ולא
ולא דמי לבשר ובצל שהם מגולים ואין לגזור במגולה אטו מכוסה וטמון, משא"כ בטמון בקדרה דמקרי נמי הטמנה אף שהיא דבר קשה, דלא גרעה מכיסוי קדרה שהוא גם כן דבר קשה ויש בו משום הטמנה אילו היה נותנו כדי להחםרו. דהא מדמסיק הרשב"ארז והר"ןרח וכל שכן כו' רחב שלא יגע כו', מכלל דמיירי בדבר קשה ולא בכר וכסת וכהאי גוונא. וטעמא כדמפרש בירושלמי סוף פ"ד כל הדברים מועילים כו'רט. והא דלא שרי ליתן כר על הכיסוירי, היינו משום דאינו עשוי אלא לשמור, כמשמעות לשון הרשב"א כשומר ונותן כיסוי כו', וכן צריך לומר בר"ןריא. וגם אם מתכוין להחםריב יש לומר דליכא הכירא במילתא מאחר דאורחיה גם כן לשמור. ומהאי טעמא נמי לא מהני הקדרה גופה, גם אם תמצי לומרריג דדבר שאינו מוסיף דמי לדבר המוסיף דלאו בכיסוי לחוד תליא מילתא, משום דליכא הכירא דהטמנה כלל לשמור החום, שזהו דרך בישול לחוד לבשל בקדרה וזו היא עצמה שבישל בה, דהא פינן ממיחם למיחם מותרריד, ונמצא שלא עשה שום מעשה מבעוד יום להטמנה לשמור החום. ומשום הכי לא מיקרי הוספהרטו רק הטמנה מחדש. ומהאי טעמא נמי לא מקרי הטמנה ממש לענין איסור אסוקי הבלא מקרקע הכירה כמו שאסרו בקופה שטמן בה. ובנוגעת בגחלים היינו טעמא דאסור, משום גזרה, דהיינו שלא נתנו דבריהם לשיעוריןרטז.
הערות
- רו. ראה שוע"ר סי' רנז ס"ד וש"נ – כשנתן כלי על הקדרה (וכשנותן הכיסוי הקדרה להחם נראה כמסתפק, שכאן כותב שהוא הטמנה ולקמן בסמוך: יש לומר דליכא הכירא כו').
- רז. מ, ב סוד"ה מביא: להטיל עליה כלי לשמרה מן העכברים או שלא תתלכלך בעפרורית שרי, שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר וכנותן כסוי ע"ג קדרה. וכל שכן אם הכלי שמוטל עליה רחב שלא יגע בה, שאין זו הטמנה.
- רח. שם (יט, א) סוד"ה ת"ר מביא.
- רט. להטמנה.
- רי. אף אם נתנה כדי לשמור הקדרה (שבזה התיר שם כשנתן כלי על הקדרה).
- ריא. שהעתיק את לשון הרשב"א.
- ריב. כשנותן הכיסוי על הקדרה י"ל שמותר, משום דליכא כו'.
- ריג. דלא כמבואר לעיל ד"ה והנכון וד"ה וגם.
- ריד. ראה שוע"ר סי' רנז ס"ט וש"נ.
- רטו. שמותר להוסיף על ההטמנה בשבת (ראה שוע"ר שם ס"ח וש"נ), ומ"מ אין אומרים שכיון שהקדרה היא הטמנה א"כ הבגדים הם הוספה. וראה שבת כהלכה פי"א בביאורים אות יג.
- רטז. כדלעיל ד"ה והשתא אתי שפיר להרא"ש.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.