(יב)
(יב) דאין לשער הההפלגה כו'. כהאי גוונאתלח ממש מבואר ממה שכתב הש"ך סי' קפ"ט ס"ק מ"חתלט כגון שקפצה כו'תמ חזרה וקפצה כו', משמע בהדיא דאם ראתה היום בלא קפיצה ולבסוף כ' יום קפצה וראתה אינה חוששת אפילו לקפיצה שבסוף כ' שנית, ולא אמרינן דלא יהא כו'תמא עיין שם בש"ךתמב, ועל כרחך צריך לומר דתלינן ראיה ראשונה שבסוף כ' בקפיצה ואילו לא קפצה לא ראתה ובטלה הפלגת כ', ומחמת קפיצה היא ראיה ראשונה ואין כאן עדיין הפלגה, ומשום הכי אינה חוששת לסוף כ' שנית אף על פי שקפצה כו'. והוא הדין והוא הטעם בנידון דידןתמג, דתלינן הראיה בתשמיש ואין כאן הפלגה:
הערות
- תלח. לכללות הקונטרס אחרון, ראה מ"מ וציונים. קו"א עם ביאור מדרכי הקונטרס. שו"ע הל' נדה עם ביאור קו"א.
- תלט. הובא לקמן שם ס"ק עב.
- תמ. וראתה ואחר עשרים יום חזרה וקפצה וראתה צריכה לחוש לוסת ההפלגה.
- תמא. יהא ראתה מעשרים לעשרים בלא קפיצה צריכה לחוש לעשרים וכי בשביל שקפצה מתחילה יגרע הא השתא נמי קפצה.
- תמב. דסברא זו אמרינן במי שקפצה בתחילה וחזרה וקפצה ביום עשרים וראתה, לחוש להפלגת עשרים עד סוף אותה עונה, ומובא גם לקמן שם. אבל סברא זו לא אמרינן במי שלא קפצה בתחילה.
- תמג. שאינה חוששת להפלגה שמעת ראיית נדתה עד ראייתה מחמת תשמיש.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.