ומיהו

הערות

1. כד. בפסק שבסוף פ' כירה (שביאר החילוק בין שהיה שמותר בקטומה וע"ג מלח וסיד להטמנה שאסור אפילו ע"ג מלח וסיד): לא אסרי רבנן [בשהיה] אלא כשיש גחלים בוערות שאין קטומין במקום תחתיה, אבל על כירה שיש מלח וסיד שרו להשהות אע"פ שמוסיפין הבל (הרי שגם כשהקדרה על גבי הסיד ומלח לא אסרו מטעם הטמנה). וראה גם קו"א סי' רנז ס"ק ב (ד"ה וכן משמע בהדיא בב"י, במוסגר) שדעת ס' התרומה וסמ"ג היא דעה שלישית (דלא כרשב"א דלעיל וסייעתו ודלא כאור זרוע דלקמן וסיעתו).
2. כה. לאפוקי מפשטות לשון הגמרא, שרק בהניחה ע"ג הגפת (בלי הפסק אויר) אסרו כשהטמין בקופה (ראה רשב"א שם).
3. כו. ח"ב סי' ח, שכתב שמותר להשהות בערב שבת הקדרה ע"ג גחלים ממש.
4. כז. רמז רצט.
5. כח. ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קעג.
6. כט. סי' קצז (ע' 254): היכא שיש למחרת ביום השבת עדיין גחלים לוחשות סביבות הקדירה אסור לסלקה מפני שמחתה ומבעיר את העליונות ומכבה את התחתונות, כדאיתא בכריתות, וראוי להיזהר שלא יאמר לגוי לסלקה.
7. ל. רמז שכג בהג"ה.
8. לא. הובא בחידושי אנשי שם (במרדכי רמז רצט אות ז): והג"ה מדבר שיש סביב הדפנות כ"כ שא"א להזיז הכירה שלא יזיז הגחלים.
9. לב. ד"ה וגם.
10. לג. מט, א (וכגירסת התוס' נא, א ד"ה או).