(יד)
(יד) דאיסורא. כןרסד כתב ב"ירסה ב[שם] תשובת הרשב"ארסו. אבל בפסקי מהרא"י סי' רכ"ו כתב דדוקא היכא דלא אתכחש בעדים אמרינן דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ולא מהני חזרתו שחוזר בו עתה, אבל לא היכא דאתכחש בעדים. וכתב במשנה למלך בפ"ט מהלכות אישותרסז דהרשב"א לא פליג אמהרא"י אלא מיירי כשעומד בדבורו ואינו חוזר בורסח, אבל כשחוזר בו אף שאינו נותן שום אמתלא לדבריו הראשונים מודה הרשב"א למהרא"י דחזרתו חזרה כיון דאיכא עדים דמסייעי ליה. ובפ"ג מהלכות יבוםרסט סתר דברי עצמו וכתב דלא מהני חזרה להרשב"א. ולענין הלכה, בשל תורה הלך אחר המחמיר ובשל דבריהם הלך אחר המיקלער.
ואי בהא דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא הוא חב לאחרים, אף אם עומד בדבורו אינו נאמן לכולי עלמא במקום עדים, כגון אשת כהן שנשבית ואמרה טמאה אני והעדים מעידים שטהורה היא אינה נאמנת לאוסרה על בעלה כמ"ש רמ"א באה"ע סי' ז' ס"ה בהג"ה.
וה[כנסת] הגדולהרעא סבירא ליה דטעמא דאמרינן דשויא אנפשיה חתיכה דאיסורא הוא משום דאדם יכול לאסור על עצמו דברים המותרים אף על פי שאינו מתפיסן בדבר הנדור, לפי שהוא על עצמו כמו בית דין שיכולים לאסור דברים המותרים כפי ראות עיניהם לצורך שעה, וכדלקמן סימן ר"הערב, ומשום הכי לא מהני הכא חזרהרעג. ומיהו בהא מילתא דאדם יכול לאסור על עצמו נמי איכא פלוגתא לקמן סי' ר"העדר, ונקטינן בדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא. עיין מ"ש לקמן סעיף י"דערה שדעת מהרי"קרעו וש"ע שם כמ"ש בשם כנסת הגדולה:
הערות
- רסד. לכללות קו"א זה ראה ביאורי הלכות.
- רסה. ד"ה וערום.
- רסו. ח"ג סי' רנג.
- רסז. הלכה טו.
- רסח. שבזה גם מהרא"י מודה דשוי אנפשיה חתיכא דאיסורא.
- רסט. הלכה יג.
- ער. ע"ז ז, א.
- רעא. בהגהות ב"י אות פב. הובא גם לקמן קו"א סקט"ז. וראה שו"ת צ"צ אה"ע סי' יג בסופו. דברי טעם סי' צח (פז, ג). אמרי יושר ח"ב סי' סג.
- ערב. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סעיף ב. ש"ך שם סק"ח.
- רעג. ראה גם לקמן קו"א סקט"ז.
- עדר. סעיף ב. וראה שו"ת צ"צ סי' קעז אות ב.
- ערה. קו"א ס"ק טז.
- רעו. שרש לג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.