והא

והא דהסכים הרשב"א פ"ג^צז גבי פנאד"ש לפירוש הרב רבינו יונה ריש פ"ד וכתב שנראין דבריו, אי הוה טעם האיסור משום דבכהאי גוונא לא התירו להטמין הצונן, באמת הוה אסור אפילו במקצת כמו שאסרו בקדרה חמה^צח, אלא טעם האיסור הוא משום הטמנה בדבר המוסיף, ולא שמטמין ממש בדבר המוסיף, שאז היה גם כן אסור אפילו בהטמנה במקצת דהיינו אפילו להניח על גבי מיחם לבד בלא הטמנה, וגם היה אסור אפילו מיחם על גבי מיחם, אלא שבאמת לא שייך כלל במיחם הטמנה אפילו במקצת מאחר דלא דמי כלל לרמץ, ומשום הכי סלקא דעתא דרבי זירא להתיר לגמרי, משום שההטמנה בבגדים שלמעלה היא דבר שאינו מוסיף ולא גזרו בצונן, והמיחם שמלמטה שהוא דבר המוסיף לא דמי לרמץ, ולא שייך בו הטמנה אפילו במקצת מדמניחין מיחם על גבי מיחם, ואמר ליה רבה דאפילו הכי יש לאסור משום הוספת הבל מדבר המוסיף בהטמנה, אף שהיא דבר שאינו מוסיף, והלכך אין לאסור בזה בהטמנה במקצת, דלא אמרינן הטמנה במקצת הטמנה היא אלא בעיקר גזרת חכמים, בין בדבר המוסיף ומבעוד יום ובין בדבר שאינו מוסיף ובשבת, שלא רצו להתיר בטמונה כולה ומקצת פיה מגולה משום שמא יחתה ושמא ירתיח^צט, ולא נתנו דבריהם לשיעורים כמו שכתב הרשב"א^ק, משא"כ איסור זה אינו מעיקר גזרת חכמים ממש, מאחר דמיחם לא דמי לרמץ ולא לגפת וכיוצא בו מדברים שגזרו עליהם חכמים במנין, אלא שהוא איסור יוצא מכלל גזרתם מסברא, ולא שייך לומר בו לא נתנו דבריהם לשיעורין^קא. אלא שזה דוחק, דאם כן הכא נמי הוי להו לאסור במקצת פיה מכוסה עכ"פ ולהתיר בכל פיה מגולה, וכל כהאי גוונא הוי ליה לרשב"א לפרש. ובלאו הכי נמי כל כהאי גוונא הוי ליה לפרש, כי היכי דלא תקשי מעובדא דרבי.