(ד)
(ד) לפי דעת הש"ך הבדיקה כו' בידוע שדם כו' בידוע שמכתה כו'. דאיקמ אפשר לפרש כמ"ש בכרתי ופלתיקמא לשיטת רמ"אקמב, ובתשובת חכם צביקמג לשיטת הש"ךקמד, דבנמצאקמה על המוך טהורה, דהא על כרחך בדיקת שפופרת דהכא היא ממש כבדיקה דרואה מחמת תשמיש, כמבואר בהדיא מסיום לשון הרשב"א בתורת הבית הארוךקמו (שלא הובא בב"יקמז) שכתב כדרך שאמרו ברואה מחמת תשמיש כו' כיצד בודקת כו' אלמא אף בלא בדיקה כו' דאף (כשיש לה מכה אי אפשר לה לדעת כו') אלא (בבדיקה) אלמא כו' עיין שם. ורמ"אקמח אתי שפיר בפשיטות, דבודקת בשעה שאינה שופעת, ומכנסת השפופרת תוך המקור ממש כשהמכה במקורקמט, כדתניא בברייתאקנ, דהיינו כשהמכה היא בדופני המקור מבפנים ודם הנדה שופע לאמצע חללו, וכשלא נמצא על המוך כלום אלא על צדדי השפופרת בידוע שהוא מדם המכה שבצדדי המקור בדופניו מבפנים, וחזינן שמכתה מוציאה דם. וכן הוא גם כן להש"ךקנא, אלא שצריך לדחוק ולומר שבשעה ששופעת ומכנסת השפופרת תחלה בלא המכחול, כמ"ש המנחת יעקבקנב לפי דעת הרמב"םקנג שהשפופרת חלולה ופתוחה מב' ראשיה, היא סותמת כל השפופרת במוך שלא ירד הדם לתוכה כשמכניסתה עד תוך המקור ואחר שהכניסתה עד תוך המקור מוציאה הסתימה כמ"ש החכם צביקנד, ואחר כך מכנסת המכחול במוך שבראשו, ואם לא נמצא כלום על המוך בידוע שהדם ששופעת הוא ממכה שבדופני המקור מבפנים, והוא שותת ויורד על צדדי השפופרת הנוגעים בדופני המקור ומפסיקין בין הדם למוך שעל המכחול שבתוך השפופרת.
וכל זה להס"ד שברשב"אקנה. אבל באמת קשה הדבר להכניס השפופרת אפילו עד המקום שהשמש דש, כמ"ש הש"ךקנו בשם המשאת בנימיןקנז, כל שכן להכניסה למקור ממש. וכל שאינה מכניסה תוך המקור ממש אי אפשר לידע כלל אם הוא מהמקור או אם מהמכה שבמקור. ולכן כתב בנקודות הכסףקנח וגם בדיקת שפופרת לא שייך כאן כו' ע"ש. ומכל מקום נפקא מינה לדידן בבדיקות אלו דלרמ"א וש"ך, כשהמכה בצדדים של בית החיצון, ואז אין צריך לסתום השפופרת במוך להש"ך, כמו שאין צריך ברואה מחמת תשמיש, מדלא הזכירה כן הגמרא ופוסקים, מכלל שהשפופרת מגינה. והיינו טעמא נמי דבתולה השופעת (בתוס' דף ס"ה ע"בקנט). ומהני בדיקה זו דלהש"ך, שהיא בשעה ששופעת לטהרה אף בשעת וסתהקס, כיון דבכהאי גוונא מקרי מרגשת ממש שהדם יוצא עתה מן המכה לפי דעת הש"ך ברשב"א. אבל לפי דעת רמ"א זה אינוקסא, כדלקמןקסב:
הערות
- קמ. לכללות הקונטרס אחרון, ראה מ"מ וציונים. קו"א עם ביאור מדרכי הקונטרס. שו"ע הל' נדה עם ביאור קו"א.
- קמא. ס"ק ה.
- קמב. דמיירי בבדיקה אם היא מכה המוציאה דם.
- קמג. סי' מו (בפירוש הא').
- קמד. דמיירי בבדיקה אם הדם שזב הוא מהמכה.
- קמה. שבדיקת השפופרת שברשב"א היינו שמטה השפופרת והמוך לצד המכה, ואם נמצא כו'. וראה שו"ת צ"צ רס"י שז.
- קמו. סוף שער ד (כג, א).
- קמז. ד"ה וכתב הרשב"א (שהעתיק לשון הרשב"א שם).
- קמח. לפי פירושו ברשב"א, שנתבאר כאן בפנים.
- קמט. ראה אהלי יוסף (נז, א).
- קנ. סו, א: ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור.
- קנא. לפי פירושו ברשב"א, שנתבאר כאן בפנים.
- קנב. תורת השלמים ס"ק ח. וכדלעיל בפנים ס"ק יב.
- קנג. פ"ד הכ"ב.
- קנד. לפירושו הא' שם, שמטה השפופרת והמוך לצד המכה.
- קנה. שצריך לידע שהדם זב מהמכה (לפירוש הש"ך), או שהמכה מוציאה דם (לפירוש הרמ"א), שע"ז כתב הרשב"א שאפשר לברר זאת ע"י שפופרת (משא"כ למסקנתו, אין צריך לברר זאת, ואין הוכחה שבדיקת שפופרת מועלת בזה). וראה שו"ת צ"צ סי' קכב אות א.
- קנו. ס"ק י. וכדלעיל בפנים ס"ק יב.
- קנז. סוס"י מט.
- קנח. לט"ז ס"ק י. וראה גם לקמן בפנים סוף ס"ק כג.
- קנט. סד"ה וכולן (לענין הא דלקמן סי"ג, לידע אם הפסיק דם הבתולים): הך בדיקה הויא בשפופרת אם בא ממקור או מן הצדדים.
- קס. שנתבאר לקמן בפנים ס"ק כח, שתולין במכה רק כשמרגשת שהדם בא מהמכה. וראה קנה בשם ביאורי הט"ז ס"ק יג.
- קסא. שאין בדיקת השפופרת מועלת לידע שהדם זב מהמכה, אלא שהמכה מוציאה דם.
- קסב. ס"ק ה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.