(יא)
(יא) ומה שיש מחמירין כו'. עייןשל תשובת מהרי"ל (סי' ר"גשלא) (אם אינה רואה אלא כשכואב לה כו' טהורה כי) מי יבא אחרי המלך (מהר"משלב לחלוק עליו כו') (ואך שיש לך לשאול אם אינה רואה כו') אלא ממקום מי רגלים כו'שלג, אכן (ולפי מה שכתבשלד כו' שצריך לשאול כו' רגיל אני לומר כו') לבדוק (דבר זה) כו'. מבואר להדיא דזה פשוט שבא ממי רגלים, כי מי יבא אחרי המלך כו', אלא דחיישינן שמא בא גם מהמקור. ובתשובת מהרי"ו מבואר יותר, עיין שם סי' כ"ה, ונ"ל דעדיף האישלה כו' וכיון דודאי כו' לתלות לחומרא כו', עיין שם דמבואר שם שכל פלפולו אינו אלא דלא חיישינן גם לדם המקור כדעת מהר"ח אור זרועשלו דסבירא ליה דחיישינן דלמא הדור מי רגלים למקור כו'שלז, ע"ש שעל זה הקוטב סובב הולך כל הענין שם, ומשום הכי הצריך בדיקהשלח לצאת ידי כל עורר וטוען דלמא הדור כו'. אבל הא דלא חיישינן דלמא אתי דם כי אורחיה אחר מי רגלים, כדחיישינן הכי ברואה לעולם אחר מי רגלים בלא כאב, וכדלקמן סי' קצ"א, עיין שםשלט הטעם בשם ב"ישמ. ועיין במ"ש שםשמא שכן דעת רש"י ותוס' ורשב"א ורא"ש. ופשיטא דלא פליג עלייהו מהרא"ישמב. דלא כחכם צבישמג. דבנידון מהרא"י שהכאב בבית החיצון אם היא מוצאה הכתמים ושערות פעם בצד שכואב ופעם בצד שאינו כואב, מה יתן ומה יוסיף שמוצאה לעולם בשעת הכואב, כיון שמוצאה בצד שאינו כואב, ודם הנמצא בפרוזדור אפילו בצדדים חזקתו מהמקורשדמ, על כן לא הקיל מהרא"י אלא במוצאת לעולם בצד אחד. ואף גם זאת כתב דיש קצת סברא לטהרשמה, דלא כחכם צבי, ולא סברא גמורה, כיון ששנינו סתם במשנהשמו נמצא בפרוזדור חזקתו מהמקור, ואף שנמצא הכל בצד אחד דלמא אתרמויי אתרמי, או כך דרך ירידת דם זה באשה זו. ומשום הכי לא סמך על זה מהרא"י כי אם בצירוף המרדכישמז. והיינו הוכחה התלויה במקום, שזהו דין מחודש שחידשו מהרא"י, ויש פתחון פה לבעל דין לחלוק עליו. אבל הוכחה התלויה בזמן מפורשת היא בתוס'שמח ורא"ששמט גבי מי רגלים, והוא הדין בשעת הכאב, כמ"ש מהרי"ל רבו דמהרא"ישנ, בשם מהר"ם ומהר"ש ומהר"י הלוי ע"ש. ומתשובת ריצב"א שבהגהות מיימוניותשנא לא קשה מידי כמ"ש לעילשנב עיין שם:
*
הערות
- של. לכללות הקונטרס אחרון, ראה מ"מ וציונים. קו"א עם ביאור מדרכי הקונטרס. שו"ע הל' נדה עם ביאור קו"א.
- שלא. בדפוסים שלנו: סי' קעג.
- שלב. כן כותב רבנו שמריה בתשובתו (המועתקת בשו"ת מהרי"ל שם), אודות תשובת מהר"ם מרוטנבורג, שמביא שם.
- שלג. עד כאן תשובת רבנו שמריה. מכאן ואילך המשך תשובת מהרי"ל שם.
- שלד. מהר"ש הנ"ל, שצריך לשאול אם אינה רואה בשעת השתנה אלא ממקום מי רגליה ולא מאותו מקום.
- שלה. מאשה שיש לה מכה באותו מקום כיון שמצערת בשעת הטלת מים מוכח מילתא שבא הדם עם המי רגלים ממקום מי רגלים, וכיון דודאי בא ממקום מי רגלים למה לנו לתלות לחומרא ולומר שבא גם כן מן המקור.
- שלו. סי' ח.
- שלז. דאפילו מהר"ח א"ז שאסר כו' דאיכא לספוקי דלמא הדור מי רגלים למקור קודם שיצאו כו'.
- שלח. וכ"ה לקמן שם בפנים ס"ק ו.
- שלט. ס"ק ד.
- שמ. ד"ה כתבו הגהות מיימוניות בפ"ה פשיטא (שהחשש הוא רק כשבעת ההשתנה לא נראה כלום).
- שמא. שם ס"ק ד מבואר, שכאן אין חוששים לזה הן לדעת התוס' ורא"ש והן לדעת רש"י ורשב"א, דלעיל שם ס"ק א.
- שמב. אלא ודאי כאן סגי בכאב, כמבואר כאן בפנים בשם הט"ז.
- שמג. סי' עג, שמוכיח ממהרא"י, שאף דמיירי שם בכאב מ"מ לא התיר אלא מטעם שאינה מוצאת אלא במקום אחד. וע"ז מתרץ, דבנידון מהרא"י כו'.
- שדמ. כדלעיל סי' קפג ס"ק א (לדעת רש"י ותוס').
- שמה. ראה לעיל בפנים ס"ק לב.
- שמו. יז, ב.
- שמז. שלא בשעת וסתה. וכמבואר בפנים ריש ס"ק לג.
- שמח. נט, ב ד"ה דלמא.
- שמט. פ"ט סי' א.
- שנ. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קעז.
- שנא. בתשובות השייכות לפ"ד.
- שנב. ס"ק ג. וראה גם לקמן יישוב נוסף.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.