ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק גסימן תלו(ו)

(ו)

(ו) יש לחוש כו'. כן הבינוסא הר"ןסב וכל האחרונים בפירוש הירושלמיסג, וכן פסקו הכל בוסד והב"חסה והעולת שבתסו והמ"אסז, וכ"כ בתשובה להרמב"ן בסי' קס"חסח הביאה הב"י סימן תס"זסט ע"ש שכתב ואפשר שיהיה צריך לבערוע כו'. ועיין במ"א סק"חעא.

והנה הר"ן דחה הירושלמי זה מהלכה, ואחריו נמשכו האליה זוטאעב והפרי חדשעג והחק יעקבעד וכך כתב בדרכי משהעה. ועיין בר"ן הביאו הב"יעו שכתב הטעם לפי שעשאוהו כחמץ שנפלה עליו מפולת דסגי בביטול בעלמא עכ"ל, וכוונתו דאף דבדאורייתא אין לחלק בין תוך שלשים לקודם, מכל מקום כאן אין דאורייתא לפי שעשאוהו כחמץ שנפלה עליו מפולת שהוא מבוער לגמרי מן התורה לשיטת הר"ן, כמ"ש בסי' תל"געז, אבל לשיטת סמ"קעח וסיעתו דאינו כמבוער מדאורייתא, אין לומר דאפילו הכי קודם ל' אוקמוהו אדאורייתא, דסגי בביטול אפילו לחמץ ידוע, דא"כ למה ליה להר"ן לפרש לפי שעשאוהו כו'עט, אלא ודאי דהעיקר כהמ"אפ דבדאורייתא אין לחלק בין תוך ל' לקודם אף לאחר שביטלו, וכמ"ש בפנים. וכיון דגבי מפולת קיי"לפא להחמיר כסמ"ק וסיעתו, הוא הדין והוא הטעם בנידון דידן.

ובפרט שדעת הטוש"ע בסימן תמ"ג סעיף ב'פב נראה כמסכים לדעת הב"ח ומ"א וסיעתם, שהרי לשיטת הר"ן מי שיש לו חמץ בפסח בעיר אחרת אינו עובר עליו מן התורה שהוא כמבוער אצלו. ודוחק גדול לומר דהטוש"ע מיירי כשיצא המפקיד מכאן בתוך ל', ומחויב לבערו שלא יעבור עליו המפקיד מדרבנן, שדרך הפוסקים האחרונים לפרש ולא לסתום כולי האיפג. ולהר"ן יש לומר דעובדא דיוחנן חקוקאהפד מיירי אף קודם ל', והצריכו למכרו כדי שלא יאסר בהנאה, דלאחר הפסח ודאי אסור אף שלא עבר עליו כלום אפי' מד"ספה, דלא עדיף ממי שהניח חמצו ברשות הרבים והפקירו קודם הפסח שהוא אסור בהנאה לאחר הפסח, כדאיתא בירושלמיפו לפי פירוש האמיתי של המ"אפז והפרי חדשפח וכמו שיתבאר בסי' תמ"חפט ע"ש. אבל דעת הטוש"ע והאחרונים בסימן תמ"גצ נראה בעליל שמסכמת לדעת הירושלמיצא והכל בו והב"ח והעולת שבת והמ"א.

ומכל מקום כיון דמידי דרבנן הוא, ודעת הטור וד"מ בסי' זה והר"ן ולבושצב ואלי' זוטא ופרי חדש וחק יעקב להקל, יש לסמוך על דבריהם בדיעבד, אפי' אין שם שעת הדחק, וכ"כ המ"א בסק"ח לענין אוצר, וה"ה למפרש ויוצא בשיירא, דכי הדדי נינהו בכל מילייהו כמשמעות הגמרא וכל הפוסקים:

הערות

  1. סא. כסברא הראשונה, שמבואר כאן שיש לחוש אליה לכתחלה (אלא שהם לא כתבו שכן הוא לשיטת הסמ"ק במפולת, וזה יתבאר בהמשך הקונטרס אחרון).
  2. סב. (ב, ב) ד"ה וגרסינן.
  3. סג. פ"א ה"א (דלא כח"י ס"ק א, ואליה זוטא ס"ק ב, שפירשו הירושלמי באופן אחר).
  4. סד. סי' מח (ו, ד), שהביא דברי הירושלמי בסתם.
  5. סה. סוף ס"א.
  6. סו. סעיף א.
  7. סז. ס"ק ב וס"ק ז.
  8. סח. ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' ע.
  9. סט. ד"ה כתב בה"ג.
  10. ע. ובשו"ת הרשב"א שם: לכשיפנה (היינו אחר הפסח. ראה לקמן סי"ח).
  11. עא. שלכתחלה פסקינן כירושלמי.
  12. עב. ס"ק ב.
  13. עג. סעיף א.
  14. עד. ס"ק ד.
  15. עה. ס"ק א, שכן נראה דעת הטור ושאר הפוסקים.
  16. עו. ד"ה וכתב הר"ן.
  17. עז. סעיף ל.
  18. עח. סוף סי' צח (דעה הב' לעיל שם). וראה העו"ב תתמ ע' 124. וראה רמב"ם פ"ד ה"א שעובר עליו אפילו כשהוא בעיר אחרת.
  19. עט. תיפוק ליה דלא הוי דאורייתא כיון שביטל.
  20. פ. ס"ק ב, וכדלעיל קו"א ס"ק ה. וראה העו"ב תתמ ע' 120.
  21. פא. לעיל סי' תלג ס"ל וקו"א שם ס"ק יא.
  22. פב. ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון ... חייב לבערו בזמן איסורו (וכדלקמן שם ס"ז).
  23. פג. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל כו.
  24. פד. יג, א (שהצריך למכרו קודם שיבוא זמן איסורו).
  25. פה. ראה לעיל סי' תלג סל"ד שבמפולת ממש לא נאסר בהנאה אחר הפסח. וראה לקמן סי"ח, גבי אוצר, כשדעתו לפנותו אחר הפסח. וראה לקו"ש חט"ז ע' 133 הערה 27. העו"ב תתמ ע' 125.
  26. פו. פ"ב ה"ב.
  27. פז. סי' תמח ס"ק ח (דהיינו אף שלא עבר עליו מן התורה), וחולק בזה על פירוש העולת שבת סוס"י תמז.
  28. פח. שם סעיף ה (דהיינו אף שלא עבר עליו אף מדרבנן), וחולק בזה על פירוש השיירי כנה"ג (הגב"י אות ז). וראה לקו"ש חט"ז ע' 132 הערה 24. שלחן המלך ח"ב ע' מג. העו"ב תתמ ע' 126.
  29. פט. סעיף כט (ובקו"א השייך שם, ולא הגיע לידינו, וחלקו נעתק לקמן בציונים שם, משארית יהודה או"ח סי' יד).
  30. צ. שהצריכו לבערו כשהגיע זמן איסורו.
  31. צא. פ"א ה"א, והפוסקים שהובאו לעיל תחלת הקו"א.
  32. צב. סעיף א.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.