(ב)

הערות

1. י. בשו"ת כלל סח סי' יב: כל מי ש[מ]קנה בסודר כדי לכתוב שטר.
2. יא. כדלעיל בפנים ס"י, וש"נ.
3. יב. שאם נאמר דמיירי שצוה לכתוב השטר.
4. יג. ס"ד, בשם הרא"ש סנהדרין פ"ג סי' ה, שאם אמר הלוה שיהי' המלוה נאמן שלא נפרע, אין צריך קנין (וכן כאן, כשצוה לכתוב השטר). וראה לקמן בפנים סוף סי"ג.
5. יד. בשו"ת כלל סח סוס"י יב (אחר שכותב שמועיל הקנין לענין נאמנות וכו' שנהגו הסופרים לכתוב בשטרות): ואם היה בא לידי מעשה לגבות ההוצאה לא הייתי פוסק לגבותה אם לא שנעשה הקנין בב"ד חשוב דלא כאסמכתא (היינו שלענין זה אין הקנין מועיל).
6. טו. שהובא לעיל בתחלת הסעיף בפנים. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רנח.
7. טז. שנכתב בשטר שקנו ממנו בב"ד חשוב.
8. יז. סי' יט.
9. יח. שאסמכתא לא קניא אלא בב"ד חשוב.
10. יט. סעיף טו.
11. כ. דסגי בקנין, אף שלא צוה לכתוב.
12. כא. סעיף טו. וראה לעיל קו"א סוף ס"ק א.
13. כב. ס"ק לו.
14. כג. היינו אף ללשונות של יפוי כח שנהגו לכתוב בשטר.