(יב)

הערות

1. רכו. לכללות קונטרס אחרון זה, ראה העו"ב (ירות"ו) ח"י ע' פד ואילך.
2. רכז. שאף לדעת ר"ת שמותר להשהות כותח בפסח מ"מ אסור למכרו (ולדידן, ראה לעיל ס"ו וקו"א ס"ק ה, שאסור להשהות כותח מטעם אחר).
3. רכח. בסוף הקו"א, שגם לתוס' זה בדעת ר"ת אסור להשהות כותח מדברי סופרים.
4. רכט. דאע"ג דאינו עובר עליה בבל יראה מ"מ אסור למוכרו לעובד כוכבים דבהנאה אסורה.
5. רל. סד"ה ובמרדכי, שהוכיח כן מהתוס' ומהרש"א שם.
6. רלא. מב, א ד"ה ואלו (דרבייא קרא), והיינו שמ"ש ר"ת שם שמותר להשהותו, קאי למ"ש בגמרא שם (מג, א) דתנא דמתניתין ס"ל דקאי באכילה בלאו, ולכן אסור אף בהנאה.
7. רלב. היינו לדידן דקיי"ל (לעיל במנין המצות שלפני סי' תכט, וש"נ) כחכמים (מד, א), שאין כותח אסור באכילה מן התורה אלא כשיש בו כזית בכדי אכילת פרס.
8. רלג. משא"כ בשהיה, לדעת התוס' (אבל לדידן, ראה לעיל במנין המצות שם, בשוה"ג מכת"י, אם עובר בבל יראה בכותח שיש בו כזית בכדי אכילת פרס).
9. רלד. הב"י ד"ה והשתא (לדברי הכל), והפר"ח ס"א ד"ה ורבינו חיים, לדעת התוס' (אבל לדידן, ראה לעיל במנין המצות שם, דקיי"ל כהרמב"ם לפירוש הפר"ח שם ד"ה ומאחר, שאף בכותח שיש בו כזית בכדי אכילת פרס אין בו כרת).
10. רלה. ועפ"י הנ"ל שאסור באכילה והנאה כשאין בו כזית בכדי אכילת פרס גזרה משום יש בו, היה צריך לאסרו מטעם זה גם להשהות. ובאמת כו'.
11. רלו. מב, א ד"ה ואלו (שכותח אינו עובר מהעולם), מ"מ אסור להשהותו מטעם גזירה כו'.
12. רלז. כדלעיל סי' תלא ס"ד (טעם הב') וש"נ.
13. רלח. ב, א ד"ה אור, לתירוץ הא' שאסרו להשהות בפסח כיון דחמץ לא בדילי מיניה.
14. רלט. ראה תוס' שם בשם הרשב"א, שכותב כן אף לתירוץ הב' שבתוס' שם (שטעם האיסור להשהות הוא כיון שהחמירה תורה בחמץ בב"י וב"י). ובתוס' הרשב"א משאנץ (ב, א) סד"ה בודקין, כותב כן רק לתירוץ הא'. וראה העו"ב (ירות"ו) ח"י ע' פז.
15. רמ. כדלעיל ס"כ (בחמץ נוקשה), וש"נ.
16. רמא. שם, שכותב שלדעת ר"ת מותר להשהות כותח בפסח.
17. רמב. שבתוס' ב, א שם (ולא ס"ל כמ"ש שם בשם רשב"א לדעת ר"ת, שגם לפי תירוץ זה אסרינן להשהות). ולפי דעה זו לא יוצדק הכלל האמור כאן בפנים.
18. רמג. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רכא.
19. רמד. שגם ר"י בר"פ כל שעה סבירא ליה שאסור להשהות כותח בפסח מדברי סופרים, ומ"ש שם שלא גזרינן למכור כותח ל' יום קודם הפסח אלא מטעם שיסברו שבפסח מכרו, היינו כיון כו'.
20. רמה. שם. אבל ראה לעיל במנין המצות שם, דקיי"ל כהרמב"ם לפירוש הפר"ח שם ד"ה ומאחר, דהלכה כחכמים (מד, א), שאם אין בו כזית בכדי אכילת פרס מותר אף באכילה מן התורה.