הילכך

הילכך מחוורתא דסבירא להו להרמב"ן והרשב"א ורא"ש (עיין שםרסט בד"אער שהוגה כגירסת הגאונים הפשרו לא זהו בישולו) דבעובדא דרבי שייך נמי הטמנה במקצת (אף על גב דהוה להפשיר, דכיון שחום כלי ראשון מבשל מקרי מוסיף הבל, מה שאין כן כלי שני אין חומו מוסיף הבל בסתם קדרות הטמונות שהן כלי ראשון, ומשום הכי קתנירעא כדי שתצלה לאשמועינן דבעינן חום הראוי לבישול דוקא), אלא דהיינו דוקא אי שמן יש בו משום בישול ובכלי ראשון דוקא, אבל אי אין בו משום בישול אין לאסור משום הטמנה, מאחר ששנינו כחמין שהוחמו כו'ערב, אם כן אין להחמיר יותר מאילו עשה כן בשבת. ובהא אתי שפיר דלא קשה מידי מ"ש מהר"ם מלובלין על התוספותרעג ד"ה אלא למאן דאמר כו', דלרב יוסף אין לאסור כלל מבעוד יום בדיעבד על כל פנים, או אפילו לכתחלה להטמין הצונן בתולדות חמה, מאחר דשרי בשבת, וכן בגפת ומלח, אלא בקדרה רותחת דאסור בשבת להטמין אפילו באינו מוסיף אסרו מבעוד יום במוסיף על כל פנים. ואף להחולקין על זה בחידושי הרשב"א שםעדר, היינו דוקא בדבר שיש בו משום בישול אלא שהוא בתולדות חמה. ואף גם זאת משום דלא סבירא להו כמו שכתבו התוס' לרב יוסף דבשבת לא גזרו איסור הטמנה, אלא סבירא להו דבשבת נמי גזרו, אלא דחול ואבק לא הוו דבר המוסיףערה, עיין שם ברשב"ארעו. אבל בשמן אי אין בו משום בישול כלל לכולי עלמא אין לאסור משום הטמנה אפילו בשבת, כמו שאין לאסור בו חזרה על גבי כירה בהניחו על גבי קרקע או אפילו ליתנו לכתחלה, שאין לאסור משום שנראה כמבשל מאחר דשרי לבשלו, רק שלא יהיה חשש חיתוי, וחזרה והטמנה דמו להדדי כי הא דתניארעז אין מחזירין מטמונה לכירה ומכירה לטמונה כו'. והילכך לא דמי לאינפנד"הרעח שהיא דבר יבש שאין בה משום בישולרעט ואפילו הכי אסור להטמינה אפילו באינו מוסיף אם היא חמה או תחת הבגדים בצוננת עיין שם ברשב"ארפ, משום דאינפאנד"ה אסור ליתנה על גבי כירה משום שנראה כמבשל עיין שם, והיינו טעמא דמחזי כמבשל במבושל כל צרכו שאין בו גם כן משום בישול, על כרחך צריך לומר דמחזי כמבשל מתחלה ולא נתבשל עדיין כל צרכו, ואם כן הוא הדין לאינפאנד"ה, משא"כ בשמן. וכמו דלא הוה בכלל גזרת חכמים בכירה, הוא הדין דלא הוה בכלל גזרתם בהטמנה אפילו בדבר המוסיף, כי לא רצו לגזור אלא שיהיה המטמין כאילו הוא מחמם ממש חום שהיד סולדת בו בשבת, אבל שיהיה מותר לחמם ממש ולא להטמין יהיה כי חוכא בעיני העם ובוודאי לא גזרו על זה, וכדקתנירפא בהדיא כאילו הוחמו בשבת כו'.

הערות

  1. רסט. רא"ש פ"ג סוף סי' יא.
  2. ער. בדפוס אמשטרדם (ת"ה).
  3. רעא. לח, סוע"ב: ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה.
  4. ערב. בשבת (שנאסר רק בכלי ראשון שמבשל), ובאופן זה נאסרה גם הטמנה שלפני השבת (ודלא כדלעיל ד"ה והא דהתיר, שאין לחלק לענין הטמנה בין כלי ראשון לשני).
  5. רעג. לט, סוע"א, שמבעוד יום גם רב יוסף מודה שאסור להטמין הביצה בחול מטעם שמא יטמין ברמץ (וחולק על רבה רק בשבת). והקשה מהר"ם שא"כ איך מוכיחה המשנה ממעשה דטבריה (שהביאו הסילון בערב שבת) שיש בישול בחמי טבריה (בשבת).
  6. עדר. שם ד"ה הא, בשם רבנו יונה, שגם בגפת ומלח שייך הטמנה לרב יוסף מבעוד יום.
  7. ערה. משום שהם מצטננים בלילה.
  8. רעו. לט, א ד"ה הא.
  9. רעז. ירושלמי שבת סופ"ד. ראה שוע"ר סי' רנג סוף סי"ד וש"נ.
  10. רעח. פת כפולה שיש בתוכה חתיכות שומן שנקרש. ראה שוע"ר סי' שיח סכ"ה וש"נ.
  11. רעט. ראה שוע"ר שם סכ"ז וש"נ.
  12. רפ. מ, ב סוד"ה מביא. וראה גם לעיל ד"ה והנכון.
  13. רפא. לח, סוע"ב: כחמין שהוחמו בשבת.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.