(ב)

הערות

1. יג. לכללות קונטרס אחרון זה, ראה העו"ב (ירות"ו) ח"י ע' ה ואילך.
2. יד. שמועלת המכירה לנכרי חוץ מדמי האיסור אפילו בפסח, ואפילו כשממשות החמץ מעורב בתערובת כבנידון דידן (וכ"ש כשאין בו ממשות רק טעם החמץ, כבנידון דלקמן סי' תמז ס"א-ב וסי' תסז סכ"ו).
3. טו. (כב, ב בסוף דיבור הראשון). וראה לקמן סי' תמז קו"א ס"ק ב שכ"ה גם דעת הרשב"ם והראבי"ה שהובאו במרדכי ובהגהות מיימוניות.
4. טז. שאפילו כשיש בו רק טעם החמץ נוהגין לשרוף הכל (ולא למכור בתוך הפסח), וכשיש ממשות מודה גם השו"ע (סי' תמז ס"א) שאסור מדינא (דלא כרשב"ם וראבי"ה ור"ן הנ"ל), ונתבאר בקו"א לקמן שם.
5. יז. שאחר שהביא (רמז תקנח) את תשובת רבינו יחיאל מפריש שמתיר למכור לנכרי תרנגולת שנמצא בה חטה בבישול (שאין שם רק טעם ולא ממשות), הביא (רמז תקס) את מ"ש ע"ז ה"ר מרדכי דטפה לחלוחית דסביב החטה היא חמץ, וקיי"ל דיין ביין דאורייתא אסור למכור לנכרי חוץ מדמי איסור. וראה בקו"א לקמן שם, שהמחלוקת ביניהם היא אם הטיפה שסביב החטה נקראת טעם ומותר, או ממשות ואסור (לדעת החולקים על הרשב"ם וראבי"ה ור"ן הנ"ל).
6. יח. ס"ק ו.
7. יט. ראה ב' הדעות לקמן סי' תמז סס"א (כשנתערב אחר הפסח), וש"נ.
8. כ. תוספתא ע"ז פ"ח ה"ב. טור (בשם המפרשים, דלא כר"ת שם עג, א ד"ה יין) ושו"ע סי' קלד ס"ב.
9. כא. שם.
10. כב. סוף ס"ק ז.
11. כג. סעיף יא.
12. כד. שם ריש ס"ק מה. וכ"ה לקמן שם סס"א (שפדיית החמץ שנתערב אחר הפסח מועלת אף לאכילה).