(א)
סימן תקטז
(א) דרך כרמלית כו' . כןא משמע במג"אב שכתב דרך מקום שהוא רשות אחת לשבת, משמע בהדיא דדרך כרמלית אסור. והוא פשוט, כיון שאין כאן צורך יו"ט (דאם יש צורך יו"ט אפילו דרך רשות הרבים מותר כמבואר) למה נתיר טלטול והוצאה מרשות היחיד לכרמלית לצורך החול. ועיין סי' תקי"בג דאפילו לצורך בהמה או נכרי אסור להוציא לכרמלית אע"פ שיש קצת צורך יו"ט, כל שכן תבואה העומדת לטחינה שאין בה צורך יו"ט כלל, וגם לחול אינה ראויה בלא מעשהד. ואם נתיר לשלוחה לפי שהשליחות בעצמה שמחה היא לוו, נתיר ג"כ לשלוח לנכרי דרך כרמלית, אלא על כרחך לא שרי רק כשיגיע הנאה לישראלז מדבר המשתלח אפילו בחול בלא חסרון מעשה. ודברי הט"זח צריך עיון גדול ליישבם. וכן משמע בב"יט ורמ"אי שכתבו אפילו דרך רשות הרבים כו', משמע בהדיא דעד השתא מיירי אף בכרמלית, דאם לא כן איפכא הוי להו למימר דוקא דרך רשות הרבים אבל בכרמלית בכל ענין שרי:
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.