(ב)
(ב) אבל מותר לו לשחוט אחד מהן כו'. הנהז אף שהט"זח לא כתב כן, מכל מקום דעת הרב בית יוסףט ולבושי כמו שכתבתי. וכן דעת המג"איא שכתב אבל אם הנכרי נותן לו הגדולה והטובה אסור לשחוט השנייה עכ"ל, ועל כרחך מיירי שהוא רוצה לשחוט שתיהן ולחלוק כל אחת עם הנכרי (דאם לא כןיב פשיטא דאסור לשחוט השנייה שאין לישראל חלק בה). ודוקא שתיהן אסור לשחוט, אבל אחת מותר לשחוט אע"פ שיש לנכרי חלק בה והוא רוצה ליתן להישראל לבדו גדולה וטובה אפילו הכי שרי. ומה שהקשה הט"ז מהתוס'יג, לא קשה מידי, דהתם כיון דהנכרי יכול לכוף את הישראל שיתן לו חלקו קודם אפייה, מפני שאינו רוצה לאפות היום או מאיזה טעם שיהיה או אפילו בלא שום טעם, מחויב הישראל ליתן לו חלקו קודם אפייה, אם כן כשהישראל אופה הכל ביחד הוא נהנה מחלק הנכרייד, משא"כ כאן שאין הנכרי יכול לכוף את הישראל שיקח לו בהמה אחת לחלקו אלא צריך ליתן לו מכל בהמה ובהמה, שהרי הן שותפין בכל אחת ואחת, אם כן אין נהנה מחלק הנכרי אלא מחלקוטו, שבשעת השותפות היה לו זכות זה שיהיה לו חלק בכל בהמה ובהמהטז:
הערות
- ז. לכללות קו"א זה, ראה נימוקי יו"ט.
- ח. ס"ק י (שיתחלק ויקבל בהמה שלמה בחלקו וישחוט אותה).
- ט. ד"ה ומכל מקום (שכשרוצה לאכול רק חצי בהמה אינו צריך לקבל בהמה שלמה בחלקו, כדי שלא יפסיד שאר הבשר).
- י. הגהת הלבוש סי"א.
- יא. ס"ק כא.
- יב. אם נאמר שהתחלקו וקיבל הישראל בהמה שלמה בחלקו, ולכן יכל לשחוט אותה.
- יג. כא, א ד"ה עיסה, גבי עיסה של ישראל ונכרי (שלא מתירים גם כשיש בזה מעט טובת הנאה לישראל, וכדלקמן סי' תקו סי"ב).
- יד. הנאה זו שיש לישראל מאפיית תנור מלא, נהנה מחלק הנכרי.
- טו. שאי אפשר לכזית בלא שחיטה וכל השחיטה לצורך חלק הישראל (משא"כ כשיכול לכופו, והישראל נותן חציה לנכרי כדי שלא תתקלקל, הרי נהנה בשחיטת חלק הנכרי).
- טז. ולכן אין הנכרי יכול לכופו לקבל בהמה אחת בחלקו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.