(ד)

הערות

1. לח. ס"ק יד, שימנה אותו לבדוק. וכיון דקאי על הרמ"א שכתב: ותבטל, נראה שבעינן שימנה אותו גם לבטל.
2. לט. ראה ח"י ס"ק יד, שהביא דברי המ"א, ואח"כ כתב שנראה לו פירוש אחר בדברי הרמ"א (כדלקמן בפנים ס"ג).
3. מ. מוכיח דקיי"ל שלכתחלה בענין שימנה לבטל (וא"כ מסתבר כמ"א שאף בעינן שימנה לבדוק).
4. מא. סעיף ד (דעה הב' דלעיל שם סט"ו).
5. מב. רפ"ק ד"ה ומהו (דלעיל שם ס"ז).
6. מג. ס"ק י: לא מהני כ"כ ביטול האשה (כדלקמן בפנים ס"ד).
7. מד. זה שבשו"ע סי' תלד ס"ד שהאשה תבטל וזה שברמ"א סי' תלו סוף ס"ב שהאשה תבדוק ותבטל, מקור שני הדינים בכל בו סי' מח (ו, ד): מוטב שתבטל אשתו.
8. מה. סי' תלד ס"ד, שבלא רשותו אינו יכול לבטל, ומ"מ טוב שתבטל אשתו.
9. מו. סעיף ד.
10. מז. ס"ק ו.
11. מח. ס"ק יד.
12. מט. סעיף ד (בשם תשובת מהר"י ברין). ולעיל שם סט"ו נשמט.
13. נ. ס"ק יג.
14. נא. סי' רו (בדפוסים שלנו).
15. נב. שמקדש אשה בגזל שלה מקודשת מטעם הנ"ל, שמזה הביא הט"ז ראיה לדינו.
16. נג. רמב"ם הל' מכירה פ"ה הי"א. שו"ע חו"מ סי' רמא ס"ב.
17. נד. שהובאו לעיל, דסגי בגילוי דעת.
18. נה. הלכה טו.
19. נו. כמו לענין בדיקה (כשלא ציוה כלל), שמבואר בפנים ס"ג (ומקורו מח"י סוף ס"ק יד).