(ב)
(ב) וכיון שבעה"ב בעצמו אם היה בודק כו'. כן מתבאר ממ"ש העולת שבת סימן תקפ"ה סעיף ב' וכ"כ האלי' זוטא שםכט*. וכן משמע לכאורה ברא"של וטור שהביאו ראיה מתוספתאלא דעשרה שעושין מצוה אחד מברך לכולן, והתם אם רצו כל אחד מברך לעצמו כמבואר בש"ע סי' ח'לב, ולמה הצריכו הרא"ש וטוש"ע להעמידם אצלו יעשו כמו שירצו, אלא על כרחך צריך לומר כמ"ש העולת שבת ואלי' זוטא וחק יעקבלג דאין לברך ב' פעמים וגם לפטור בלא כלום אינו נכון כמ"ש החק יעקב** ולכן צריכין לצאת בברכת בעל הבית, וע"ז הביא הרא"ש ראיה דיוצאים בברכתו ולא תימא מאי מהני ברכת בעה"ב לבני ביתו.
[* שאם התחיל אחד לתקוע ולא יכול להשלים ישלים אחר אף על פי שלא שמע הברכה אם כבר יצא ידי חובתו בעצמו.
** ולא דמי לשופרלד שהתוקע כבר שמע התקיעות עם הברכה, ובברכה ההיא הוא יוצא ידי חובתו גם על תקיעות אלו שהוא חייב לתוקעם מחמת ערבות, שבאמצע המצוה לא שייך הפסק, מה שאין כן בני ביתו שלא בירכו כלל על שום בדיקה ודו"ק.]
ועי' ביו"ד סי' רס"ה ס"[ג] בהג"ה דכשחוזר על ציצין המעכבין חוזר ומברךלה, אלמא דמברכין על מצוה אחת ב' פעמים ויש לישב ודו"ק. ובלאו הכי לא קשי מידי, דחיוב מילה זו היא על כל ישראל ולא מדין ערבות בלבדלו, שהרי אפילו קטן שאין לו אב חייבין ב"ד למולו מדכתיבלז המול לכם כדאיתא בפ"ק דקדושיןלח, מה שאין כן בבדיקה ושופר שזה המוציאו ידי חובתו אין עליו חיוב אלא מחמת ערבות בלבד, וכיון שהמחויב עצמו יצא ידי חובת הברכה גם המוציאו ידי חובתו לא יברך:
אבל בסי' רס"גלט נתבאר שיש חולקין על זה עיין במה שכתבתי שם בס"ד:
הערות
- כט. ס"ק ד. ולקמן שם ס"ט.
- ל. פ"א ס"י.
- לא. ברכות פ"ו ה"כ.
- לב. לעיל שם סי"א וש"נ.
- לג. כאן ס"ק יא.
- לד. לקמן שם ס"ט, שאפילו לכתחלה יכול לתקוע בלא שמיעת הברכה.
- לה. אף שהמוהל הוא שלוחו של האב, וכבר יצא בברכה הראשונה. וראה חקרי הלכות ח"ג לט, א. סגולת אברהם שם.
- לו. כעין זה חילק בדגול מרבבה על המ"א ס"ק ו.
- לז. בראשית יז, י.
- לח. כט, א.
- לט. קונטרס אחרון ס"ק ה. שם כתב בתחלה כמבואר כאן, ואח"כ חוזר וכותב: "ומיהו פשטא דלישנא דרא"ש וטור משמע ודאי להיפך", ומיישב בזה המנהג שגם הסמוכות על שלחן בעל הבית מברכות על הדלקת נר שבת, אף שבעלת הבית כבר בירכה והן אינן מדליקות אלא בשליחות בעלת הבית.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.