(ב)

(ב) עיין סי' ס"א סעיף ה' לשון הרא"שי שמקנה לכתוב כו', ורוצה לומר שסתם קנין הוא לכתוביא, דאם לא כןיב אין צריך קנין להרא"ש בטור סי' כ"ביג (ומשום הכי נמי לא היה פוסק הרא"ש שםיד על ההוצאה, דמסתמא לא פליג על רבו מהר"םטו דבאמר לכתוב מהני כתיבת בית דין חשוב, דבהכי מיירי הרא"שטז, דאם לא כן מאי רבותיה כולי עלמא נמי הכי דייני, כמ"ש הרא"ש פ"י דב"ביז דהכי נהיגייח. עיין בית יוסף סי' ר"זיט מה שכתב על זה). ותדעכ דהא אפילו לא נכתב כנכתב דמי כמ"ש בסי' מ"בכא, ע"ש בש"ךכב ובסי' ע"א ס"ק ל"ג. וזהו כוונת הש"ך סי' ל"ט ס"ק י"ד דלכתיבה עומד לכל דברכג עיין שם:

הערות

  1. י. בשו"ת כלל סח סי' יב: כל מי ש[מ]קנה בסודר כדי לכתוב שטר.
  2. יא. כדלעיל בפנים ס"י, וש"נ.
  3. יב. שאם נאמר דמיירי שצוה לכתוב השטר.
  4. יג. ס"ד, בשם הרא"ש סנהדרין פ"ג סי' ה, שאם אמר הלוה שיהי' המלוה נאמן שלא נפרע, אין צריך קנין (וכן כאן, כשצוה לכתוב השטר). וראה לקמן בפנים סוף סי"ג.
  5. יד. בשו"ת כלל סח סוס"י יב (אחר שכותב שמועיל הקנין לענין נאמנות וכו' שנהגו הסופרים לכתוב בשטרות): ואם היה בא לידי מעשה לגבות ההוצאה לא הייתי פוסק לגבותה אם לא שנעשה הקנין בב"ד חשוב דלא כאסמכתא (היינו שלענין זה אין הקנין מועיל).
  6. טו. שהובא לעיל בתחלת הסעיף בפנים. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רנח.
  7. טז. שנכתב בשטר שקנו ממנו בב"ד חשוב.
  8. יז. סי' יט.
  9. יח. שאסמכתא לא קניא אלא בב"ד חשוב.
  10. יט. סעיף טו.
  11. כ. דסגי בקנין, אף שלא צוה לכתוב.
  12. כא. סעיף טו. וראה לעיל קו"א סוף ס"ק א.
  13. כב. ס"ק לו.
  14. כג. היינו אף ללשונות של יפוי כח שנהגו לכתוב בשטר.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.