(ו)

הערות

1. סא. כסברא הראשונה, שמבואר כאן שיש לחוש אליה לכתחלה (אלא שהם לא כתבו שכן הוא לשיטת הסמ"ק במפולת, וזה יתבאר בהמשך הקונטרס אחרון).
2. סב. (ב, ב) ד"ה וגרסינן.
3. סג. פ"א ה"א (דלא כח"י ס"ק א, ואליה זוטא ס"ק ב, שפירשו הירושלמי באופן אחר).
4. סד. סי' מח (ו, ד), שהביא דברי הירושלמי בסתם.
5. סה. סוף ס"א.
6. סו. סעיף א.
7. סז. ס"ק ב וס"ק ז.
8. סח. ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' ע.
9. סט. ד"ה כתב בה"ג.
10. ע. ובשו"ת הרשב"א שם: לכשיפנה (היינו אחר הפסח. ראה לקמן סי"ח).
11. עא. שלכתחלה פסקינן כירושלמי.
12. עב. ס"ק ב.
13. עג. סעיף א.
14. עד. ס"ק ד.
15. עה. ס"ק א, שכן נראה דעת הטור ושאר הפוסקים.
16. עו. ד"ה וכתב הר"ן.
17. עז. סעיף ל.
18. עח. סוף סי' צח (דעה הב' לעיל שם). וראה העו"ב תתמ ע' 124. וראה רמב"ם פ"ד ה"א שעובר עליו אפילו כשהוא בעיר אחרת.
19. עט. תיפוק ליה דלא הוי דאורייתא כיון שביטל.
20. פ. ס"ק ב, וכדלעיל קו"א ס"ק ה. וראה העו"ב תתמ ע' 120.
21. פא. לעיל סי' תלג ס"ל וקו"א שם ס"ק יא.
22. פב. ישראל שהיה בידו חמצו של ישראל אחר בפקדון ... חייב לבערו בזמן איסורו (וכדלקמן שם ס"ז).
23. פג. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל כו.
24. פד. יג, א (שהצריך למכרו קודם שיבוא זמן איסורו).
25. פה. ראה לעיל סי' תלג סל"ד שבמפולת ממש לא נאסר בהנאה אחר הפסח. וראה לקמן סי"ח, גבי אוצר, כשדעתו לפנותו אחר הפסח. וראה לקו"ש חט"ז ע' 133 הערה 27. העו"ב תתמ ע' 125.
26. פו. פ"ב ה"ב.
27. פז. סי' תמח ס"ק ח (דהיינו אף שלא עבר עליו מן התורה), וחולק בזה על פירוש העולת שבת סוס"י תמז.
28. פח. שם סעיף ה (דהיינו אף שלא עבר עליו אף מדרבנן), וחולק בזה על פירוש השיירי כנה"ג (הגב"י אות ז). וראה לקו"ש חט"ז ע' 132 הערה 24. שלחן המלך ח"ב ע' מג. העו"ב תתמ ע' 126.
29. פט. סעיף כט (ובקו"א השייך שם, ולא הגיע לידינו, וחלקו נעתק לקמן בציונים שם, משארית יהודה או"ח סי' יד).
30. צ. שהצריכו לבערו כשהגיע זמן איסורו.
31. צא. פ"א ה"א, והפוסקים שהובאו לעיל תחלת הקו"א.
32. צב. סעיף א.