אינו מתכוין

עיי"ע פסיק רישיה.

ב: רנג, יא (כשאינו פסיק רישיה מותר). רעז, ה (כשמנער הטבלה והנר נופל). שב, ד (כשמפריד בגד שנסתבך בקוצים). שו, יט (מדידה כמתעסק מותרת). שח, לח (כשמוציא קוץ ונזהר שלא יוציא דם בודאי). שיב, ו (המקנח בצרור שעלו בו עשבים). שיד, ג (מוציא סכין התחובה בחבית, באופן שאין פ"ר שיוסיף בזה על הנקב). שכ, יז (כששובר חתיכת קרח וקצת מים זב). שכד, א (נוטל התבן בכברה ונותנו לתוך האבוס, שאינו מתכוין לברור). שכו, יב (כשעובר במרחץ במקום שיכול להזיע). שלד, כד (פושט ומתכסה בבגד וס"ת שאחז בהם האור כדי שלא יתפשט יותר, ואינו מכוין לכבות ואינו פס"ר). שלו, ח (מותר לילך יחף ע"ג עשבים, שאינו מתכוין לתלוש). שלו, יז (הנותן שעורים למים לבהמתו, שמא לא תאכל כולם ויצמחו). שלז, א (גורר מטה כסא וספסל. אפי' אפשר בלעדו). שלז, ב (כשמרבץ או מכבד הבית). שלח, א (לבוש שקבוע בו זוג ואינו מתכוין להשמיע קול שיר).

ד: תצח, כג (כשמושך הצמר או הנוצה במקום השחיטה). תצח קו"א ג (כנ"ל). תקב, ד (כשמכסה האש ביו"ט כדי שישתמר). תקב, ז (כשנוטל עץ מצד א' של המדורה להניחה בצד הב'). תקח, ג (פציעת אגוז במטלית שמא יקרע). תקיח, ז (עליה בסולם מוקצה). תקכג, א (הסרת זבובים הנתלים בבהמה, אף שאפשר יעשה עי"ז חבורה).

ו: שאלה ופקדון ל (באיסור לא תחסום).