ומיהו
ומיהו זה אינו, כמו שהוכיח הרמב"ןקנח הובא ברשב"א סוף פ"דקנט ובר"ן פ"גקס ממעשה טבריא דאפילו צונן חי אסור להטמין מבעוד יום, וכן כתבו התוס'קסא בשם הרב רבינו יונה. וחמין מצטמק ורע להן נינהוקסב. וכן כתב הרשב"א שם פ"גקסג במסקנא בשם הרב רבינו יונה לאסור להטמין קיתון של צונן באמבטי של חמי טבריה אפילו מבעוד יום. וצריך לומרקסד דחררה שטמנה בגחלים מיירי בכבו מבעוד יום (ורש"י אזיל לשיטתיה שאין חילוק בין שהייה להטמנהקסה) ולא דמי לרמץ, ונקט גחליםקסו משום דהם אסורים בטלטולקסז, משא"כ האפר, כמו שכתב ב"י סי' ש"יקסח, ובשעה שהטמין מבעוד יום גדול היתה אש בהן ולכן נקט גחלים, אלא דמסתמא הטמין בהיתר דהיינו שידע שיכבו מבעוד יום (אי נמי סבירא ליה כמ"ש בירושלמיקסט לחלק בין תבשיל לפת שאין דרכה ליאכל רותחת כתבשיל, דפת חמה חמתה בצדהקע וכו'), ומתניתין דסוף פרק קמאקעא דשרי בקרמו פניה מבעוד יום, היינו טעמא משום דבמקצת לאו הטמנה היא להרב רבינו יונה כמו שנתבאר לעילקעב (ולהרא"ש יתבאר לקמןקעג), והיינו טעמאקעד דליכא גילוי דעת שמקפיד על חומה, דהיינו טעמא דחיישינן לחיתוי טפי בהטמנה מבשהייה להרב רבינו יונה שבר"ן ספ"דקעה.
הערות
- קנח. נא, א סוד"ה אמר.
- קנט. שם ד"ה אמר.
- קס. ראה ר"ן שם (יח, א) ד"ה ומדאמר, בשם רבינו יונה. ובפ"ד (כג, ב) ד"ה הלכך.
- קסא. לט, רע"א (ולר"י נראה).
- קסב. רבי יהודה בברייתא שם לח, א. וראה גם לעיל סי' רנד סי"ד.
- קסג. לט, ב סוד"ה אמר.
- קסד. כיון שמוכח מדבריהם שהטמנה אסורה אפילו בצונן שאין גילוי דעת שרוצה בהטמנה, עכצ"ל כתירוץ הראשון שהובא לעיל ד"ה והא דהתיר (במוסגר).
- קסה. כדלעיל שם.
- קסו. כפי שהקשה לעיל (ד"ה והנה להרשב"א) על תירוץ זה.
- קסז. ראה שוע"ר סי' רנג סי"א וש"נ.
- קסח. ד"ה ואם יש עליו וד"ה מ"ש רבנו וכגון. וראה גם שוע"ר שם סי"ז וסי"ט.
- קסט. פ"א ה"י.
- קע. כשאוכל פת חמה יבוא עליו חולי המחמם את הגוף והוא מין קדחת (קרבן העדה).
- קעא. יט, סוע"ב.
- קעב. ד"ה וכן משמע.
- קעג. ד"ה והשתא אתי שפיר להרא"ש.
- קעד. הטעם דבמקצת לאו הטמנה היא לרבינו יונה, כיון דליכא גילוי דעת כו' (משא"כ בצונן שהטמין לגמרי הוי גילוי דעת כו').
- קעה. אוצ"ל: רפ"ד (כב, א ד"ה אבל). וכ"ה לעיל ד"ה והנה להרשב"א.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.