(יא)
(יא) וכל זה כו'. מדברי החק יעקבקיג מבואר שדעת המ"אקיד להחמיר אפי' כשידור בבית בפסח, שהרי החק יעקב העמיד דבריו בנכנס לבית בפסח וכתב שזהו דלא כמ"א. ובודאי שכן הוא דעת המ"א, שהרי המ"א העמיד דבריו כי"א שהביא רמ"אקטו, ולדבריהם אין לחלק כלל בין ידור בבית ללא ידור, דלדידהו סבירא להו דמצות ביעור אינה חובת הגוף אלא א"כ כשמגיע הפסח יש לו בית וחמץ בתוכו, עי' בט"זקטז ובפר"חקיז, ורמ"א הוציא דבריו מהטור שכתב בזה הלשון ונ"ל שא"צ לבדוק כיון שהנכרי נכנס לביתו* אף אם נשאר לישראל חמץ ודאי מתייאש ממנו ואין לך הפקר גדול מזהקיח עכ"ל, מבואר מזה דאם אין הנכרי נכנס אינו הפקר גדול. וכן מצאתי בהדיא ג"כ בסוף דברי הפרי חדשקיט ע"ש. וזהו פשוט דכשאינו הפקר גדול אף שיקיים מצות ביעור בבית אחר אינו כלום, שהרי חמץ זה עובר עליו בבל יראה מדברי סופרים שגזרו שאין ביטול והפקר מועיל כלום לחמץ, כמ"ש הב"י ולבוש. וכיון שהטור ורמ"א ופרי חדש מסכימים לדעה ראשונהקכ הכי נקטינן, דלא כחק יעקב:
[* והיינו קודם הפסח דלאחר הפסח אין כניסתו מועלת כלוםקכא.]
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.