(ב)
(ב) אנשי ביתו לעולם כו' . הנהלב בגמראלג משמע בהדיא דמערים ביו"ט דינו כמזיד בשבת, ובמזיד בשבת קיי"ל בסי' שי"חלד דאסור לו לעולם. וכתב שם המג"אלה דהוא הדין מי שנתבשל בשבילו דינו כלו, ואע"פ שאח"כ כתב בשם הבית יוסףלו להקל בזהלז, מכל מקום הרי בסימן רנ"ג ס"ק י"א כתב בפשיטות דאנשי ביתו דינו כמי שנתבשל בשבילולח, משמע בהדיא דמי שנתבשל בשבילו אין דינו כאחרים אלא כלו בעצמו, והוא הדין לאנשי ביתולט, ובפרט במערים שסבור לעשות בהיתר, דלא שייך לומר אין אדם חוטא ולא לו, כמו שכתב המג"א בסימן שי"ח סק"ב:
הערות
- לב. לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.
- לג. יז, ב.
- לד. סעיף א.
- לה. סק"ב.
- לו. יו"ד סי' צט ד"ה ומ"ש רבנו בשם הרמב"ם.
- לז. וכ"ה לעיל שם ס"א (לענין בישל במזיד), שמותר לאחרים אף אם בישל בשבילם.
- לח. וכ"ה לעיל סי' רנג סוסכ"ד (לענין חזרה), שאסור אף לבני ביתו. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ס.
- לט. ראה תהלה לדוד ח"ב הל' שבת סי' לו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.