(ב)

(ב) (ב) נמלך והביאן לישראל צריך כו' . הנהי בסי' שכ"היא הביא בטור ושו"ע ב' דעות בזה ולא הכריע, אבל כאן הכריע ט"ז בסק"ד כהמחמירין. וכן הוא דעת השו"ע בסעיף ז' שפסק להחמיר אפילו בספק תחומיןיב, והמקילין בסי' שכ"ה טעמם הוא משום דפוסקים כרש"ייג המיקל בספק תחומין. וכן כתב בהדיא במג"א בסי' שכ"ה ס"ק י"דיד. ומה שכתב שם דבמת החמיר טפיטו, היינו בהלכות שבת, אבל כאן בהלכות יו"טטז פסק להחמיר בכל ענין בספק תחומין, וכל שכן בשאר ספקיז, כמבואר בר"ן סוף פרק כ"ג דשבתיח ובט"ז ס"ק י"ג. וכן משמע דעת השו"ע סי' שכ"ה סעיף ז' שהביא דעת המחמירין בסתם ודעת המקילין בלשון יש אומרים, משמע שדעתו לפסוק כהמחמיריןיט:

הערות

  1. י. לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט. העו"ב תתסה ע' 42.
  2. יא. ס"ז (ספק ליקטן נכרי ממחובר לצורך ישראל, ב' דעות אם נאסר במוצאי שבת בכדי שיעשו). ולעיל שם ס"י. וראה שו"ע שם ס"ט (שפסק להחמיר בסתם). מ"א שם ס"ק כ (דהיינו לענין בו ביום, משא"כ לענין בכדי שיעשו סומך על ב' הדעות שבס"ז). לעיל שם סי"ד (שתלוי זה בזה, ובשניהם העיקר כסברא הראשונה להחמיר). וכאן בא להוכיח דקיי"ל להחמיר להחמיר, לא רק לענין בו ביום אלא אף בכדי שיעשו, ואף באיסור תחומין, הן בשבת והן ביו"ט.
  3. יב. אף לענין בכדי שיעשו (דמיירי ביה לפני זה בס"ה).
  4. יג. שבת קנא, א ד"ה ושמואל.
  5. יד. שהקשה ממה שפסק השו"ע שם סט"ז (ולעיל שם סכ"ב) לחומרא לענין בכדי שיעשו בהביא מחוץ לתחום (הרי שלענין בכדי שיעשו שוה דין ספק מחובר לדין ספק תחומין).
  6. טו. מה שתירץ המ"א שם, שלא החמיר בשו"ע שם סט"ז אלא בספק הביא חלילין להספיד בהן המת.
  7. טז. בשו"ע ס"ז אוסר מספק בספק תחומין, גם לענין בכדי שיעשו (דמיירי ביה לעיל), ולא הביא דעה לחלק ביניהם (אף שבטור כאן מבואר שזה תלוי בב' הדעות הנ"ל).
  8. יז. בספק מחובר לענין בכדי שיעשו (כבסעיף זה).
  9. יח. (סה, א) ד"ה ונמצא (דכל היכא דמספקא לן מילתא תלינן לחומרא).
  10. יט. אף לענין בכדי שיעשו בשבת. וכ"ה לעיל שם ס"י וסי"ד (שהעיקר כסברא הראשונה). וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל עג.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.