ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק גסימן תמב(י)

(י)

(י) יכול להוסיף כו'. זהו^קסח פשוט^קסט לפי דעת המ"א^קע, דמדמי דין זה לתערובת יבש ביבש כשאר איסורין לענין איסור אכילה^קעא דמותר להוסיף כמ"ש בש"ע יו"ד סי' ק"ט^קעב, ולכן גם כאן התיר המ"א לבשל עד שיהא נימוח, והוא הדין דמותר להוסיף דמאי שנא, אידי ואידי מבטל בידים הוא. עיין ביו"ד סי' ק"א ס"ו^קעג. וכ"מ עוד במ"א סי' תס"ז ס"ק ד' שכתב ולפי מש"כ בסי' תמ"ז דיבש ביבש קודם הפסח בטל ברוב א"כ מותר לטוחנן ולבטלן בס' וכן הוא ביו"ד סי' ק"ט עכ"ל, וכוונתו כמו שכתבתי^קעד, ואם יש ס' בכרי נגד החטים החמוצים בלאו הכי נמי שרי, כמ"ש בסי' תנ"ג^קעה דאינו טוחן כדי לבטל^קעו, וכמ"ש המ"א בסי' תמ"ז ס"ק מ"ה, אלא מיירי אף אם אין ס' מותר להוסיף עד ס'. אי נמי^קעז מיירי בטוחן כדי לבטל, ואפ"ה שרי כיון שכבר נתבטל ברוב יבש ביבש, וה"ה דמותר להוסיף מהאי טעמא. ואף שאסר המ"א בס"ק מ"ה להוסיף^קעח, הרי פירש הטעם שאין להקל נגד הרשב"א^קעט, והרשב"א ביאר הטעם^קפ דילמא אית בהו גרגרים שנתבקעו כו', כלומר דלא נתבטלו ברוב קודם הטחינה^קפא, הלכך הרי זה מבטל איסור בידים*, אבל אנן איירינן דליכא בהו גרגיר שנתבקע**. וכן דעת העולת שבת^קפב להתיר להוסיף אי לית בהו גרגיר שנתבקע, אלא שדעתו לחלק בין כדי לאכול ובין כדי להשהות, ולא קיי"ל הכי כמ"ש לעיל^קפג. ואף שמשמעות הרשב"א דלהוסיף כדי לאכול אסור אף אי לית בהו גרגיר שנתבקע^קפד, היינו משום דהרשב"א הוא בר פלוגתיה דהרא"ה^קפה המתיר להוסיף על תערובת יבש ביבש בשאר איסורין (כמ"ש הר"ן בשמו^קפו), שעל היתר זה סמך המ"א^קפז דהכי קיי"ל בי"ד שם. ולפי זה כל שכן דב' בני אדם מותרים להשהות^קפח, דבכהאי גוונא בשאר איסורים אף הרשב"א מודה, כמבואר ביו"ד שם^קפט.

[* אם מוסיף עליהם, דלא כפר"ח סימן תנ"ג^קצ.

** ואי אית בהו יתבאר בסי' תנ"ג^קצא.]

וכל זה^קצב לדעת המ"א^קצג דס"ל דמשום חוזר וניעור לחוד אין איסור להשהות, וראייתו אפשר מהסוברים^קצד דאף לח בלח חוזר וניעור ואפילו הכי מותר לקיימו^קצה. אבל בט"ז לא משמע הכי^קצו, שהרי כתב בסי' תמ"ז ס"ק י"ח^קצז אפילו מדרבנן אין האיסור אלא מצד חומרא דמשהו כו' ע"ש, ולהמ"א^קצח מעיקר הדין ראוי לאסור לדעת הרשב"א שביו"ד סי' ק"ט ולא מצד חומרא דמשהו, אלא ודאי כוונת הט"ז אף לדעת הרא"ש שם אסור מצד חומרא דמשהו דחוזר וניעור אף לענין להשהותו. וכ"כ הפר"ח בסימן תס"ז סוף ס"א ובסי' תמ"[ב] סוף ס"א בשם תשובת הרשב"א^קצט*. וגם הגהות מיימוניות^ר ומרדכי הארוך^רא דאסרי להשהות תערובת יבש ביבש, מסתמא^רב סבירא להו כהרא"ש בשאר איסורים, שהרי המסדרים הגהות מיימוניות ומרדכי הם תלמידי מהר"ם^רג, ומהר"ם ס"ל כהרא"ש, הובאו דבריו בתשובת הרשב"א סי' תש"ל, ובמנחת יעקב כלל ל"ט^רד. וגם הסמ"ק ס"ל כהרא"ש, כמבואר בתורת חטאת שם^רה. ודרך הגהות מיימוניות לימשך אחר דבריו בכל מקום^רו.

[* אף לענין לח בלח^רז, וכן כתב בסי' תמ"ז ס"ד אף לענין טעמא בעלמא^רח. והמ"א^רט לא העתיק מתשובת הרשב"א^רי אלא מאי דנפקא מינה לדידן^ריא.]

ומ"מ לענין להוסיף^ריב, כיון שהט"ז^ריג עצמו מתיר לבטל חמץ קודם הפסח^ריד וכן המרדכי הארוך^רטו מתיר לבטל עכ"פ היכא דכבר נתבטל ברוב^רטז. ואפשר דגם הגהת מיימוני ס"ל הכי. לפיכך יש להקל בזה כדעת המ"א^ריז, דבדברי סופרים אין לנו לנקוט חומרי דמר וחומרי דמר^ריח, ר"ל חומרת הט"ז דיבש ביבש חוזר וניעור גם להשהותו, וא"כ כל אחד ואחד בפני עצמו נמי אסור להשהות^ריט, וחומרת המ"א מאי דמשמע מלשונו דלא שרי לבטל בידים אלא מטעם המבואר ביו"ד סי' ק"ט, דהיינו שכל אחד ואחד בפני עצמו הוא מותר ע"ש. אבל אם לא הוסיף יש להחמיר שלא להשהות, ואפילו כל אחד בפני עצמו, דהיינו אפילו ביער כל התערובות^רכ ולא נשתייר אלא משהו לא ישהנו, כדי לחוש לדעת הרשב"א והמרדכי והגהות מיימוניות וט"ז ופרי חדש, שהרי לדעתם כשם שאסור לאכלו משום שחוזר וניעור כך אסור להשהותו מהאי טעמא. ומכל מקום בהפסד מרובה וכהאי גוונא יש להקל, שהרי דעת הש"ע בסי' תס"ו ס"ד^רכא דלא אמרינן חוזר וניעור לענין להשהותו, ע"ש במ"א^רכב ובמה שכתבתי שם^רכג:

הערות

קסח. לכללות קונטרס אחרון זה, ראה העו"ב (ירות"ו) ח"י ע' ס ואילך.
קסט. שיכול להוסיף כו' ולטחון כו'.
קע. סי' תמז ס"ק יא (אף שכתב רק להתיר לבשלו עד שיהא נימוח, כשיש בו כבר ס'), שהרי הוא מדמה דין זה כו'.
קעא. ולא רק לשהיה (כמו לעיל ס"ה).
קעב. סעיף ב, ובש"ך ס"ק יג, ובט"ז ס"ק ג: כיון שכל אחד בפני עצמו מותר.
קעג. שאסור גם לרסק כדי לבטל האיסור.
קעד. שמה שכתב לטוחנן ולבטלן בס', היינו להוסיף עד ס' ולטוחנן, שאם נאמר שיש ס' בכרי כו'
קעה. לקמן שם ס"ח וש"נ (שמותר אפילו במקום שלא נתבטלו ברוב ההיתר, כגון שהם ניכרים).
קעו. אלא טוחן כדי לאכול ומאליו הוא מתבטל.
קעז. אפילו אם נפרש שהמ"א שם מיירי שיש כבר ס' אלא שטוחן כדי לבטל (כמבואר כאן בפנים בתחלת הסעיף), מ"מ יש להוכיח מכך, שמטעם זה מותר גם להוסיף.
קעח. אסור להוסיף עליהן עד ס' כדי לאוכלן בפסח דהוי כמבטל איסור לכתחלה.
קעט. בשו"ת סי' תפה, ונתבאר לעיל קו"א ס"ק ד.
קפ. ומובא במ"א שם.
קפא. כיון שהן ניכרים. וכן נתבאר חילוק זה לקמן סי' תנג סי"א.
קפב. סי' תסז ס"א ד"ה ואם (שכתב חילוק זה בין ניכרים לאינם ניכרים).
קפג. בפנים ובתחלת הקו"א, שמיו"ד סי' קט מוכח שמותר אפילו כדי לאכול. ונתבאר לעיל סעיף ה וקו"א ס"ק ד, שלהשהות מותר להוסיף ולבטל בכל אופן (אפילו לא נתבטל עדיין האיסור ברוב היתר).
קפד. שאחרי שביאר הטעמים לאסור הוסיף: ועוד נראה לומר טעמא רבה, דכל איסור ניכר כו'.
קפה. בבדק הבית, שהן השגות הרא"ה לפסקי תורת הבית להרשב"א. וגם כאן חולק הרשב"א (בשו"ת שם) על פסק הרא"ה (שהוא מקור ההלכה שביו"ד סי' קט ס"ב להתיר להוסיף על תערובת יבש ביבש).
קפו. המקור להלכה הנ"ל היא בר"ן חולין פ"ז (לו, א) ד"ה גרסי' בגמ', שאחר שכתב כדברי הרשב"א דלא שרינן לבשל התערובת יחד, כתב: מיהו כתב הרא"ה ז"ל דכל שנתבטל חד בתרי ... מרבה עליהן כדי שיעור ששים ומבשלן לכתחלה. וראה פס"ד צמח צדק (יט, ג).
קפז. בסי' תמז ס"ק יא ובסי' תסז ס"ק ד, הרי שלא חשש בזה לדעת הרשב"א.
קפח. כמבואר בפנים סי"ז.
קפט. סעיף א, שזה מותר לכל הדיעות.
קצ. ס"ג ד"ה הנה, שאסר לטחון כשהם ניכרים אפילו יש בו ס' ואפילו אינו טוחן כדי לבטל.
קצא. סעיפים ח-י.
קצב. היתר זה שבסי"ז, שנתבאר לעיל שאף הרשב"א מודה בזה.
קצג. סי' תמז ס"ק יא. וכן הביא בסי' תסז ס"ק ד ד"ה כתב הב"ח, בשם כל בו סי' מח (ח, ג), וב"ח סי' תסז ס"ה ד"ה עוד במרדכי. שהיא הדעה הא' שבפנים סי"ד.
קצד. דעה הב' בשו"ע סי' תמז ס"ד.
קצה. ראה לקמן בסוף הקונטרס אחרון, שלמד כן מהשו"ע סי' תסו ס"ד, כמבואר במ"א שם ס"ק ט, ולקמן שם סי"א.
קצו. שהיא הדעה הב' שבפנים סי"ח.
קצז. לענין יבש ביבש חד בתרי שעבר עליו הפסח, שלא עבר על בל יראה מהתורה, ואפילו כו'.
קצח. אם נאמר שכוונת הט"ז היא כהמ"א סי' תמז ס"ק יא, שאין אסור להשהות אלא לדעת הרשב"א הנ"ל שאוסר גם בשאר איסורים.
קצט. סי' תפה (וכ"ה בסי' נג), שפוסק כהגאונים שאף לח בלח חוזר וניעור, ואוסרים אף להשהותו.
ר. סוף הל' חמץ ומצה (הובא במ"א סי' תמז ס"ק מה): אם נתערבו חטי חמץ בחטי כשר ולא נודע עד לאחר הפסח ... די לו בזה דיוליך הנאה לים המלח.
רא. רמז תקסט בהג"ה, בשם ראבי"ה סי' תיב. הובא בב"ח סי' תסז ס"ג ד"ה כתב במרדכי, ובמ"א סי' תסז ס"ק ד ד"ה כתב הב"ח (אלא שהם עצמם פסקו כהכל בו, שהתיר להשהות החטים שנתערבו).
רב. אין לומר שטעם הדבר שאסרו, שהם סוברים כהרשב"א בשאר איסורים, שחד בתרי יבש ביבש לא נעשה היתר, ולכן אסור להשהותו כדלעיל סט"ו, כי מסתמא כו'
רג. ראה כללי הפוסקים וההוראה כללים רכט; רלז.
רד. אות יב.
רה. כלל לט דין ה.
רו. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רל. וכיון שגם לדעת הרא"ש (דעה הא' דלעיל סי"ד) אוסרים להשהות, לכן פסק בסי"ח, שאין להשהות אלא בהפסד מרובה.
רז. כדעה הב' דלקמן סי' תמז סכ"ב (אלא שהוא סובר כן אף להשהותו).
רח. כדעה הג' דלקמן שם (אלא שהוא סובר כן אף להשהותו).
רט. סי' תמז ס"ק מה.
רי. סי' תפה, שאסור לבטל החמץ בס' כדי להשהותו.
ריא. שהמ"א חושש לדעתו בזה (כדלעיל קו"א ס"ק ד). ולא הביא את סיום דבריו לענין חוזר וניעור בלח בלח אפילו להשהותו, שבזה לא קיי"ל כוותיה, כמבואר ברמ"א סי' תמז ס"ד. ולקמן שם.
ריב. שבסט"ז, יש להתיר אפילו בלא הפסד מרובה.
ריג. ס"ק ה (אפילו לח בלח פחות מס', שעדיין לא נעשה היתר).
ריד. כדלעיל קו"א ס"ק ג-ד.
רטו. שם, בשם ראבי"ה שם. הובאו לעיל קו"א ס"ק ד.
רטז. היינו חטים שנתבקעו שנתערבו בחטים כשרות.
ריז. שהתיר בסי' תמז ס"ק יא, להוסיף עד ס' ולטחון כדי לבטל (לפי מה שנתבאר בדבריו לעיל), כיון שכל אחד מהם בפני עצמו הוא היתר גמור.
ריח. כדלעיל סי' תמ קו"א ס"ק ו, בשם כללי ההוראה, וש"נ.
ריט. ראה העו"ב (ירות"ו) ח"י ע' עב-ד. קובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' ה ע' יח הערה 80.
רכ. מביתו (כמבואר בפנים סי"ז). ואם נתבער לגמרי ראה לקמן סי' תמז סי"ד.
רכא. בנפלו מים על קמח ונתייבש ומתערב עם השאר, שאסור לאכלו בפסח אלא ירקדנו וישמרנו עד אחר הפסח.
רכב. ס"ק ט: חוזר וניעור, כמ"ש סי' תמז ס"ד, וא"כ אסור לאכלו ומותר להשהותו.
רכג. סעיף יא: שהרי אף להאומרים שתערובת לח בלח שנתבטל בס' קודם הפסח חוזר וניער בפסח ואסור לאכלו אף על פי כן מותר להשהותו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.