ומיהו

ומיהו בלא פירוש הרב רבינו יונה לא קשה מידי להרשב"א מהא דמניחים מיחם ע"ג מיחםסב, ולא דמי לע"ג גחלים וגפת שאסור משום הטמנה במקצת, דיש לומר דסבירא ליה דמיחם לא מיחלף כלל ברמץ, כמו שכתבו התוספות דף ל"טסג גבי סודרין, וכהאי גוונא כתבו ריש פ"דסד לענין קרקע הכירה. ולא סבירא ליה שם כמו שכתב בספר התרומה שםסה משום דחום ע"י דבר אחר לא דמי לגפת, דספר התרומה אזיל לשיטתיה דפירש שם דהא דאסר רבהסו בביצה משום גזירת הטמנה ברמץ היינו בשבת דוקא ולא מבעוד יום מהאי טעמא גופיה עיין שם. אבל הרשב"א שםסז סבירא ליה כהרב רבינו יונה שפירש דהיינו טעמא דרב יוסף, ורבה פליג עליה ופסק כרבה, ומשום הכי אסר שם בסוף הסוגיאסח להטמין קיתון של צונן בתוך אמבטי של חמי טבריא אפילו מבעוד יום אע"ג דתולדות חמה כו', ור"ל דכל שכן בתולדות האור, כמו שכתב הרשב"א שם בד"ה א"ר חסדא כו' דמאי אמרת גזרה שמה יעשה כן מערב שבת בתולדות האור כו', מכלל דפשיטא ליה לאיסורא.

הערות

  1. סב. בברייתא נא, ב. וראה שוע"ר סי' רנח וש"נ.
  2. סג. ע"א ד"ה שמא.
  3. סד. מח, א ד"ה דזיתים (הובא לעיל בתחלת המהדו"ב, בביאור דברי הטור).
  4. סה. סי' רלא פסק דיני הטמנה (תוס' שם בשם רבינו ברוך). וכ"ה בשוע"ר סי' רנז ס"י וש"נ.
  5. סו. לט, א.
  6. סז. ד"ה הא דאמרינן, בשם מורו רבינו יונה.
  7. סח. לט, ב ד"ה א"ל רב נחמן.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.