(יג)

הערות

1. תמד. לכללות הקונטרס אחרון, ראה מ"מ וציונים. קו"א עם ביאור מדרכי הקונטרס. שו"ע הל' נדה עם ביאור קו"א. קנה בשם בירורי השיטות סי' ס"ק ח ואילך.
2. תמה. בא להוכיח מ"ש בפנים סוף ס"ק מב ובס"ק מד, שכשראתה בביאה ראשונה של ליל טבילה חוששים תמיד לביאה ראשונה שאחר טבילה (שהוא הדין שברמ"א, לפירוש הט"ז ס"ק יד). ומ"ש בשו"ע שחוששין רק לליל טבילה (או ליל ב' לטבילתה) מיירי שלא ראתה בביאה ראשונה. התחלת הביאור הוא כאן, וסיומו לקמן בסוף הקו"א (ד"ה ועיקר).
3. תמו. סי' א ד"ה ואגב, וסי' כג ד"ה ואגב אודיע לכת"ר (שמפרש בט"ז, שמן הסתם חוששין רק לליל טבילה).
4. תמז. תורת השלמים ס"ק כט וס"ק ל (שמפרש ברמ"א וט"ז, שדוקא כשלא נקבע כלל לימים שוים לטבילה חוששין לביאה ראשונה שאחר טבילה).
5. תמח. ס"ק י.
6. תמט. ראה ע"ז לז, ב. רש"י שם ד"ה בוקי.
7. תנ. בדברי הרמ"א ס"י: ראתה שלש פעמים כל פעם בביאה ראשונה שאחר טבילתה אסורה לבעלה כאלו ראתה שלש פעמים רצופים.
8. תנא. שהרמ"א מיירי בביאה ראשונה שהיתה זמן רב אחר טבילה, והשו"ע שם מיירי בביאה ראשונה שבליל טבילתה.
9. תנב. שכתב הט"ז, והרי לפי דבריהם זהו בדוקא.
10. תנג. שהביאה היא לשון נקבה.
11. תנד. שלפירושם התחיל בזמן החשש (באותו לילה) וסיים בזמן הביאה הראשונה (זמן רב אחר הטבילה).
12. תנה. שאם היתה הראיה באותו לילה חוששת רק לאותו לילה.
13. תנו. הרי מפרש גם ברמ"א דמיירי בליל טבילתה.
14. תנז. דמיירי בכל אופן שראתה שלש פעמים בביאה ראשונה שאחר טבילתה.
15. תנח. עתה בא להוכיח מ"ש בפנים ס"ק מג, דמיירי שרמ"ת ג"פ אחר טבילתה לראיית וסתה, ולא רמ"ת אחר טבילתה לראייה זו. ושע"ז כותב הרמ"א: אסורה לבעלה כאילו ראתה ג"פ רצופים. התחלת הביאור הוא כאן, וסיומו לקמן בסוף הקו"א (ד"ה ועיקר).
16. תנט. שמ"ש הרמ"א: אסורה לבעלה כאילו ראתה ג"פ רצופים, קאי על דברי השו"ע (הרואה מחמת תשמיש בליל טבילתה חוששת חדא זימנא לליל טבילה הבא).
17. תס. כיון שראתה בפעם הא' והג' והד' בליל טבילה נאסרה כאילו ראתה ג"פ רצופים בליל טבילה.
18. תסא. ס"ק ל.
19. תסב. סי' א ד"ה איברא יש לעיין, וסי' כג ד"ה ואגב אודיע למעל'.
20. תסג. שלש פעמים רצופים. אף שלפום ריהטא מיירי רמ"א שלא היו ביאות היתר בינתיים.
21. תסד. ס"ק ל שכתב: כלומר כאילו עברה וראתה ג' פעמים רצופים בלא טבילה. והקשה באמונת שמואל דאיך יעלה על הדעת שהדין של אשה שראתה ג"פ רצופים מחמת תשמיש המובא בשו"ע ס"א, מיירי ברשיעי.
22. תסה. והוכחתיו ... הודה לדברי ותקנו בספר נקודות הכסף שחיבר (בקונטרס אחרון שלו, הובא לקמן).
23. תסו. דמיירי שרמ"ת ג"פ בלי ביאת היתר בינתיים (ומ"ש כאלו ראתה ג"פ רצופים, היינו ששמשה ג"פ בלילה אחד וקנחה עצמה בשלשה עדים תוך שיעור וסת, ולמחר מצאה על כל אחד מהם דם).
24. תסז. לה לטבול ולשמש עמו.
25. תסח. רואה כל פעם אחר טבילתה.
26. תסט. שהט"ז ס"ק יד פירש בדברי הרמ"א דמיירי שהיו ביאות היתר בינתיים, ומפרש באמונת שמואל שם ד"ה איברא יש לעיין, דמיירי ששמשה בליל טבילתה כ"פ, ובכל תשמיש קנחה עצמה בעד מיוחד ובשחרית מצאה דם רק על עד הראשון, וכך עשתה ג"פ בג' טבילות.
27. תע. בלוח ההשמטות שבסוף ספר הש"ך (הובא בנקה"כ לט"ז סקט"ו ובתורת השלמים ס"ק ל).
28. תעא. ח"א סי' תתלט.
29. תעב. עתה בא להוכיח מ"ש בפנים ס"ק לט וס"ק מא-ב, שגם הדין הראשון (שמובא בשו"ע ממהר"ם שבהגהות מיימוניות) שרמ"ת אחר טבילתה, אינה צריכה לחוש לזה אלא אחר טבילתה לראיית וסתה, ולא אחר טבילתה לראייה זו.
30. תעג. פ"ד אות ל.
31. תעד. וכן פירשו בדברי הרמ"א, וממילא הוקשה להם לשון הרמ"א: כאילו ראתה ג"פ רצופים, ולשון הט"ז: שבינתיים היו ביאות של היתר.
32. תעה. טבילה אחרת.
33. תעו. שכתב: תפרוש מבעלה ליל שני של טבילתה, כשתגיע טבילה אחרת תפרוש מבעלה ליל שני של טבילתה (ברמב"ם הוצ' פרנקל הושמט כפל לשון זה).
34. תעז. ד"ה כתבו הגהות מיימוניות, שהשמיט כפילות זו.
35. תעח. אם נפרש כן בדברי הגהות מיימוניות והשו"ע.
36. תעט. אחר תשמיש. וע"כ צ"ל שכאן חוששין לליל טבילה דוקא במצאה מיד אחר תשמיש.
37. תפ. ריש סי' קפט ד"ה ודע שה' מיני וסתות הן.
38. תפא. כגירסא הנפוצה בשו"ע כאן.
39. תפב. וכ"ה גירסת האמונת שמואל בשו"ע כאן.
40. תפג. והיינו שכל פעם שתראה, צריכה לחוש כשבא אותו מספר ימים אחר טבילה.
41. תפד. שרק אז יש לחשוש גם לליל טבילה שלאח"ז.
42. תפה. סי' א ד"ה ואגב, וסי' כג ד"ה ואגב אודיע לכת"ר (שכן גורס ומפרש בשו"ע).
43. תפו. תורת השלמים ס"ק כט (שחולק עליו, וסובר שדין השו"ע הוא גם כשראתה בפעם הראשונה שבליל טבילה).
44. תפז. שאף אם שימשה בליל א' ולא ראתה ושימשה בליל ב' וראתה - חוששת לליל ב' של טבילה שלאח"ז.
45. תפח. ס"ק י סוד"ה כאילו.
46. תפט. סד, א. ולא פירש היכן משמע שם כן.
47. תצ. שלשם מציין מהר"ם כמקור לדבריו.
48. תצא. סג, סוע"ב.
49. תצב. לה וסת עד שתקבענו ג' פעמים.
50. תצג. מרוטנבורג, כדלעיל.
51. תצד. מלובלין. והיינו שהקדימה לראות ביום עשירי לטבילה (י"ז לראיה, שהוא בימי זיבה, ושמרה יום כנגד יום וטבלה), חוששת כשיגיע יום עשירי מטבילה אחרת לימי נדתה, אף שהוא בימי זיבה (משא"כ יום עשירי מטבילה זו הוא בימי נדה).
52. תצה. היינו למחרת.
53. תצו. חוששת לו, אף שראיית השינוי הוא בימי זיבה (משא"כ יום החשש הוא בימי נדה).
54. תצז. טבילה אחריתי ותטבול.
55. תצח. יום עשרים לא תאסר לשמש.
56. תצט. שברש"י: דכי מטיא טבילתה אחריתי.
57. תק. שאנו דנים כאן בחשש של יום ששינתה אם הוא בימי נדה (יום כז) או בימי זיבה (יום יז), ולא בחשש יום קביעותה. וא"כ אין לפרש בהמשך לשון רש"י כפירוש מהרש"א, וכדלקמן.
58. תקא. יום ט"ו לטבילתה קיימא לה בימים הראוים לנדה (שמכאן רצה מהרש"א להוכיח, שמיירי בחשש יום קביעותה).
59. תקב. סג, סוע"ב (היתה למודה לראות יום ט"ו ושינתה ליום כ').
60. תקג. היכא דקיימי בתוך ימי נדתה.
61. תקד. בתוך ימי נדתה.
62. תקה. שחוששין לו אף בימי זיבתה.
63. תקו. לט, סוע"א.
64. תקז. כיון שראיית השינוי הוא בימי זיבתה, שא"א לקבוע בו וסת, לכן אינה כו' (וכדלקמן, דראיית זנב היא).
65. תקח. בהוצאת ברלין תקכב, והוא בשער תיקון הוסתות סי' ג.
66. תקט. אלא למעלת ראיית נדתה, שהייתה חוששת לעשירי לראיה, ואם הראייה אין כאן עשירי לה אין כאן.
67. תקי. שאינה מונה ההפלגה מראיה מחמת תשמיש, כיון שזהו ראיה של ימי זיבתה שאינה ראויה לקבוע בה וסת, אלא מונין ההפלגה מראיית וסתה. וראה פס"ד צ"צ רלב, ד.
68. תקיא. להגהות מיימוניות.
69. תקיב. הל' נדה פ"ה הט"ז, הובא לקמן סי' קפט ס"ק קיב.
70. תקיג. דס"ל שאינה קובעת וסת בימי זיבתה, כדלקמן שם.
71. תקיד. פ"ח ה"ט. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רלג.
72. תקטו. בהגהות מיימוניות הל' אסו"ב מביא בכ"מ מהל' נדה להרמב"ן.
73. תקטז. ס"ק לט וקו"א ס"ק יב.
74. תקיז. סי' קפט ס"ק מח.
75. תקיח. מדינא דגמרא.
76. תקיט. בסיום הדברים המועתקים לעיל: ועכשיו שבא בימי זיבה אינו אלא זנב הראשון, ואם הראשון אין כאן, זנב אין כאן.
77. תקכ. ד"ה ולעולם.
78. תקכא. בס"ק קיב.
79. תקכב. אוצ"ל: והיינו. ובא לבאר מ"ש בפנים ריש ס"ק לט, שלוסת החודש חוששת מיד ולוסת ההפלגה – רק כשרמ"ת ב"פ.
80. תקכג. הראיה הראשונה שמחמת תשמיש.
81. תקכד. אלא להיות זנב לראיה כנ"ל.
82. תקכה. שאז הוי וסת המורכב להפלגה ותשמיש (ולא זנב לראיה).
83. תקכו. ס"ק לה. וכדלעיל בפנים ריש ס"ק לט.
84. תקכז. בא לבאר מ"ש לקמן בפנים ס"ק נא, שבמורכב מהפלגה ותשמיש אינה חוששת אא"כ לא ראתה בינתיים.
85. תקכח. וכ"ה לקמן סי' קפט ס"ק עב (במוסגר). שם ס"ק עה בסופו (לדעת הראב"ד והש"ך דלקמן).
86. תקכט. שער תיקון הוסתות סוס"י ג.
87. תקל. ס"ק עה. וקו"א ס"ק ב. וכ"ה לקמן (ד"ה ועקירת), וכאן בפנים ס"ק מב, וש"נ.
88. תקלא. שמטעם זה אפשר יודה לזה אף הדרישה דלקמן סי' קפט ס"ק עה.
89. תקלב. ראתה מחמת תשמיש ולאחר חצי שנה חזרה וראתה מחמת תשמיש כו'.
90. תקלג. כדלקמן ס"ק נא.
91. תקלד. שמיירי שלא ראתה כלל בימים שבינתיים.
92. תקלה. הובא לעיל קו"א ס"ק יב. לקמן (ד"ה ועקירת ובהגהה), ובסי' קפט ס"ק עב.
93. תקלו. וא"כ אין להחמיר בוסת המורכב מהפלגה וקפיצות יותר מוסת הפלגה בלבד, וכמו שבוסת ההפלגה לא ראתה בינתיים, כך בוסת המורכב.
94. תקלז. וסת המורכב מהפלגה וקפיצות לוסת המורכב מהפלגה ותשמיש.
95. תקלח. בא לבאר הטעם למ"ש לעיל בפנים ס"ק מ, שגם כשראתה ב"פ אחר טבילה לראיית נדתה, אינה חוששת למורכב מהפלגה ותשמיש (רק להיות זנב לראיה), כיון דראיה זו כו'.
96. תקלט. כמבואר בפנים ריש ס"ק מא, שאחר שתטבול לראיית וסתה שלישית צריכה לפרוש מבעלה בלילה זה.
97. תקמ. בא לבאר מ"ש בפנים ס"ק מב (ד"ה ואם ראתה).
98. תקמא. ראה לקמן סי' קפט קו"א סוף ס"ק ב (שעכ"פ צריך שיהיה לוסת מקור בגמרא).
99. תקמב. שהוא המקור להלכה שברמ"א, לקבוע לה וסת לביאה הראשונה שאחר טבילתה, שנתבאר לעיל בתחלת הקו"א.
100. תקמג. ד"ה ואגב (שבסתם חוששין לביאה הראשונה שאחר טבילה).
101. תקמד. לקבוע וסת ברמ"ת בהפלגה שוה מיום טבילה.
102. תקמה. שער תיקון הוסתות סי' ב.
103. תקמו. קו"א ס"ק ד.
104. תקמז. שהובא לעיל (ד"ה וכ"ה בהדיא), שאם ראתה בר"ח ניסן ובי' בו, ראיה שניה זאת אינה סותררת לא לימי החדש ולא להפלגה.
105. תקמח. בא לבאר מ"ש בפנים סוף ס"ק מב, שעקירת וסת זה הוא רק כשעברה ג"פ ושמשה בו ולא ראתה, אף שנראה במקור ההלכה, בהגהות מיימוניות בשם מהר"ם ובשו"ע, דסגי בפרישה ג"פ, כדלקמן.
106. תקמט. תורת השלמים ס"ק לח, וכדלקמן בפנים ס"ק נב, אף שגם שם נראה במקור ההלכה, בתשובת מהר"ם שבשו"ת הרשב"א ובשו"ע, דסגי בפרישה ג"פ, כדלקמן.
107. תקנ. וס"ק צח. וראה לקמן שם ס"ק עה וש"נ.
108. תקנא. נעקר אף שלא עברה ושימשה (כפשטות משמעות לשון השו"ע ס"י וסי"א, וכדלקמן), והטעם הוא כיון ששימשה (בהיתר) אחר כו'.
109. תקנב. היה המקרה לזמן ידוע אינו נעקר אלא אם כן בא המקרה בזמנו ג' פעמים ולא ראתה.
110. תקנג. אבל אם פיהקה אחר שעבר הזמן ולא ראתה אמרינן דבכלל מאתים מנה והוי עקירה כנ"ל.
111. תקנד. פ"ט סי' א (הב'): אם היו וסתות דגופה לעתים ידועים כגון מר"ח לר"ח או מכ' יום לכ' יום כו'.
112. תקנה. כשם דאמרינן שמה ששימשה אחר שעברה ההפלגה ולא ראתה נעקר הוסת, כן נאמר שאחר שעברה ההפלגה תחשוש שמא תראה, ואילו בשו"ע סי"א מבואר שכשיגיע חצי שנה אסורה עונה אחת.
113. תקנו. שאילו היינו אומרים סברא זו דבכלל מאתים מנה, היה צריך לאסור כאן כמו בראיה ראשונה שאחר טבילה, דלעיל בפנים ס"ק מד.
114. תקנז. ואם לא נפרש כהמנחת יעקב, דמיירי הכא שעברה ושמשה בו ולא ראתה, הוי להו כו'.
115. תקנח. מרוטנבורג (בתשובתו שבשו"ת הרשב"א סי' תתלח, שהוא מקור ההלכה שבשו"ע סי"א), שכותב מפורש שנעקר גם בלי עברה ושמשה, כדלקמן.
116. תקנט. סעיף כו, שאינו נעקר אלא א"כ בא המקרה בזמנו.
117. תקס. אלא משעברה העונה ולא ראתה נעקר הוסת אף שלא שימשה.
118. תקסא. בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתלח: קבעה לה וסת מ[י'] יום ל[י'] יום, שלא לשמש בוסתה בחודש השני בעשרה וביום עשרים בו וביום שלשים.
119. תקסב. ס"ק עה (לענין וסת המורכב מקפיצות וימים), וס"ק צח (לענין וסת המורכב מוסת הגוף וימים), וקו"א ס"ק ב. וכדלעיל (ד"ה היינו), וש"נ
120. תקסג. שער תיקון והסתות סוס"י ג.
121. תקסד. ס"ק מח (כדלעיל ד"ה היינו, וכאן בהגהה), שאין להחמיר בוסת המורכב מהפלגה וקפיצות יותר מוסת הפלגה בלבד (וכמו שבוסת ההפלגה כשעבר הוסת ולא ראתה נעקר, כך גם בוסת המורכב).
122. תקסה. שהיא ההלכה שבטור ושו"ע סי' קפט סכ"ו (שהובאה בב"י שם ד"ה כשם, בשם הראב"ד והרמב"ן): אא"כ בא המקרה ג"פ בזמנו ולא ראתה.
123. תקסו. שאם קבעה וסת לראות דם מחמת תשמיש כל חצי שנה פורשת עד שיעקר ג' פעמים.
124. תקסז. תשובת מהר"ם שבסי' תתלח, שהובאה לעיל: שלא לשמש בוסתה בחודש השני בעשרה וביום עשרים בו וביום שלשים.
125. תקסח. אוצ"ל: ולפי.
126. תקסט. הלכה ד. הובא לקמן סי' קפט ס"ק סה.
127. תקע. בביאורו לטור.
128. תקעא. ד"ה ואם הפסיקה.
129. תקעב. ס"ק מה. ובנקודות הכסף שם לט"ז ס"ק לא. הובא לקמן שם. וראה כאן בפנים ס"ק נ-נא.
130. תקעג. ולא העירו כלום על דברי השו"ע סי"א.
131. תקעד. חוזר למה שהתחיל לבאר קודם, שגם בס"י נתבאר לעיל בפנים סוף ס"ק מב, שעקירת וסת זה הוא רק כשעברה ג"פ ושמשה בו ולא ראתה, אף שנראה במקור ההלכה בהגהות מיימוניות בשם מהר"ם ובשו"ע, דסגי בפרישה ג"פ.
132. תקעה. בהגהות מיימוניות פ"ד אות ל.
133. תקעו. דלא קבעה וסת לא חיישא אלא חדא זימנא.
134. תקעז. ונעקר הוסת מבלי שתעבור ותשמש, אע"פ שאין זה עקירה כעין שנקבע.
135. תקעח. סי' א וסי' כג, שמל' השו"ע משמע דאפילו בג"פ אינה חוששת כ"א ליל טבילתה (וא"כ איכא למידק מינה גם, דאפילו בג"פ סגי בפרישה ג"פ).
136. תקעט. ס"ק כט (שהביא דברי אמונת שמואל הנ"ל).
137. תקפ. כדלעיל, מתשובתו בשו"ת הרשב"א.
138. תקפא. שמזה מובן שגם כאן אינו נעקר אלא אם כן עברה ושימשה בליל הוסת ולא ראתה. וכ"ה בפנים ס"ק מב. וראה כללי הפוסקים כלל רפו.
139. תקפב. מהר"ם מרוטנבורג והשו"ע סי"א והאחרונים.
140. תקפג. אלא הפלגה בלבד, ולכן כשפירשה ג"פ ביום הפלגה ולא ראתה נעקר.
141. תקפד. הובא לעיל בפנים ס"ק ח, וש"נ.
142. תקפה. בתשובתו שבשו"ת הרשב"א סי' תתלח, שהיא ההלכה שבשו"ע סי"א.
143. תקפו. שלא מחמת תשמיש, שחוששת להפלגה.
144. תקפז. הובא לעיל (ד"ה היינו).
145. תקפח. שבשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתלט. הובא לעיל (ד"ה היינו), ובפנים ריש ס"ק לט.
146. תקפט. במה שהובא ממנו בהגהות מיימוניות פ"ד אות ל, שהיא ההלכה שבשו"ע סעיף י.
147. תקצ. ס"ק ח.
148. תקצא. כיון שרמ"ת דומה בזה לוסת הפלגה רגילה, א"כ אין לחלק כאן בין טבילה לוסתה לבין טבילה לרמ"ת (מטעם האמור בפנים ס"ק לט), אלא טבילה אחרת כו'.
149. תקצב. כמובא לעיל בתחלת הקו"א.
150. תקצג. כשתגיע טבילה אחרת (וכדלעיל ד"ה והנה).
151. תקצד. חוזר למה שהתחיל לבאר בתחלת הקו"א, בדברי הרמ"א והט"ז, שהחילוק בסעיף י, בין השו"ע לרמ"א, אם רמ"ת בראיה הראשונה אחר טבילה או לא, כמבואר בפנים ס"ק מא וסוף ס"ק מב. ובשניהם מיירי בטבילת וסתה (ולא בטבילה לרמ"ת), כמבואר בפנים ס"ק מ-מד.
152. תקצה. עכ"פ אם עברה ושימשה, וכמבואר בפנים ס"ק מב.
153. תקצו. כמו ברמ"ת ג"פ לדעיל ס"א.
154. תקצז. וכ"ה בפנים ס"ק מב.
155. תקצח. ס"ק יד, שתירץ כן בדין הרמ"א, ומובן שכ"ה גם בדין השו"ע.
156. תקצט. שכבר נתבאר לעיל בארוכה, שזהו פירוש כשתגיע טבילה אחרת שבלשון מהר"ם בהגהות מיימוניות והשו"ע, ושכל הלחץ והדחק של שאר האחרונים הוא כיון שלא פירשו כן.
157. תר. אלא השאיר הנוסח כמות שהוא: בליל של טבילתה.
158. תרא. פ"ד אות ל: ליל שני של טבילתה.
159. תרב. סי' א וסי' כג.
160. תרג. שכתב בליל שני של טבילתה.
161. תרד. כמבואר בפנים סוף ס"ק מב.
162. תרה. מהר"ם מרוטנבורג שבשו"ת הרשב"א.
163. תרו. שאם רמ"ת בתשמיש הראשון שאחר טבילה נאסרת לעולם. והיא ההלכה שברמ"א, וכמבואר בפנים ס"ק מד.
164. תרז. לעיל (ד"ה והנה) נתבארו ההוכחות שמהר"ם (שבהגהות מיימוניות) ושו"ע מיירו בג' טבילות לג' ראיות וסתה. ועתה מוכיח שגם מהר"ם שבשו"ת הרשב"א ורמ"א מיירו בזה.
165. תרח. אחת לפני ראיה שניה ואחת לפני ראיה שלישית, ואילו בראיה הא' אפשר שאינה סמוכה לטבילה, משא"כ אם המדובר בקביעת וסת לראיית תשמיש ראשון שאחר טבילת וסתה צריך ג' פעמים בסמיכות לטבילת וסתה.
166. תרט. בשו"ת הרשב"א סי' תתלט.
167. תרי. ס"ק י (ד"ה אך).
168. תריא. שהיה כתוב בו: בליל של טבילתה.
169. תריב. לא הגיהו כן בשו"ע.
170. תריג. ראתה פעם אחת או פעמיים בליל של טבילתה כו'.
171. תריד. בדין המובא בשו"ע.
172. תרטו. באותו לילה דוקא ואח"כ מותרת.
173. תרטז. כמ"ש הרמ"א.
174. תריז. בא לבאר מ"ש בפנים ס"ק מד (ד"ה ומיהו).
175. תריח. דלא הוחזקה בשלש פעמים.
176. תריט. בתורת השלמים ס"ק לה שכתב שדברי הט"ז אך למותר (וראה לעיל קו"א ס"ק ב, שגם המנחת יעקב ס"ק לה סובר סברא זו, לענין רמ"ת ג"פ שדי בעקירת פעם אחת).
177. תרכ. בתורת השלמים ס"ק כט וס"ק ל, וכדלעיל בתחלת הקו"א.
178. תרכא. על דברי הרמ"א.
179. תרכב. אלא ביאה ראשונה שלאחר טבילתה כל פעם בלילה אחר.
180. תרכג. ואינה נאסרת על בעלה עולמית דיכולה לשמש בליל שני של טבילתה.
181. תרכד. קושיית הט"ז ס"ק טז שנאסור אותה גם בפעם אחת או ב' פעמים, שהרי בפעם אחת תמיד אינה נאסרת אלא בלילה הראשון, ולכן כתב ע"ז שדבריו אך למותר.
182. תרכה. ס"ק י.