אונאה

עיי"ע גזלה. מדות ומשקלות.

ג: תלז, ז (המשכיר בית בחזקת בדוק מחמץ ונמצא שאינו בדוק אינו יכול לחזור בו. ב' דעות אם צריך המשכיר לשלם הוצאות הבדיקה).

ה: רבית כא (אין א. לקרקעות).

ו: אונאה א (אסור להונות אפי' פרוטה ועובר בל"ת). ב (שתות במקח או במעות מחזיר א. עד שתות דרך העולם למחול ואינו מחזיר). ג (אפי' המתאנה תגר ובקי צריך להודיעו טעותו אפי' פרוטה). ד (כשמודיעו שאינו חפץ למכור אלא בכך מותר אפי' יותר משתות. יותר מכדי שהדעת טועה א"צ לפרש. בעה"ב שמוכר והא. יותר על שתות, ב' דעות). ה (טעות במדה ומשקל ומנין אפי' פרוטה מחזיר לעולם, אא"כ אין הדעת טועה בו במנין מקום זה, הוי מתנה). ו-ח (הנו"נ באמונה, לקחתיו בכך ומשתכר בו כך, אינו חושש לא. ולא יחשוב הרע באמונה והיפה בשוויו ביחד, ויעלה שכר הכתף והגמל והפונדק, אבל שכר טרחה נכלל בדמי מקח). ט (גם בשכירות, קבלנות, חילוף מטבע. כשהמטבע חסר ממשקלו, י"א עד חצי שתות). טז (לא ימכור עור נבלה בחזקת שחוטה). יז (לא ימכור דבר שיש לו עסק ודין, עד שיודיע ללוקח). יח (לא יפרכס עבד ובהמה וכלים). יט (לא ינפח קרבים, ולא ישרה בשר במים). כ-כא (לא יערב פירות וימכור בחזקת הכל יפים, או חדש בישן. אבל התגר לוקח מכ"מ ונותן למגורה אחת למכור). כב-ג (מותר לערב מים ביין תוסס, או במקום שנהגו לטעום תחלה. רך בקשה). כד (שמרים ביין אסור, אא"כ הוא מאותה חבית). כה (מותר לברור פסולת מהגריסין, אבל לא מהעליונים בלבד). כו (אין צריך לברר הפסולת מפירות ותבואה, ולהחזיר אסור).

עיי"ע גנבה (גנבת דעת).

אונאת דברים

ד: תרו, א (הקניטו בדברים צריך לפייסו). תרו, י (קרא לו ממזר, לא פגם בכבוד אבותיו).

ו: אונאה כז (גדולה מא. ממון, שלא ניתנה להישבון והיא בגופו). כח (לא יאמר לחמרים לכו אצל פלוני ויודע שאין לו, ולא יאמר בכמה תמכור חפץ זה ואינו חפץ לקנותו, ולא יאמר לבע"ת זכור מעשיך הראשונים, באו עליו יסורים לא יאמר לו יראתך כסלתך, ולא יחרפו אפי' ברמז וכיו"ב). כט (מכנה ש"ר לחברו. ליזהר שלא לבייש אפי' כשעושה מעשה טוב. יפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים). ל (דוקא עמיתו שאתך בתומ"צ). לא (המאנה את הגר עובר בג' לוין). לב (א. אשתו).

עיי"ע לשון הרע.

מקח טעות

ג: תסז, ד (כשנכרי מוכר לישראל בפסח קמח שאינו ניכר שהוא חמוץ).

נכרי

ו: מכירה יב (אין א. לנ.). אונאה יא (נכרי שטועה א"צ להודיעו, אבל אסור להטעותו בשיווי, בחשבון, במום). מדות ב (א. וטעותו מותרת כאבדתו, אבל כשמטעהו גונב ממש). נזקי ממון א (מותרת).