ה וכן כל (לאינשי, בלא דמי משמע).

ו: אונאה יא (אסור להטעותו במכירה בשיווי מקח, בחשבון ובמום). גזלה א (אסור לגזלו, אפי' ציער את הישראל). ד (הפעת הלואה מותרת, אבל כשכופר בחפץ שבידו היא ג. ממש. וכן כשמטעהו בחשבון. וכשטועה בעצמו מותר, כשאין חילול השם. גם משכון של נ. אסור לעכב, אלא ע"מ לשלם). גזלה קו"א יא ד"ה וכן (אפי' גנב מישראל, אסור לגנוב אצלו יותר ממה שגנב, ואפי' ציער את הישראל צער הגוף).

קרקע

ד: תרלז, ד (ק. אינה נגזלת, וכן מחובר לק. ואם השביחה גזלן השבח לנגזל). תרלז, ז-ח (ראובן בנה סוכה בק. שמעון, וגזל שמעון הסוכה, בנה ברשות יש לו דין מחובר לק. שלא ברשות – דין מטלטלין). תרמט, ח (ק. אינה נגזלת, וישראל התולש ד' מינים משדה נכרי הגזלן הוא הגוזל).

ו: הפקר קו"א א ד"ה אלא (נכרי שג. קרקע מנכרי אינו קונה. סיקריקון). שם ד"ה ומיהו (אינה נגזלת, וכן עבד). גזלה יא (אינה נגזלת, אפי' נתייאשו בעלים ונמכרה לשלישי ורביעי).

שבח גזלה

ד: תרלז, ד (במטלטלין השבח של גזלן ובקרקע של נגזל).

שינוי

א: יא, יב (ש. החוזר לברייתו אינו קונה אלא עם יאוש). מב, ד (גנב בגד ועשאו כיס לתפילין).

ד: תרמט, ה (ש. מעשה או ש. השם קונה ויכול להחזיר דמים).

ו: גזלה ו (ש. שאינו חוזר לברייתו). כג (ש. החוזר לברייתו אינו קונה בג. ודאי, אלא בחזקת ג. או עם יאוש).

תקנת השבים

ד: תרלז, ה (גזל עצים וסיכך סוכתו, תקנו חכמים שאין לנגזל אלא דמי עצים).

תקנת השוק

ו: הלואה קו"א ד (כשידע הלוקח שהיה החפץ בשאלה אצל המוכר אין תה"ש, ובעה"ב מוציא מידו בלא דמים). גזלה קו"א ט ד"ה וגם (לא עשו תה"ש במוכס מפורסם, ולא בפרע בחובו).