והנה

והנה לרמב"ן לכאורה יש לומר דהיינו טעמא דבעובדא דרבירסג ליכא משום הטמנה במקצת, משום דסבירא ליה דאפילו כלי ראשון לא מיקרי מוסיף הבל, דמוסיף הבל היינו להרתיח כלי ראשון כעין האש כמו שכתב הרמב"םרסד, ואמה דטבריה היינו טעמא משום דהוה ככלי ראשון שעל גבי האור, מאחר שאינה מצטננת לעולם משום שמחוברת למקורהרסה. אלא דבר"ן לא אתי שפיר כלל, דסבירא ליה כפירוש רמב"ן שהסילון פתוחרסו, וסבירא ליה לחוש לפירוש רש"י לאסור משום הטמנה בכלי ראשון משום חמי האוררסז. וגם זה דוחק מה שהעתיק הרשב"א סוף פ"דרסח לשון הרמב"ן בסתם לאסור להטמין צונן בכל דבר המוסיף בסתם, דמשמע אפילו מלח וסיד וגפת שאינן מחממין ממש שהיד סולדת בו אלא מפשירין, והודה לו הרשב"א.

הערות

  1. רסג. מ, ב (שלא אסר להפשיר פך שמן מטעם הטמנה).
  2. רסד. פ"ד ה"א.
  3. רסה. ראה גם קו"א סי' רנז סוף סק"ג.
  4. רסו. שם (יח, א) ד"ה גרסינן.
  5. רסז. שם: ואם איתא דהכי הוא, מה שאנו נוהגין ליתן בשבת מים מבושלים לתוך החמין נראה לי דאסור דכה"ג הטמנה קרינן ליה בשמעתין.
  6. רסח. נא, א ד"ה אמר.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.