אבלות

עיי"ע הלוית המת. הספד. צדוק הדין. תנחומין.

א: נג, כו (מתי נדחה מפני מוהל ויאצ"ט בתפלה לפני הצבור). סט, ד (פורסין על שמע). קכח, נה (נשיאת כפים. שבעה. י"ב חדש לאב ואם ול' יום לשאר קרובים).

ג: תעב, ג (מיסב בסדר של פסח). תצג, ג (לא קיים פו"ר או אין לו מי שישמשנו מותר לו לישא אפי' בתוך ל' לא. או"א). תצג, ה (יום אחרון שבו, מקצת היום ככולו, אבל לא הלילה).

אונן

א: עא, א (כשאינו מוטל עליו לקוברו אם קורא ק"ש ותפלה. עבר זמנה עד הקבורה לא יתפלל תשלומין ולא יאמר ברכות השחר). עא, ב (אינה נוהגת בשבת וחייב בכל המצות, ויקרא ק"ש וערבית של מוצ"ש מפלג המנחה ולמע'). עא, ג (יו"ט שני דינו כחול, אם רוצה לקברו בו ביום. כשא"א לקברו מחמת אונס). עב, ג (כשהעם קוראין ק"ש ומתפללין הוא יושב דומם). קכח, נה (ביו"ט חייב בכל המצוות, אלא שאינו שרוי בשמחה). קצט, ה (אין מזמנים עליו).

ד: תקכו, יב (כשמת לו מת ביו"ט ראשון או שני).

ביום טוב

א: קכח, נה, (אינו שרוי בשמחה. אף הקובר מתו ברגל, אף שלא חלה עליו א.).

מלאכה

ב: רסג קו"א ח ד"ה אבל צ"ע (אסור לומר לחברו לעשות לו מ.). שם ד"ה והשתא (מטעם שליחות). מהדו"ב תתסג (שיטת הרמב"ם. שכיר יום, אפי' שכרו האבל קודם א. לימים רבים אסור אפי' בעיר אחרת. קבלן שהוא שכיר שנה, שכרו בימי א. אסור, שכרו קודם ימי א. מותר. חמרים וגמלים וספנים, שכרם או חכרם קודם ימי א. מותר, אינם מושכרים אצלו אלא שבכל עת שמשכיר חמורו או ספינתו נשכרים לו להנהיג אסור. אם לא יתירו להם לעבוד יוכל לנכות משכרם, ולכן התירו כדי שלא יפסידו שכרם). תתסד (שיטת מהר"ם, כששכרו קודם ימי א. למשך זמן, מותר רק כשיכלה הזמן כמה ימים אחרי ימי א. ויפסידו שכרם שלאחר הא. ואם השכירם לאחרים מותר אפילו כשיכלה הזמן באמצע ימי א. ולהרמב"ם אין חילוק בינם). שם ד"ה והראב"ד (שיטת הראב"ד, כלה זמנו קודם ימי הא. מותר בשדהו ואסור בבהמתו. כלה זמנו באמצע ימי הא. מותר כרמב"ם. שכיר יום מותר בתלוש ואסור במחובר. שכיר שנה מותר בשדה, דבשדה הוא קבלן). תתסה-ו (טעמי החילוק בין שכיר שנה למלאכה מיוחדת שהמלאכה קנויה לו, לבין שכיר שנה לכל המלאכות שאין המלאכה קנויה לו).

עיי"ע אמירה לנכרי (שכיר שנה). שכירות (אדם).

סעודת הבראה

ו: אונאה יד.

קריעה

ד: תקכו, כא (אין קורעים ביו"ט שני).

שביתת בהמתו

ב: מהדו"ב תתסד (התירו חכמים משום פסידא דאחרים).

עיי"ע מלאכות שבת (שביתת בהמתו).

שבעה

א: לח, ה (ביום א' לא יניח תפילין, רק ביום ב' אחר נה"ח). מ קו"א ב (חיישינן למזיד, משום דאקילו ביה). נ, ג (פרק איזהו בבית הא. ת"ת שהוא סדר תפלת היום). קכח, נה (נשיאת כפים). קלא, ה (ז' ימי א. הוקשו לחג למלאכה ונפ"א והוא רחום. בבית הא. אומרים הלל של חנוכה ולא של ר"ח. הא. אינו עובר לפני התיבה בעת הלל). קסז, כא (הבוצע יתן הפרוסה לאבל בידו, חוץ משבת). קפט, ח (בבהמ"ז בברכה ד' מוסיפים מעין המאורע).

ב: רסח, טו (שעושים מנין בביתם). רצב, ו (חכם שמת בית מדרשו בטל מלימוד בחבורה, רק שנים שנים בבתיהם).

ג: תעב, ג-ד (נהג שעה א' בע"פ בטלה ממנו א. וחייב בהסיבה בליל הסדר. לא נהג לא בטלה א. וחייב בכפיית המטה, ואסור בהסיבה שהיא דבר שבצנעה. ילבש הקיטל שהוא בגד מתים להכניע הלב). תעב, ה (חייב בהלל שהיא חובה).

ד: תרו, יד (יוה"כ מבטל גזירת שבעה כרגלים. בערב יוה"כ יאחר הרחיצה וטבילה סמוך לחשיכה. ישיבה ע"ג הקרקע עד הלילה). תרי, ט (יכול ללבוש קיטל ביוה"כ). תרמ, יג (א. חייב בסוכה, אם יכול להסיר הצער).

ה: קפד, ו (ביאה אסורה מדברי קבלה. אסרו אף חיבוק ונישוק ולישן במטה א'). קפד קו"א א (מדינא לא אסרו אלא תשמיש, ומטעם לך לך כו' מחמירים הוא בבגדו כו', ויש מחמירים אף בחיבוק ונישוק. והיינו הן בא. דקילא ליה שמת קודם החופה, והן בא. דחמירא ליה). קפד קו"א ב (בא. דקילא ליה אסר הרא"ש היחוד גם ביום, וי"א גם שאר הרחקות).

תנחומין

א: לח, ה (כשבאו פנים חדשות לנחם, אינו חולץ תפילין ולא יניח בפניהם) עב, ד-ה (מתי העומדים בשורה לא יתחילו לקרות ק"ש).

ב: רפז, ב-ג (בשבת).