אמן

עיי"ע ברוך הוא וברוך שמו. ברכות (להוציא אחרים). שומע כעונה. תפלה (הפסק).

א: מו, א (אינו עולה למאה ברכות, אלא כששמע הב.). נא, ג (שבח וזמרה. העונה אחר ברכותיו והש"ץ). נד, א (הטעם שעונין א. אחר ברכת עצמו בבונה ירושלים. אחר ישתבח וברכות ק"ש ושמו"ע). נה, כב (אפילו מחיצה אינה מפסקת). נו, ד (לכוין לברכה שעונה עליה). סא, יא (אמירת א. ב"פ). סו, ט (על ברכת עצמו, בסיום ב' או ג' ברכות). פד, א (אסור לענות א. במרחץ). קכד, ט (פירושו - אמת, ועל העתיד – שיאמנו דבריו ובקשותיו, ובברכות שבתפלה – ב' הענינים). קכד, י (יחנך הבנים לענות א. מיד שעונה יש לו חלק לעוה"ב). קכד, יא (לא יענה א. חטופה בחט"ף ולא קודם שסיים המברך, וא' קטופה שמחסיר קריאת הנ', וא' יתומה שלא שמע הברכה מהמברך ורוצה לצאת, או שאינו יודע איזו ברכה, וכן אם שהה אחר שכלתה א. מרוב הצבור וי"א דהיינו ששהה אחר שסיים כל הצבור). קכד, יב (פירושו אל מלך נאמן, וזהו שיעורו, ולא יאריך יותר). קכד, יג (לא יגביה קולו יותר מדאי). קכח, כד (בנ"כ). קכח, כה (כל שלא ענו א. לא נסתיימה הברכה). קכח, כח (אין רשאים להתחיל כו' עד שיכלה א. מפי רוב או כל הצבור). קסז, ג (מכלל הברכה). קפח, א (אחר ברכת עצמו בברכת בונה ירושלים). קפט, ה (ונאמר א. – ואמרו א.). קצב, ב (לא לענות א. אחר זימון ואחר ברכו). קצה, ד (כשלא שמע ברכת הזימון רק את העונים). קצח, א (שמע העונים לזימון והוא לא אכל יענה א.). רא, ה (שומע כעונה, עונה א. כמוציא מפיו, ממהרין ליתן שכר למברך). רטו, א (העונה א. אחר ברכותיו מגונה. ובכמה ברכות אחוזות זו בזו ב' דעות. ברכה אחרונה אינה אחוזה בראשונה). רטו, ב (עונה א. אחר ברכת ישראל, אפילו לא שמעה רק יודע איזו ברכה, אחר ברכת נכרי אם שמע כל הברכה. ולא יענה אחר ברכת מין, מי ששינה מטבע הברכה, אחר תינוק המתלמד). פסקי הסדור תרכב ד"ה אין רשאין (כנ"ל קכח, כח).

אמן יהא שמיה רבא

א: נו, ב (העונה בכל כחו). נו, ג (פירושו ונוסחו). נו, ד (עניה על יתגדל ושבח בפ"ע. גם הש"ץ אומרו). נו, ז (אם צריך לענות גם יתברך). קט, א (אם קודם לתפלה בצבור). קט, ד (קודם למודים. תפלה בצבור קודמת לו).

אמן יתומה

א: נו, ד (רק בא. משא"כ ביהא שמיה רבא). קכד, יא.