(ב)
(ב) מ"ש המג"אטו סימן ר"ץ בשם מדרש משליטז, זה אינו לגירסת הילקוט שם דמתו בשביל שהיו עוסקים באכילה ושתיה בזמן בית המדרשיז. וגם במה שכתב בשם הרוקח, ע"ש באליה רבהיח דזה אינו. ועיין אליה רבה סימן ק"ויט בשם פסקי תוס', דפליג בהדיא על הרא"ש פ"ב דברכותכ, וכן דעת הרב רבנו יונה בפרק קמאכא גבי תפלתי סמוכה כו' התחלת זמן התפלה ולא חיישינן כו' דרך הוא להתפלל כו', מכלל דאפילו [תפילה] לא דחיכב. ואזיל לשיטתיהכג גבי לק"ש כותיקין, דסבירא ליה דבלאו סמיכה גאולה לתפלה הקורא אחר נץ החמה עבר זמנה דרבנן, והיינו דאמר ליה רב לרבי חייא, בהתחלת זמן התפלהכד שהוא אחר נץ החמהכה, לא חזינה ליה כו'כו. ולהחולקיםכז, יש לומר דרביכח אזיל לטעמיה דס"ל סוף פ"ב דבבא מציעאכט, כרבי שמעון בן יוחאי בירושלמי פרק קמא דברכות דעוסק במקרא מדה ואינה מדה, ומשום האי טעמא לא הפסיק רשב"י אפילו לק"של, ואנן קיימא לן כרבנן שם בירושלמי ע"שלא:
הערות
- טו. לעיל או"ח סי' פט ס"ז, וסי' קו ס"ד, וסי' רצ ס"ד, נפסק כהרא"ש ומ"א שתלמוד תורה דרבים דוחה זמן תפלה וסעודה שלישית. וכאן בא להוכיח כאליה רבה שחולק עליו, ומסיק כאן בפנים: וכן עיקר.
- טז. המ"א מביא שם מהרוקח (סי' נה), שאין להניח הדרשה בשביל סעודה שלישית, ולומד זאת ממדרש משלי (עה"פ אשת חיל לא, י), שבניו של ר"מ מתו מאותו החטא.
- יז. כ"ה גם במדרש משלי שלפנינו (אלא שעדיין לא נתפרסם בתקופת רבנו).
- יח. ס"ק ו (דהיינו שלא ירגיל לאכול סעודה ג' באותו זמן).
- יט. סוף ס"ק ו (צריך להפסיק בדליכא שהות).
- כ. סוס"י ג (שעבר זמן הקריאה קודם שגמר לימודו).
- כא. (ג, א) ד"ה על תפלתי: מי שמלמד לאחרים כו' מצינו ברבינו הקדוש ז"ל (ברכות יג, ב) שהיה מלמד לתלמידיו, וכשהיה מגיע זמן ק"ש היה מעביר ידיו על גבי עיניו וקורא ק"ש וחוזר ללימודו ואח"כ היה מתפלל, ולא היה חושש אע"פ שהיה מגיע התחלת זמן התפלה, ולא חיישינן שמא ישכח ותעבור השעה, דכיון שהתפלה דרך הוא להתפלל אותה בכל יום יתן אל לבו הדבר ויזכור ויתפלל.
- כב. כל שכן קריאת שמע (ראה רבנו יונה ט, א ד"ה למימרא, שמפרש שרבי קרא פרק ראשון של ק"ש בזמנו).
- כג. זה שכתב דמיירי בהתחלת זמן התפלה (אחרי נץ החמה), ולכן קרא רבי ק"ש ועדיין לא התפלל, אזיל לשיטתיה ממ"ש שם (ד, ב) ד"ה תניא (שהיא דעה הב' דלעיל או"ח סי' נח ס"ד).
- כד. שכן מפרש רבנו יונה שם (ג, א).
- כה. כדלעיל או"ח רס"י פט, וש"נ.
- כו. והשיב לו רבי חייא, שרבי כבר קרא ק"ש לפני נץ החמה.
- כז. היא דעה הא' דלעיל או"ח סי' נח ס"ד (שמבואר שם שהיא עיקר, שזמן ק"ש לכתחלה הוא עד ג' שעות ביום, א"כ יצטרכו לפרש שרב אמר בסוף זמן ק"ש שלא ראה את רבי קורא ק"ש, וא"כ לא התפלל רבי בזמן תפלה). או שהיא הדעה שהובאה לעיל סי' קו ס"ד (שרבי לא קרא אלא פסוק ראשון, כי לימוד רבים דוחה אפילו ק"ש). והיינו דלא כשיטת הא"ר שהובאה לעיל.
- כח. שסובר כאן שלימוד לרבים דוחה אפילו ק"ש, סובר כרשב"י בירושלמי (ברכות פ"א ה"ב), שמי שתורתו אומנתו אין מפסיקין אפילו לק"ש. ואנן לא קיי"ל כן (כדלקמן בפנים ה"ה, שאפילו רשב"י וחבריו היו מפסיקין לברכות ק"ש, ורק לתפלה לא היו מפסיקין). וא"כ אין להוכיח מרבי להלכה.
- כט. לג, סע"א: העוסקים במקרא מדה ואינה מדה (שהמשנה וגמרא יפים ממנה, רש"י). ושם רע"ב: בימי רבי נשנית משנה זו.
- ל. כמבואר בירושלמי שם, שק"ש בעונתה כמשנה, ותורתו אומנתו דוחה אותה.
- לא. שמקרא כמשנה, וא"כ ק"ש בשעתה עדיף ממשנה, ותורתו אומנתו אינה דוחה אותה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.