ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א אורח חיים חלק גסימן תלג(ו)

(ו)

(ו) אבל כל חמץ שנפל לתוכו זמן רב כו' יש בו ב' ספיקות כו'. אף דהמ"א בסק"י כתב ספיקי טובא, אין כוונתו דוקא ג' או ד' ספיקות, וכדעת הש"ך ביו"ד סימן ק"י (בכללי הס"סצט) דג' ספיקות מוציאין מחזקת איסור, דהא המ"א עצמו כתב בסימן תל"ט סק"גק דשמא גררוהו מבית זה ושמא אכלוהו אינן נחשבין לב' ספיקות אלא לספק אחד*, וא"כ החור שהכניס עכבר לתוכו חמץ קודם שלשים יום אין בו אלא ב' ספיקות להקל, דהיינו שמא אכלוהו או גררוהו וניטל מבית זה ואין כאן חמץ כלל, ואם תמצא לומר שהוא עדיין שם שמא נמאס ונפסל מאכילת כלב וכמ"ש בפנים, דזה הוי ספק ספיקא גמור**, ואפ"ה שרי כאן.

[* והוי ב' ספיקות משם אחד עיין בכללי הספק ספיקא להש"ךקא ופר"חקב. ועיין בח"י.

** דשמא נתכבד לא שייך בחורים וסדקים. ותו דהיינו גררוהו עיין מ"א סי' תל"טקג.]

ובס"ק י"ו כתב המגן אברהם וספיקי טובא איכאקד, ואפילו הכי צריך בדיקה אם לא משום סכנה. ועכצ"ל כמ"ש בפנים דעיקר הבדיקה נתקנה על הספק, כמ"ש האחרונים בסימן תל"ט בשם המ"מקה. ומה שהקילו שם בספק ספיקאקו היינו לענין לחזור ולבדוק מה שבדק כבר, אבל תחלת הבדיקה כיון שנתקנה על הספק, והיינו ספק שאין לחוש לו מן התורה אלא שחכמים חששו לו אין חילוק בין ספק אחד לכמה ספיקות***, כדמוכח מחדר המשכנותקז ובי תמרי ובי ציביקח וכמ"ש בפנים, ועיין מ"ש בסימן תל"ט.

[*** וכעין זה כתבו התוספותקט לענין ספק טומאה ברה"י.]

ומה שהקילו בספק אכילהקי היינו משום שהוא ספק הרגיל וקרוב לודאי, וכמ"ש התוספותקיא ד"ה ואם תמצא לומר, וכמ"ש בפנים****. אבל חטיטת הכלב בגל אינו ספק הרגיל ואינו קרוב לודאי שיאכלנו על ידי חטיטהקיב, אלא חיישינן שמא כשיריח ריחו יחפש אחריו ויתחיל לחטט אחריו עד שיגלנו מלמעלה ולא יגמור לחטט עד שיאכלנו. ועודקיג דלא תלינן בספק אכילה בסימן תל"ט אלא בככר קטן שי"ל אכלו כולו, ועכברים ותרנגולים שכיחי הרבהקיד, מה שאין כן חטיטת הכלב אינו ספק הרגיל כי שמא ישייר זה מאכילתו ולא יבא אחר לאכול כולו. ולא אמרינן ודאי גררוהו אלא לחורן כדפרש"יקטו, וכן עורבים לקן שלהםקטז, אבל הכלב כשאינו חפץ לאכול ורוצה להצניע אין לו מקום צנוע מן הגל הזה*****. ובזה נתיישבו כל דברי המ"א על נכון:

[*** ולכן בצירוף עוד ספק אחד מהני אפילו להוציא מחזקת איסור, וכמו שכתבתי בפנים, ואין צריך ג' ספיקות אפילו לדעת הש"ךקיז. ואפילו הט"זקיח ופר"חקיט דס"ל אפילו כמה ספיקות אין מוציאין מחזקת איסור, מ"מ מודו הכא בספק הרגיל וקרוב לודאי. ותדע דהא כתב המ"מקכ דגבי בדיקה חששו להרבה ספיקות, ואפ"ה ספק הרגיל שאניקכא.

***** ועוד דלא אמרינן גררוה אלא כשאינו מחוסר אלא גרירה, אבל הכאקכב מחוסר חטיטה וגרירה.]

הערות

  1. צט. ס"ק כח.
  2. ק. מדרכי משה שם ס"ק א. וראה גם לקמן קו"א ס"ק יד. סי' תלח ס"ט.
  3. קא. ס"ק יא.
  4. קב. ס"ק לז.
  5. קג. ס"ק ג.
  6. קד. בנפל הכותל ונעשה גל, כלדקמן סוף סל"ב.
  7. קה. פ"ב ה"י. וכדלקמן שם ס"א (דעה הא').
  8. קו. לדעה הב' המקילה שם סי' תלט ס"א (ולא סבירא להו כדעה הא' שם שנגרעה חזקת בדיקתו כשראינו העכבר מכניס ככר), ולדברי הכל – בסי' תלח ס"ג.
  9. קז. כדלעיל סי"ג וש"נ.
  10. קח. רב פפא ח, א.
  11. קט. י, א ד"ה ספק ביאה.
  12. קי. כאן, בדין רפת ולולים.
  13. קיא. ט, א.
  14. קיב. ולכן אין מתירים לקמן סוף סל"ב מטעם ספק ספיקא (דאכילת כלב), אם לא משום סכנת עקרב.
  15. קיג. ועוד טעם יש לבאר בדעה הב' דלקמן סי' תלט ס"א, שמקילה בעכבר מטעם ספק ספיקא.
  16. קיד. ראה ט"ז סי' תלט ס"ק ב (קריין לחבריהון דאכלי עמהון). וראה ט"ז שם (ולקמן שם קו"א ס"ק א), שמטעם זה היה מקום להתיר גם בככר גדול, אלא שלדעה זו לא הוי ספק הרגיל אלא בככר קטן. וראה העו"ב תתמא ע' 74.
  17. קטו. ט, א ד"ה שחולדה.
  18. קטז. כדעת המ"א ס"ק י, שנפסק כוותיה לקמן סכ"ח וקו"א ס"ק ח.
  19. קיז. בכללי ספק ספיקא ס"ק כח, שהובא לעיל בתחלת הקו"א.
  20. קיח. יו"ד סי' קי ס"ק טו.
  21. קיט. שם כללי ס"ס ס"ק טז (בדעת המשאת בנימין).
  22. קכ. פ"ב ה"י.
  23. קכא. כמובא לעיל מתוס' ט, א ד"ה ואם תמצא לומר.
  24. קכב. בכלב שמחטט בגל שאינו גבוה ג' טפחים.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.