ומיהו

ומיהו מאחר שדעת ספר התרומה וסיעתו לאסור גם האידנא אפילו בשכיר שנה כשגופו נהנה, יש לחוש לדבריהם בכהאי גוונא, עכ"פ כשדר בחצרו להשתקע, מאחר שגם לשטת הרמב"ם אין הדבר ברור ומוכרח בגמרא להתיר בזה (ובפרט לפי דעת הב"י והאחרונים בח"מ סי' ת"כסג, דאסרו להכות אפילו עבד כנעני שלו, ולוקה כעל בן חורין, ע"ש דאשתמיט לכולהו מ"ש הרמב"ם סוף פ"ב מהל' רוצחסד), וגם ברמב"ם לא נזכר כלל שנשכר מזמן קצוב ובסתם הוא עובד לרצונו כמ"ש לעיל בשם רמב"ן, וגם אם דר בחצרו אם אינו עובד כראוי יגרשנו ולא יכנו שהרי מצווה להחיותו, אלא (חסרסה):

הערות

  1. סג. סעיף ב ובנו"כ שם.
  2. סד. הי"ב: שעבדו יש לו רשות להכותו. וראה גם שוע"ר הל' נזקי גוף ונפש ס"ד.
  3. סה. ותוכן הסיום הוא לכאורה, שלכן יש לחוש לדבריהם בכהאי גוונא, והיינו שבזה יש לאסור אפילו לצורך חולי שאין בו סכנה או לצורך מצוה, כמבואר בשו"ע סי' דש ס"א.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.