בית דין

עיי"ע הוראה. מלאכות שבת (דן דין). עונשים. שבועה (בב"ד). תוכחה.

ג: תפט, א (ספירת שנים וקידוש שנת החמישים בב"ד).

ד: תקכט, יג (חייבים ב"ד להעמיד שוטרים ברגלים שלא יתקבצו אנשים ונשים לאכול ולשתות כו').

ה: רבית י (עבד לוה לאיש מלוה, שיכול לומר נלך לב"ד הגדול).

ו: עדות לט (כח ב"ד יפה, לכתוב שטר אחר בלא דעת לוה ומזמן הראשון). מב (ב"ד טוענים לאדם שלא בפניו). מציאה לב (שומר פקדון שרוצה לנסוע לעיר אחרת, ימסרנו לב"ד, והם ימסרוהו לנאמן). נזקי גו"נ טו (הפקר ב"ד הפקר). טז (אם הב"ד נתמנה מדעת רוב הצבור, ידונו הם דיני קנסות, ולא טובי העיר). יז (הב"ד שמעמידים יהי' בהם ז' דברים, חכמה כו' בעלי ש"ט במעשיהם. המעמיד דיין שאינו הגון עובר בל"ת. אסור להעמיד ע"ה שישאל כל דין לחכם. נתמנה בשביל כסף אסור לכבדו ומצוה להקל בו).

בדיניהם

ג: תמא, ד (משכון לנכרי והגיע זמנו, שישראל יכול לפדותו בדיני ישראל). תמא, יג (משכון מנכרי והגיע זמנו, שישראל זכה בו בדיניהם). תמא קו"א ה (כל היכא דאיכא זכות לישראל בדיניהם דיינינן).

בית דין של מטה; של מעלה

ד: תריט, א (בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה).

ה: קפט, כג (לאל גומר עלי).

דיינים סמוכים

ו: נזקי גו"נ טו (בזה"ז שאין לו ד"ס, בטלו דיני קנסות, גנבות חבלות הוצאת ש"ר, ואין לנו אלא לנדות עד שיפייס).

דין לעצמו, אם מותר

ו: גזלה טז (אסור לגזול מהגזלן). כז-ח (אסור לגזול ולגנוב בעצמו כנגד מה שגזל וגנב מאתו, אבל ליטול החפץ עצמו מותר אפי' להכותו עד שיניח). כט (להציל ע"י נכרים אסור בכל ענין). ל (נתחלפו לו כליו בבין האבל או בית המשתה, או כובסת נכרית שהחליפה, לא ישתמש בהם אלא עפ"י ב"ד. וצריך להחזירו אפי' אם שלו נאבד).

עיי"ע תפיסה.

דין תורה

ד: תרב, ה (עושים דין בעשי"ת, שכיש דין למטה אין דין למע').

ו: הלואה כז-ח (מורשה לא יטען דבר שאינו יודע, עד שישמע מהמרשה. אפוטרופוס יכול לטעון דבר שאינו ידוע, אבל לא שקר. אסור לטעון שקר אפי' כשיודע שהוא זכאי, ולטעון איני יודע מותר). עוברי דרכים יא (א' דין וא' פשרה צ"ל בצדק). נזקי ממון ו (אלם שאינו רוצה לבא לד"ת, או לקיים הפס"ד, לא יקבול עליו לשר, עד שיטול רשות מב"ד).

לב ב"ד מתנה עליהם

ב: שסו, יב. שע, י.

מיתת ב"ד

ו: עדות ז. נזקי גו"נ י (דיני נפשות בטלו בזה"ז). טו-ז (כנ"ל).

נוטל שכר לדון

ה: א קו"א ז (אסור ליטול שכר אף שיש טורח רב בראיית טרפות ובכורות ולדון). שם ד"ה וגם (שכר חתימה מותרת רק כשנוטל הפסק למשמרת, משא"כ כשנוטל לראיה, או כשנותן קבלה לשוחט). שם ד"ה ואם (כשנטל דיניו בטלים מטעם קנס, ומותר בשכר בטלה כשאין לו עסק אחר. ומ"מ אסור מדרבנן מטעם חשדא, בנתינת קבלה לשוחט). ת"ת ד, טו-ז (באיזה אופן מותר להתפרנס מדיינות והוראות, שלא יהי' משתמש בכתר תורה ויהי' שכר בטלה, כשאין לו פרנסה, כשמניח מלאכתו כדי לא ליבטל מת"ת, או שרבים צריכים לו).

פשרה

ו: עוברי דרכים יא (שתהא בצדק).

שוחד

ה: יח קו"א י ד"ה אבל הנוטל (עי"ז לבו אונסו להטות דעתו).