ברכת המצוות

עיי"ע בוצע ברך. חמץ (בדיקת חמץ, ברכתה; ביעורו, ברכתו). נטילת ידים (ברכה). סוכה (ברכה). ספירת העומר (ברכה). ציצית (ברכה). קריאת שמע (ברכת ק"ש). שחיטה (ברכה). תפלין (ברכה). תקיעת שופר (ברכה).

א: ד מהדו"ב, א (על נט"י שחרית ולא קודם התפלה). ח, ב-ג (מעומד, חוץ מב. השחיטה וחלה). יד, ה (נשים יכולות לברך על מצות שפטורות מהן). יז, ג (כנ"ל). מה, ג (ב. הטבילה במקוה). נט, ד (מוציא חברו אפילו ביחיד). סב, ב (בכל לשון, אפילו אינו מבין הלשון). קכח, ד (על תקנות ומצות ד"ס). קנח, טז (כנ"ל).

ב: רסג, ח (להדליק נר של שבת או יו"ט). רסג, יא (האיך תברך וצונו על נרות שכבר דולקות או שהודלק ע"י הנכרי). רסג קו"א ב (בירך על השופר והלך לו והשני יצא אינה ב. לבטלה). רסג קו"א ג (המ"א לא ס"ל כטעם הנ"ל האיך תברך כו'. כשהנכרי עושה גמר המ. אין לישראל לברך, וכשאינו גמר המ. י"א שיכול לברך, וכשעדיין לא קיים עיקר המ. כו"ע מודו שיכול לברך). שסו, יח (על מצות עירוב. ב. אינה מעכבת). שצה, א (כנ"ל).

ג: תלב, ד (על – ל. כששינה יצא). תלב, ה (עובר לעשייתן). תלב ציון מז (אין לברך ב"פ על ב' חלקי מצוה אחת). תלב קו"א א ד"ה וכל (כנ"ל). תלה, ד (כשהוא רק למנוע חשש תקלה א"צ לברך עליו). תמב, ז (כנ"ל). תמו קו"א א (למנוע חשש תקלה לא יברך). תעה, יא (אין מברכין על החרוסת, שטפל למרור ונפטר בברכתו). תפח, ב (לקרות ההלל או לגמור ההלל).

ד: תקיד, כד (להדליק נר של יו"ט). תקכז, ד (עירוב תבשילין, על מצות עירוב). תקפה, ד (לשמוע קול שופר, ולא בקול, ולא לתקוע). תרי, א (להדליק נר של יוה"כ). תרמ, ב (נשים יכולות לברך על מ"ע שהז"ג. על סוכה. מי שבירך לא יברך להוציאן). תרמג, א-ד (לישב בסוכה). תרנא, יז (על נטילת לולב). פסקי הסדור שעב (על נטילת לולב). שעג (נרות חנוכה ומגלת אסתר).

ה: א, מה (ב. השחיטה. אינה מעכבת).

היסח הדעת

א: ח, כא (כשהביאו לו עוד כשעדיין מונח לפניו א"צ לחזור ולברך). ח, כג (פשט טליתו ולא היה דעתו לחזור וללבשו וחזר ולבשו מיד צריך לחזור ולברך). ח קו"א ד (כשהביאו עוד אחר שסיים, צריך לברך בציצית מילה ושחיטה). קי, ה (תפלת הדרך שהי' דעתו ללון ונמלך יחזור ויברך). קסד, ב (דוקא ה"ה או שפסקה המצוה וחוזר לעשותה יברך, משא"כ כשידוע שיחזור למצותו). פסקי הסדור תרטז ד"ה הפושט (פשט טליתו ע"מ לחזור וללבשו לאלתר. שלא ע"מ לחזור וללבשה לאלתר. נשאר עליו ט"ק. חזר ולבשה אחר כמה שעות).

ג: תנז, ד (כשמפריש חלה מכמה עיסות, אם הי' דעתו על כולן די בב. א', אף שלא ידע כמה חלות יפריש).

עיי"ע ברכת הנהנין (היסח הדעת). ברכת התורה. תפלין (היסח הדעת).

הפסק

א: ח, כא (כשבירך על לבישת כמה בגדים עם ציצית, אם הפסיק בינם בשיחה שלא לצורך לבישה צריך לברך). ח, כב (הליכה מבית לבהכנ"ס או יציאה מהבית נקרא הפסק). ח, כד (פשטו ועברו כמה שעות הוי ה.). ח קו"א ה (הליכה לא הוי ה. רק היציאה מהבית. באמצע מצוה לא שייך ה.). כה, יח-כב (בין תש"י לתש"ר. אם הפסיק שלא לצורך ת. יברך על תש"ר). כה, כט (חלץ התפילין שלא להניחן ב' או ג' שעות הוי ה.) כה, ל (עשה צרכיו הוי ה.). כה, לא-ב (נשמטו ממקומן והחזירן אי הוי ה.). כה, לג-ד (נפסק או הותר הקשר קודם סיום ההנחה ותיקן לא הוי ה.). מז, ז (כשהפסיק בין ב. ללימוד או באמצע הלימוד, שינת ארעי או קבע). נט, ד (עניית אמן בין ב. למצוה). קד, ב (הליכה אינה ה. באמצע מצוה). קכד, ב (אמן בכלל הב. ברוך הוא וב"ש הוי ה.). קסו, א (הליכה מבית לבית). קסז, י (בין שמיעת הב. לעשיית המצוה). פסקי הסדור תריח ד"ה ואם (כנ"ל כה, יח-כב). תריט ד"ה אף (שמע קדיש כו' בין תש"י לתש"ר יענה ויברך על תש"ר).

ג: תלב, ו (דיבור בין ברכות למצוה). תלב, ז (שיחה באמצע מצוה. חילוק בין מצוה לרשות). תלב, ח (הליכה מבית לבית). תנז, ד (כשמפריש חלה מכמה עיסות די בב. א', אא"כ הפסיק בשיחה שאין בה צורך הפרשה). תעה, ז (אכילת כזית של המוציא אינו חשוב הפסק בין ברכת המוציא מצה לאכילתו, שהוא לצרכו). תעה, ח (אחר שהתחיל אכילת הכזית מצה, אפי' השיח הרבה א"צ לחזור ולברך). תעה, יב (ברכת המרור אחר הטיבול בחרוסת, לתכוף בכל מה דאפשר). תעה, יח (לכתחלה לא ישיח בין ברכה לאכילת כורך. בדיעבד לא יחזור ויברך, אא"כ שח בין ברכת מרור לאכילתו שלא מענין הסעודה). תעה, כב (הפסיק אחר שהתחיל במצות אכילת מרור, אין בכך כלום). פסקי הסדור תסד (בבדיקת חמץ).

ד: תקצב, ז (הפוטר ב' מצות בב. ושח בינתים יחזור ויברך. באמצע מצוה אין שייך הפסק, ויכול לשוח היושב בסוכה והלובש תפילין. תקיעות מיושב ומעומד הן מצוה א' שנראין כב' ולכתחלה לא יפסיק בשיחה. הפסיק בין ברכה לתקיעה שלא מענין תקיעה יחזור ויברך). תרמג, ד (ב. לישב בסוכה אינה ה. בין ב. המוציא לאכילה, שהיא מצרכי הסעודה).

ה: יח, יז (צרכי שחיטה אינם ה.).

עיי"ע ציצית (ברכה).

עובר לעשייתן

א: ו, ה (בנט"י אחר הנטילה, וצריך להסמיך כל מה דאפשר). כה, יז (להסמיך כל מה דאפשר. בתש"י קודם קשירה ובתש"י קודם הדיקה). מו, ג (שאומר לעשות, משא"כ ב. השבח). קכח, יז (בנ"כ). קנח, טז (בנט"י אחר הנטילה קודם הניגוב). קסז, ו (גם בברה"נ יתפוס הלחם בידו קודם ב.). קסז, יא. סדר נט"י לסעודה ד.

ב: רסג, ח (בנרות שבת, אחר הדלקה קודם שמסירה ידה ונהנית מהאור). רסג קו"א ג (כשא"י לברך קודם יכול לברך אח"כ אף שהפסיק הרבה). שסו, יח (בעירובי חצרות, כשמקבץ או מזכה, או אחר שנאפה קודם קניית העירוב בכניסת השבת).

ג: תלב, ה (בבדיקת חמץ. אחר עשייתן האיך יברך לעשות).

ד: תקכז קו"א ב (בע"ח קודם קניית העירוב בכניסת השבת. בעירובי תבשילין קודם אמירת בדין כו', למ"ד שהאמירה היא למצוה מהמובחר. בנטילת לולב קודם הסיום למצוה מהמובחר). תרלט, טז (שכח לברך לישב בסוכה ונזכר אחר שגמר הסעודה, עדיין הוי עובר לישיבה בסוכה). תרמג, ב-ג (לפני האכילה שהיא עיקר מצות הסוכה). תרנא, יז (בד' מינים).

שליח שעושה המצוה

ב: רסג קו"א ה (ב. ש. כשהמשלח כבר בירך, בבדיקת חמץ, בשופר ובנרות שבת). שסו, יח (כשהש. אופה הפת לעירוב חצרות וקיום המצוה נעשה ממילא בכניסת השבת, אינו יכול לברך).

ג: תלב, ט (ב. ש. כשהמשלח כבר בירך). תלב קו"א ב (כנ"ל). תנז, ד (נהגו שמכל עיסה מפרשת חלה אשה אחרת ומברכת).

ד: תקכז קו"א ב (יש להסתפק, כשמערב עירובי תבשילין לאחרים משלהם אם יכול לברך קודם אמירת בדין כו'. אם האמירה מעכבת ודאי יכול לברך. בני ביתו יכולים לברך).