(ח)
(ח) (ח) נטילת העורבים כו' וגרירת העכברים כו'. אף שמדברי הב"ח וט"ז ופרי חדשקמו לא משמע הכי, מכל מקום יש לסמוך בזה על המגן אברהם, כיון שבלאו הכי דעת רמ"אקמז ולבוש ועולת שבתקמח ואלי' זוטאקמט וחק יעקבקנ להקל כשדעתו לילך ולראות*. ועוד שכך מבואר בהדיא בגמ'קנא בשינויא בתרא. ואף דשינויא קמא חולק על זה, וכוותיה פסק הרמב"ם פ"ט מה' טומאת מתקנב, היינו משום דבדאורייתא אזלינן לחומרא כשינוייא קמא, אבל כאן אינו אלא חשש דרבנן שמא ישכח לילך ולראותו בשעת הביעור, ובדברי סופרים הלך אחר המיקל כשינוייא בתרא דודאי גררוהו. ואף שבמ"א לא הוזכר שילך ויראנו, יש לומר דהמ"א מיירי כשביטלו או שרוצה עדיין לבטלוקנג. ואיך שיהיה כוונת המ"א, מכל מקום לענין דינא הדבר ברור כמ"ש בפנים:
[* ולכן כתבתי בפנים ילך ויראנו, כדי לסמוך ע"ד פוסקים הללו. ואפשר שגם המ"א מודה לזה שלכתחילה אין לסמוך על החזקה כשאפשר לברר, כמו שיתבאר בסימן תל"זקנד.]
הערות
- קמו. שצויינו בתחלת הקונטרס אחרון הקודם, שלא תירצו כתירוץ המ"א ס"ק י, לחלק בין עורבים לתרנגולים.
- קמז. סעיף ו, לפירוש המ"א ס"ק י.
- קמח. לבוש סי' תלג ס"ו, לפירוש העולת שבת שם ס"ד.
- קמט. שם ס"ק ו, שהלבוש שם בא ליישב קושיה הנ"ל (ריש ס"ק ז).
- קנ. סי' תמה ס"ק י.
- קנא. ט, ב: נהי דשיורי משיירא מיגרר מיהת ודאי גררום בההיא שעתא (שהיא סברת המ"א).
- קנב. הלכה יא.
- קנג. שאז הוי חובת הבדיקה רק דברי סופרים, כדלעיל סי"ג.
- קנד. סעיף ה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.