(א)

הערות

1. א. לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.
2. ב. סק"ג.
3. ג. פ"ג הי"ד.
4. ד. להוציא הצרור ע"י הרקדה פעם שנית.
5. ה. כט, ב ד"ה כל שכן.
6. ו. הל' יו"ט (ע' קע). הובא לעיל סי' תקד ס"ו.
7. ז. משנה יד, ב. וכדלקמן סי' תקי ס"ו. ומכל שכן שאסור לרקד פירורי המצות בנפה וכברה.
8. ח. סק"ט. לעיל שם.
9. ט. לפי דעת הט"ז הנ"ל, שאין איסור מדינא לברר ביו"ט, עכצ"ל זה שמהרי"ל אסר לברר פירורי המצות שנטחנו ביו"ט, כי היה יכול לטחנו וגם לבררו הכל מערב יו"ט.
10. י. שביאר בדעת מהרי"ל שסובר כרשב"א, וברשב"א ביאר טעם איסור ברירה ביו"ט שהיה אפשר מאתמול.
11. יא. בסי' תקד ס"ק ט.
12. יב. כט, ב ראה ד"ה אין שונין (שרק בהרקדה שניה הצריכו שינוי, מטעם דאפשר לו מאתמול; משא"כ בנפל צרור).
13. יג. שם (טז, א) ד"ה תנו רבנן (שפירש כן בדברי רש"י).
14. יד. ד"ה וכתב הר"ן.
15. טו. סי' תקי סוסק"ג.
16. טז. (יב, ב) ד"ה אין צדין.
17. יז. פ"א ה"י (אין בוררין כו').
18. יח. ג, א סוד"ה גזרה.
19. יט. מותרות (משא"כ מלאכות שקודם לישה).
20. כ. משנה יד, ב לבית הלל. לקמן סי' תקי ס"ג.
21. כא. שם. וכ"ה לעיל סי' תצה סוס"ט. לקמן סי' תקי סוס"ג.
22. כב. מה שנתבאר לקמן, שרש"י אסר משום עובדין דחול ולא מטעם מלאכה האסורה ביו"ט, היה אפשר לומר דקאי רק על מה דאמרינן שם: אבל לא בטבלא (משא"כ נפה וכברה אסור מדינא). אבל דוחק הוא.
23. כג. יב, סוע"ב ד"ה אבל לא בטבלא, דמחזי כמאן דעביד לצורך מחר שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה.
24. כד. (ו, א) ד"ה אושפיזכניה.
25. כה. פ"ג הט"ז (דמחזי כבורר לימים מרובים).
26. כו. ראה רש"י שם שאף ברירת מלילות (של חטים) בנפה וכברה לא נאסרו אלא מטעם זה. וכ"ה לקמן סי' תקי ס"ב (לענין מלילות) וס"ו (לענין קטניות).
27. כז. כשנראה שבורר לימים רבים נאסר משום עובדין דחול (כדלעיל סי' תקד ס"ד).
28. כח. ואף אם סבירא להו להתיר בורר ביו"ט, עדיין צריך להאסר בנפה וכברה מטעם הרקדה. וראה שביתת השבת מלאכת בורר אות נד.
29. כט. שכשם שהתירו ברירה בקטניות התירו גם הרקדת קטניות, ונאסר בנפה וכברה מטעם עובדין דחול. וכ"ה כאן בפנים ס"ג (במוסגר), שאף בהרקדה המותרת אסרו בנפה וכברה שהיא כעין עובדין דחול.
30. ל. הלכה ז. וכדלעיל סי' תצה ס"ט.
31. לא. הלכה טו.
32. לב. יד, ב.
33. לג. וכמו שכתב בפ"א ה"ז: לא בוררים את החטים, משא"כ הבורר קטניות.
34. לד. פ"ג הט"ז (שאסר לדעת הרמב"ם מטעם דמחזי כבורר לימים מרובים).
35. לה. משנה כג, א כחכמים. רמב"ם פ"ג הי"ב. לעיל סי' תקד ס"ד.
36. לו. סי' קפד. הובא לעיל שם (שגם בזה אסרו רק מטעם שדרך לשחוק הרבה ודמי לעובדין דחול).
37. לז. זה שכתב הרמב"ם בפ"א ה"ז: שכל אלו וכיוצא בהם אפשר לעשותן מערב יום טוב.
38. לח. ואין לאסרם מטעם עובדין דחול, כנ"ל.