ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק גסימן תלו(ד)

(ד)

(ד) וימנה אותו כו'. כך פסק המ"אלח, ויש לפסוק כדבריו. ואף שבמקצת שאר אחרוניםלט לא משמע הכי, שהרימ מה שהש"ע פסק בסי' תל"דמא דיכול לבטל ע"י שליח היינו מטעם המבואר בב"י בשם הר"ןמב דבגילוי דעתא סגי ע"ש, וא"כ כשלא צוה לבדוק ולבטל, שאין כאן גילוי דעת, אף שמסתמא ניחא ליה, אין זה כלום, שהרי כל אדם מסתמא ניחא ליה שיבוטל חמצו קודם הפסח כדי שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא, ואעפ"כ אם לא ביטלו בפירוש בפיו או בלבו עובר עליו. ואף שכאן בטלו בני ביתו אין זה כלום, כיון שאין החמץ שלהם, והוא לא גילה להם דעתו בפירוש שיבטלו*. וזהו כוונת המ"א בסוף סי' תל"דמג שכתב שאין מועיל כו', דהתם מיירי שלא צוה לה הבעל כמ"ש המ"א בסי' זה ס"ק י"ד דשני הדיניםמד ממקור אחד הן, ולדבר אחד נתכוונו. וכן מצאתי בהדיא ג"כ בפרי חדשמה ולכן כתבתי בפניםמו טוב כו' ודו"ק.

[* ולא קיי"ל כמ"ש הט"זמז והחק יעקבמח סימן תל"ד דמסתמא זיכה לו חמצו כו', דלפי זה אין צריך לומר חמצו של פלוני כו' שהרי שלו הוא כמ"ש הט"ז שם, ואנן לא קיי"ל הכי אלא כמ"ש רמ"א שםמט שאחריו נמשכו שאר האחרונים, וכן כתב החק יעקבנ עצמו שם בשם שיבולי לקטנא ע"ש. ובלאו הכי דבריהם צריך עיון, דבאמירה בלבד לא קנה שליח את החמץ עד שיזכה בו באחד מדרכי הקנין, כמ"ש בסימן תמ"א ותמ"ח, ולא דמי לקדושיןנב שהמעות בידו הן ומיד שמחלה לו זכה בהן דמחילה אין צריך קניןנג.]

אך את זה צריך עיון, אם צוה לבדוק ולא הזכיר ביטול, אם ביטולו מועיל מעיקר הדין לפי דעת הר"ן וב"ינד, ומסתברא דמועיל, דמה שגילה דעתו על הבדיקה נקרא גילוי דעת גם על הביטול, דכיון שצוה לבדוק הרי גילה דעתו שאינו חפץ בו כלל והוא קרוב לביטול גמור, כמ"ש הרמב"ם בהדיא בפ' י"א מה' ברכותנה ע"ש. וכיון שביטולו מועיל חייב לבטל מעיקר הדין, שהרי בעה"ב נתחייב לבטל קודם יציאתו וחייבים אנשי ביתו לפוטרו מחיובונו, כמ"ש החק יעקב בסוף ס"ק י"ד מחוייבת כו' ע"ש:

הערות

  1. לח. ס"ק יד, שימנה אותו לבדוק. וכיון דקאי על הרמ"א שכתב: ותבטל, נראה שבעינן שימנה אותו גם לבטל.
  2. לט. ראה ח"י ס"ק יד, שהביא דברי המ"א, ואח"כ כתב שנראה לו פירוש אחר בדברי הרמ"א (כדלקמן בפנים ס"ג).
  3. מ. מוכיח דקיי"ל שלכתחלה בענין שימנה לבטל (וא"כ מסתבר כמ"א שאף בעינן שימנה לבדוק).
  4. מא. סעיף ד (דעה הב' דלעיל שם סט"ו).
  5. מב. רפ"ק ד"ה ומהו (דלעיל שם ס"ז).
  6. מג. ס"ק י: לא מהני כ"כ ביטול האשה (כדלקמן בפנים ס"ד).
  7. מד. זה שבשו"ע סי' תלד ס"ד שהאשה תבטל וזה שברמ"א סי' תלו סוף ס"ב שהאשה תבדוק ותבטל, מקור שני הדינים בכל בו סי' מח (ו, ד): מוטב שתבטל אשתו.
  8. מה. סי' תלד ס"ד, שבלא רשותו אינו יכול לבטל, ומ"מ טוב שתבטל אשתו.
  9. מו. סעיף ד.
  10. מז. ס"ק ו.
  11. מח. ס"ק יד.
  12. מט. סעיף ד (בשם תשובת מהר"י ברין). ולעיל שם סט"ו נשמט.
  13. נ. ס"ק יג.
  14. נא. סי' רו (בדפוסים שלנו).
  15. נב. שמקדש אשה בגזל שלה מקודשת מטעם הנ"ל, שמזה הביא הט"ז ראיה לדינו.
  16. נג. רמב"ם הל' מכירה פ"ה הי"א. שו"ע חו"מ סי' רמא ס"ב.
  17. נד. שהובאו לעיל, דסגי בגילוי דעת.
  18. נה. הלכה טו.
  19. נו. כמו לענין בדיקה (כשלא ציוה כלל), שמבואר בפנים ס"ג (ומקורו מח"י סוף ס"ק יד).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.