(ב)

הערות

1. י. לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט. העו"ב תתסה ע' 42.
2. יא. ס"ז (ספק ליקטן נכרי ממחובר לצורך ישראל, ב' דעות אם נאסר במוצאי שבת בכדי שיעשו). ולעיל שם ס"י. וראה שו"ע שם ס"ט (שפסק להחמיר בסתם). מ"א שם ס"ק כ (דהיינו לענין בו ביום, משא"כ לענין בכדי שיעשו סומך על ב' הדעות שבס"ז). לעיל שם סי"ד (שתלוי זה בזה, ובשניהם העיקר כסברא הראשונה להחמיר). וכאן בא להוכיח דקיי"ל להחמיר להחמיר, לא רק לענין בו ביום אלא אף בכדי שיעשו, ואף באיסור תחומין, הן בשבת והן ביו"ט.
3. יב. אף לענין בכדי שיעשו (דמיירי ביה לפני זה בס"ה).
4. יג. שבת קנא, א ד"ה ושמואל.
5. יד. שהקשה ממה שפסק השו"ע שם סט"ז (ולעיל שם סכ"ב) לחומרא לענין בכדי שיעשו בהביא מחוץ לתחום (הרי שלענין בכדי שיעשו שוה דין ספק מחובר לדין ספק תחומין).
6. טו. מה שתירץ המ"א שם, שלא החמיר בשו"ע שם סט"ז אלא בספק הביא חלילין להספיד בהן המת.
7. טז. בשו"ע ס"ז אוסר מספק בספק תחומין, גם לענין בכדי שיעשו (דמיירי ביה לעיל), ולא הביא דעה לחלק ביניהם (אף שבטור כאן מבואר שזה תלוי בב' הדעות הנ"ל).
8. יז. בספק מחובר לענין בכדי שיעשו (כבסעיף זה).
9. יח. (סה, א) ד"ה ונמצא (דכל היכא דמספקא לן מילתא תלינן לחומרא).
10. יט. אף לענין בכדי שיעשו בשבת. וכ"ה לעיל שם ס"י וסי"ד (שהעיקר כסברא הראשונה). וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל עג.