(ז)
(ז) רפת של בקר כו' לבדוק ולחפש כו' בליל י"ד כו'. הנה ליישב לשון הסמ"קקכג שהעתיק הש"עקכד כאן, עם לשון הגהות מיימוניותקכה שהעתיק בסוף סימן תמ"הקכו, יש ג' שיטות. דעת רמ"אקכז כפי מה שפירש המ"אקכח דבריו וכן דעת הלבושקכט וחק יעקבקל, דסמ"ק מיירי בשעת הביעור אבל קודם לכן מותר להשליך כמ"ש הגהות מיימוניות, ובלבד שילך ויראנו כשתגיע שעת הביעורקלא. ודעת הב"חקלב וט"זקלג ופר"חקלד, דסמ"ק מיירי ג"כ קודם זמן הביעור והיינו בליל י"ד זמן הבדיקה ומיירי בחצר שלו והגהות מיימוניות מיירי בחצר של הפקר. ודעת המ"אקלה לחלק בין עורבים דבהא מיירי הגהות מיימוניות ובין שאר עופות המצויים בחצר דמיירי בסמ"ק, ואידי ואידי מיירי קודם זמן הביעור כדעת הב"ח.
ונמצינו למדים לפי שיטת הב"ח ומ"א וט"ז ופרי חדש דעופות המצויים בחצר שלו וכן רפת בקר ולולין צריך לבדוק בליל י"ד אם יש בהם ודאי חמץ, ואין לו להניחו שם עד שעת הביעור, עיין בט"ז סי' תמ"הקלו מבואר כן בהדיא. והטעם דחיישינן שמא ישכח בעת ההיא, שהרי מטעם זה תיקנו בדיקת כל החדרים בליל י"ד בשעה שבני אדם מצויים בבתיהםקלז, ומאי שנא רפת ולולין משאר כל החדרים, וכי מפני שיש בהם ודאי חמץ יפה כחם, ואפילו אם יודע היכן מקומו הרי דעתו שהבהמות יאכלוהו, ואסור לו להאכילם אא"כ עומד עליהם לראות שלא יצניעו ולבער מה ששיירו כמ"ש בטוש"ע סימן תמ"גקלח. ודוחק לחלק בין מאכילם לאוכלים מעצמם. ואף ששם מיירי בשעה ה', מכל מקום בזה אין סברא כלל לחלק בין שעה ה' לקודם. ועוד שהטוש"ע הוציא זה מהרא"ש ריש פרק כל שעה, וברא"ש מבואר בהדיא דמלאחר הבדיקה ואילך דינא הכי, עיי"ש במה שהוציא דין זה ממתניתין דקתניקלט ומה שמשייר כו', ובהמה דומיא דחיה*.
[* וע"ש בגמראקמ דבבהמה איכא ריעותא דמשיירא ובחיה איכא ריעותא דמצנעא, ועל זה תמהו התוספותקמא והרא"ש האיך שרי להאכיל לחיה המצנעת, ותירץ הרא"ש דצריך לעמוד ולראות שלא תצניע, ובהמה מסתמא דומיא דחיה, וצריך גם כן לראות ולבער המשוייר דחיישינן שמא ישכח אח"כ, דבשביל חשש זה הוה ס"ד בגמ' דאסור להאכילה אף אם עומד עליה, לפי פי' הרא"ש שם ע"ש היטב.]
ואף אם נפרש לשון הגהות מיימוניות שבסי' תמ"ה כפי' הלבוש דמיירי בחצר שלו, וכמ"ש המ"א בסי' תמ"הקמב שכ"מ בהגהות מיימוניות, וגם לא נחלוק בין עורבים לשאר עופות כמו שחילק המ"אקמג, אעפ"כ אין לנו לפסוק כהגהות מיימוניות, לפי שהגהות מיימוניות ס"ל כהתוס', שדרכו להמשך אחר התוס' בכל מקוםקמד כמ"ש הב"י בהקדמתו, והתוס' ר"פ כל שעה חולקין עם הרא"ש, ולפי דבריהם שרי להאכיל לחיה אע"פ שאינו עומד עליה, וכל שכן לבהמה, ואנן קי"ל כהרא"ש, שכ"פ הטוש"ע סי' תמ"גקמה:
הערות
- קכג. שהובא בב"י וב"ח. והוא באגודה פ"א ס"ט.
- קכד. סעיף ו.
- קכה. פ"ג אות כ בשם ריב"ק.
- קכו. שו"ע שם ס"ג.
- קכז. כאן ס"ו.
- קכח. כאן ריש ס"ק י.
- קכט. סעיף ו.
- קל. ס"ק יב.
- קלא. כן פירש דבריהם בעולת שבת ס"ד, ובח"י סי' תמה ס"ק י, כדלקמן קו"א ס"ק ח.
- קלב. סוף ס"ח.
- קלג. ס"ק ה.
- קלד. סעיף ו.
- קלה. ס"ק י.
- קלו. ס"ק ה: אסור אפילו קודם איסורו אלא אם כן עומד עליהם שיאכלוהו קודם האיסור.
- קלז. כדלעיל סי' תלא ס"ה וש"נ.
- קלח. סעיף א.
- קלט. י, ב: ומה שמשייר יניחנו בצינעה כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו (וכדלקמן סי' תלד ס"א). ובגמרא (ט, ב): יניחנו בצנעה שמא תטול חולדה בפנינו (דכ"ז מיירי בבדיקת חמץ דליל יד).
- קמ. כא, א.
- קמא. שם ד"ה ואי.
- קמב. ס"ק ז.
- קמג. כאן ס"ק י. וא"כ נצטרך לפרש דעת הגהות מיימוניות שקודם זמן איסורו מותר להשליך, כשיטה הא' דלעיל.
- קמד. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רכח.
- קמה. סעיף א. ולקמן שם ס"ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.